יש לך כרס (וגם אם היא קטנה)? הלב שלך בסיכון
חוקרים בארצות הברית מצאו כי גם כרס קטנה מגבירה את הסיכון למחלות לב וכלי דם. עוד נמצא כי מדידת היקף הבטן מדוייקת יותר כמדד להשמנת יתר
עד לא מכבר נהוג היה להתייחס לחישוב ה-BMI (המשקל ביחס לגובה) כאל מדד מרכזי לא רק להשמנת יתר אלא גם לסיכון למחלות לב וכלי דם ולתמותה מהן. אלא שמדד זה לא מתייחס לפיזור השומן בגוף או לריכוזו באזורים מסוימים. זו הסיבה שמדידת היקף המותניים מקובלת לאחרונה כמדויקת יותר לקביעת גורמי הסיכון למחלות לב, כלי דם וסוכרת.
ואכן, מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצאו שההשמנה הבטנית (אבדומינלית), שבה עודף השומן מתמקד בבטן, היא גורם הסיכון המרכזי לתחלואה במחלות לב וכלי דם ולמוות מהתקפי לב ומשבץ מוחי. מהמחקרים התברר שהסיכון למחלות לב וכלי דם של אנשים בעלי עודף משקל שלא סובלים מהשמנה בטנית דומה לזה של אנשים רזים. מנגד, אנשים שאצלם השומן מתרכז באזור הבטן מצויים בסיכון גבוה ביותר לתחלואה במחלות האלה. למעשה, המומחים מתייחסים היום לשומן הבטני כאל איבר נפרד, בעל פעילות רעילה.
מדידת המותניים אפקטיבית יותר ממשקל (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
אז מה קורה לנו במעמקי הבטן? החוקרים מצאו שתאי השומן הבטניים מפרישים אלפי חומרים, בהם הורמונים וחומרים ציטוקיניים (חלבונים שמופרשים מתאים שונים ומשפיעים על קצב חלוקת התאים, התמיינותם, ועוד). לחלק מחומרים אלה השפעה שלילית על המערכת ההורמונלית ועל חילוף החומרים בגוף, והם גורמים בין השאר לשיבוש רמות הסוכר, לתהליכים דלקתיים ולהתפתחות טרשת עורקים.
אחד החומרים ה'חיוביים' שמפרישים תאי השומן הבטניים הוא האדיפונקטין - הורמון שמגביר את רגישות תאי הגוף לאינסולין, מפחית את רמת השומנים בדם ואף מעכב תיאבון. אלא שבמחקרים התברר כי ככל שיש יותר תאי שומן בטניים, הם מפרישים, מסיבה שעדיין לא ברורה, פחות אדיפונקטין. כלומר: ככל שהכרס גדולה יותר, כך ההורמון הזה מופרש פחות. והתוצאה: פחות רגישות לאינסולין, יותר שומנים בדם ותיאבון מוגבר.
במחקר שפורסם בגליון החדש של כתב העת American College of Cardiology נבדקו 2,744 גברים ונשים שעברו בדיקות רפואיות והדמיות לאבחון טרשת עורקים (אתרוסקלרוזיס). בתהליך זה הופכים כלי הדם צרים, (מוביל לעלייה בלחץ הדם), הם הולכים ומתקשים והדבר עלול להוביל להתקף לב או שבץ מוחי.
בהמשך בדקו החוקרים את הקשר בין צורת הגוף לטרשת העורקים. מהתוצאות עלה כי די בתוספת של סנטימטרים ספורים להיקף המותניים כדי להעלות את הסיכון לפגיעה בעורקים, גם אם משקל הגוף נותר תקין. בחישוב הממצאים נלקחו בחשבון גם גורמי סיכון נוספים כמו לחץ דם, סוכרת וגיל.
נבדקים אצלם היחס בין היקף המותניים להיקף האגן היה הגדול ביותר, היו בסיכון כפול ללקות בטרשת העורקים. עוד נמצא כי היקף מותניים של 81 סנטימטרים לנשים ו- 94 סנטימטרים לגברים העיד על הסיכון הגבוה ביותר למחלות לב וכלי דם.
כאמור, מצאו החוקרים כי היחס בין המותניים וירכיים נמצא מדוייק יותר מאשר אינדקס ה-BMI (חלוקת משקל הגוף בקילוגרמים בריבוע הגובה במטרים) בחישוב הסיכון למחלות לב וכלי דם. החוקרים הסבירו כי שומן המצטבר סביב המותניים, פעיל ביולוגית ומפריש חלבונים דלקתיים הגורמים להיווצרות הרובד הטרשתי – אותה שכבה הגורמת להיצרות כלי הדם. מנגד, השומן סביב הירכיים נראה שאינו מגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם. לדברי החוקרים, די בבטן קטנה כדי להגביר את הסיכון הבריאותי.
