"את הצל"ש שלי קיבלתי כשנשארתי בחיים"
"הגיבורים האמיתיים הם אלה שלא איתנו", אומרים היום הלוחמים המעוטרים מהקרב הקשה בבינת ג'ביל. גדוד 51 של גולני, שידע שמונה הרוגים בקרב עקוב מדם, זכה ל-12 חיילים מעוטרים. יום לאחר שהתבשר על קבלת צל"ש הרמטכ"ל אמר ל-ynet ישראל בן-לולו כי לא חשב פעמיים אם לסכן את חייו כששמע את חבריו הפצועים זועקים לעזרה. ולדיסלב קזצ'קוב, שיקבל את עיטור המופת, הוסיף: "הייתי מוותר על הצל"ש הזה אם רק החברים שלי היו בחיים"
הוקרה לגיבורים: ביום שאחרי ההודעה על קבלת עיטורי המופת והעוז, השמחה בקרב חיילי גדוד 51 של גולני מהולה בעצב על החברים שלא נותרו בחיים. הקרב הקשה שניהלו בבינת ג'ביל, שבו איבדו שלושה קצינים וחמישה לוחמים, היה אחד הקרבות העקובים מדם שידע צה"ל במלחמת לבנון השנייה. כגדול הקושי בקרב, כך גודל הגבורה שהתגלתה בו. אתמול נודע כי 12 חיילים מגדוד 51 של גולני, שהשתתפו באותו קרב, יקבלו צל"ש. שניים מהחיילים, רב-סרן רועי קליין ז"ל וסמ"ר אביחי יעקב, יקבלו את עיטור העוז. עשרה חיילים נוספים יקבלו את עיטורי המופת, צל"ש הרמטכ"ל וצל"ש אלוף הפיקוד.
בשיחה עם ynet מספרים היום (ה') החיילים שהשתתפו באותו קרב ובני משפחתו של אחד החיילים שנהרגו על התחושות המעורבות מאז התבשרו על קבלת העיטורים. סמ"ר (במיל') ישראל בן-לולו שיקבל את צל"ש הרמטכ"ל, בטקס שיתקיים בתחילת חודש ספטמבר, אמר: "את הצל"ש שלי קיבלתי כשנשארתי בחיים. איבדתי הרבה חברים בקרב הזה ואני מקדיש להם את הצל"ש".
בן-לולו קיבל את הצל"ש מכיוון ששב לשדה הקרב כדי לחלץ את חבריו: "הירי היה מכל הכיוונים וכמעט לא יכולנו לזוז. אתה חושב על המשפחה ומה יקרה אם תהרג, אבל כשאתה שומע צעקות של חברים פצועים, זה בכלל לא היה שיקול".
סמ"ר (מיל') ולדיסלב קזצ'קוב, מפקד כיתה בגדוד שיקבל את עיטור המופת, מתקשה להאמין שכעת שמו נקשר לצד לוחמים מהוללים בצה"ל לדורותיו. "אנשים גדולים כמו שר הביטחון, אהוד ברק, וח"כ אפי איתם קיבלו עיטורים דומים, ופתאום מודיעים לי שאני מקבל עיטור המופת. זה פשוט לא נתפס. העיטור מגיע לכל הלוחמים האמיצים שהיו שם איתי, שלא חשבו על כלום חוץ מאיך מוציאים את החברים הפצועים מהמצב שאליו נקלענו".
לדברי קזצ'קוב, כל לוחם שיכול היה לעמוד על שתי רגליו, היה מוכן לסכן את עצמו בשביל החברים שנפגעו. "כמות הצל"שים בכלל לא מתקרב למספר הלוחמים שראויים להם. הגיבורים האמיתיים הם אלה שלא איתנו, לא בגלל שהם נהרגו אלא בגלל הנחישות שבה פעלו. הלוואי ויכולתי לוותר על הצל"ש הזה ושהחברים שלי היו בחיים".
"מוכנים לסכן את החיים עבור החברים"
סרן יונתן שטבון, קצין מבצעים בגדוד בזמן המלחמה, אומר כי הוא מרגיש שהמדינה מעריכה אותו. "זה בהחלט מעורר גאווה בקרב החיילים והמפקדים, כי עכשיו יודעים מה עשינו שם. אבל איבדנו חברים טובים. הקרב בבינת ג'ביל היה גבורה יהודית בתפארתה. לחימה מול אויב בטווחים מאוד קרובים, כשכולם - מהמפקד ועד החייל הפשוט, נלחמים בידיעה שבכל רגע עלול הכדור הבא לפגוע בך".לדברי שטבון, כיום מפקד פלוגת קציני חי"ר, משעות הבוקר מתקשרים אליו בני משפחות חיילים שנפלו בקרב,ומבקשות לחזק את ידיו ואת ידי הלוחמים האחרים. "זה מאוד ריגש אותי ונותן לי כוח להמשיך. את המורשת של בינת ג'יבל, אני מקווה להעביר למפקדים הבאים של הצבא - שאנחנו מוכנים לסכן את חיינו בעבור החברים שלנו".
בני משפחתו של סגן אלכסנדר שוורצמן ז"ל, שייקבל את צל"ש הרמטכ"ל, התנחמו בעובדה שהוא זכה להכרה על פעולותיו בקרב הנורא. אחותו דיאנה אמרה: "לא כל אחד היה עושה מה שעשה אחי. חבריו סיפרו לנו שהוא סירב להתפנות, לפני שכל החיילים מפונים ותוך כדי פינוי הוא נורה. הייתי מעדיפה אותו חי ובלי צל"ש".
רבים מהלוחמים שהיו אז בשירות סדיר כבר סיימו את שירותם הצבאי, אולם הקשר ביניהם נותר הדוק. מאז אותו קרב, מספרים הלוחמים, הקשר נעשה הדוק יותר. "אנחנו לא רק חברים לנשק, מאז יש לנו קשר דם שמחבר בינינו", אומר בן לולו. "כשפתאום אתה רואה שחברים שלך מוכנים להקריב את החיים למענך, אתה מבין לראשונה את המשמעות של המילה 'אחי' שכל כך פופולארית בגולני".
לפנייה לכתב/ת 
