שתף קטע נבחר
 

 
צילום: jupiter

קטנות בצלחת: פסטה

היא היתה באיטליה עוד לפני מרקו פולו, קיבלה את שמה רק במלחמת העולם השנייה, מוזכרת בתלמוד ובארץ אוכלים ממנה 4 ק"ג בשנה - לעומת 28 באיטליה. דברים שלא ידעתם על פסטה

אילי תימורפורסם:  20.08.07 , 10:54
  • ירושה: האזכור הראשון לפסטה ביבשת אירופה הוא מ-1279 בצוואתו של איטלקי שכוללת "סל מלא במקרוני".

 

  • מיתוס: זו ההוכחה לכך שבניגוד לאמונה הרווחת, מרקו פולו לא הביא את הפסטה מסין לאיטליה - שכן הוא לא שב ממסעותיו לוונציה לפני 1298.

 

 

 

 

  • אני ראשון: עם זאת, ככל הנראה היו אלה הסינים בצפון סין שפיתחו ראשונים את המיומנות להכנת נודלס כ-200 שנה לפני הספירה. 

 

 

 

 

 

 

  • רגע של יוונית: אטרייה (Itria) היא מילה יוונית שהיא שם קדום לפסטה.

 

  • ניו-אייג': המונח "פסטה" הוא דווקא חדש. רק במלחמת העולם ה-2 התחילו לקרוא לפסטה כך. עד אז קראו לה באיטלקית paste alimentari ובאנגלית - נודלס, או macaroni products וכדומה.

 

  • טוב ליהודים: האזכור הראשון לשאלת בישול מוצרי הקמח הקדומים נמצא בתלמוד הירושלמי מהמאה החמישית לספירה בדיוק באשר לשאלה אם עלי בצק שבושלו במים הם כשרים.

 

 

  • טוב לפרסים: המילה היידית "לוקשן" מקורה במילה הפרסית העתיקה "lakhshah" שמשמעותה "חלקלק". גם אטריות הלקסה (laksa) האינדונזיות קיבלו את שמן מאותה המילה.

 

  • קיצור דרך: לפני עידן התיעוש היו מייבשים פסטה באוויר בתהליך שהיה לוקח בין ימים לשבועות. כיום מייבשים פסטה בחום של 84 מעלות צלזיוס - במשך כשעה עד חמש שעות בלבד. אך יש הטוענים כי החום פוגע בטעמה של הפסטה.

 

  • בייסיק: בנוסף לסוג הקלאסי המורכב מחיטת דורום ומים - יש גם פסטה המכילה ביצים, פסטה עם אבקת חלב ופסטה עם ירקות. ויש גם פסטה מחיטה מלאה, כוסמת ועוד.

 

  • כימיה: מים קשים מגבירים את דביקות הפסטה בבישול. רוב המים בארץ הם מים קשים ולכן אפשר למנוע חלק מהדביקות בבישול על ידי הוספת חומצה - כף מיץ לימון לסיר בישול, למשל.

 

  • כחול-לבן: הפתיתים הומצאו בישראל בשנות החמישים, כתחליף זול לקוסקוס ולאורז בשנות הצנע ונקראו בשם "אורז בן גוריון". במסעדות ברחבי העולם יציגו אותם לרוב בשם "קוסקוס ישראלי", ראו הוזהרתם.

 

  • על השן: בדרגת "אל דנטה" אחוז המים בשטחה החיצוני של האטרייה נע בין 80 ל-90 אחוז. ובמרכז - 60-40 אחוז בלבד.

 

  • תולעים ומלאכים: ורמיצ'לי (Vermicelli) - סוג של פסטה דקה ומוארכת - מקורו במילים "תולעים קטנות" ששימשו לתיאור המאכל בימי הביניים. עוד שמות לסוגי פסטה: אלף פסים (Mille rigni), אוזניים קטנות (Orecchiette), כובעים קטנים (Cappelletti), לשונות סנוניות (Lingue di passero) ושער מלאך (Capelli d'angelo).

 

  • גורמה: המאכל "מקרוני אנד צ'יז" מופיע בספרי בישול אנגליים מאז ימי הביניים. היום ניתן למצוא אותו בגרסה להכנה מהירה שכוללת המון צבעי מאכל שמעניקים לו צבע כתום זרחני מבעית למדי.

 

  • פיתגורס: ככל ששטח הפנים של הפסטה גדל - כך צריך יותר רוטב. כלומר, כדור פסטה ידרוש פחות רוטב מאשר עלה פסטה המרודד ממנו, למרות ששניהם באותו המשקל. ואילו רצועות דקות שייחתכו מהעלה הזה ידרשו עוד יותר רוטב. בהתאם לכך, גם ככל שהפסטה מחוספסת יותר היא תדרוש יותר רוטב.

 

  • גילדה: בשנים 1660-1500 הוקמו באיטליה איגודים מקצועיים של יצרני פסטה, וחבריהם כונו "המומחים של האטריות". האיגודים המקצועיים קבעו חוקים שהגדירו את סוגי הקמח המיועד לפסטה, אופן הטחינה, הניפוי וכו'.

 

  • בצק: הצרכן הישראלי צורך בממוצע כ-4 ק"ג פסטה בשנה, הממוצע עולמי עומד על כ-6 ק"ג פסטה בשנה ואלופי העולם, האיטלקים, צורכים כ-28 ק"ג.

 

  • על איטליה: "ברילה", יצרנית הפסטה הגדולה בעולם, מייצרת למעלה מ-4,000 טון של פסטה בכל יום, שמגיעות באחת מ-120 סוגים שונים אותם מייצרת החברה.

 

  • אטרייה נשיאותית: מי שהביא את הפסטה לארה"ב היה לא אחר מאשר תומס ג'פרסון. ג'פרסון טעם את המאכל בנאפולי, בזמן שכיהן כשגריר ארה"ב בצרפת. כשסיים את תפקידו ושב לארצו הוא ייבא ארגזים של פסטה ויחד איתם מכונה לייצור פסטה.

 

  • רוטב בן זונה: רוטב פוטנסקה (בעברית, "בנוסח הזונה") נוצר בימי הביניים, כאשר הכנסייה הקתולית לא הרשתה לזונות של פירנצה להסתובב ברחוב. רק ביום שני היה מותר להן לצאת, ולכן התפריט שלהן התבסס על מצרכים משומרים: אנשובי, זיתים ועגבניות משומרות.

 

שלחו כתבה שתף ב- שתף ב-
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ביטולאישור
אטרייה ביוונית
צילום: יעל גרטי
מומלצים

אודות ועזרה

כלים ושירותים

ערוצי תוכן