הם מפחדים
חוסר הסולידריות והשתיקה הרועמת של רוב אמני ישראל לנוכח פרשיית עברי לידר מוכיחה דבר אחד, ההשתמטות האמיתית בה נגועים כמעט כולם היא מאחריות. גיא חג'ג' קורא לאמנים להפסיק לדאוג לכיס שלהם ולהתחיל לדאוג לערכים
אבל הבוקר (ב'), למחרת אירוע ההצדעה ללוחמי צה"ל של האגודה למען החייל,
עברי לידר, אחד האמנים המצליחים והאהובים ביותר בארץ, נפל קרבן לרדיפה שמתנהלת לאחרונה נגד אמנים שלא שירתו שירות מלא בצה"ל. כל מוזיקאי יסכים שללידר נעשה כאן עוול. כזמר שמתנדב כבר שנים בעשרות הופעות מול חיילים מדי שנה, הדרישה שיחתום על הצהרת נאמנות לצבא כתנאי להשתתפותו באירוע ההצדעה, היא יריקה מכוערת בפרצופו. יותר מכך, זוהי יריקה בפרצופו של כל אדם המחשיב עצמו אמן או איש בידור, ומכיר בזכותו להתקבל או להיפסל לפי טיב אמנותו.
עם זאת, מרבית אמני ארצנו אוטמים את פיהם כאילו היו דוברי הכור הגרעיני בדימונה. הניסיונות המרובים של כלי התקשורת להשיג תגובה או דעה מזמרים על פרשת לידר עלו בתוהו, כשרוב הזמרים העדיפו להשיב תשובות חמקניות ודיפלומטיות ולא להזדהות בשמם. בין היחידים שהפגינו סולידריות היו דויד ברוזה, רמי פורטיס ומרגלית צנעני, שהשמיעו את קולם, תמכו בלידר וגינו את היחס נגד מה שמכונה "האמנים המשתמטים".
לאן נעלמו פתאום כולם?
הרוב הגדול השתמט. הם אמרו לחבריהם "זה פשוט נורא, הקטע עם עברי", סגרו את הטלוויזיה והלכו לישון בלי נקיפות מצפון. סינרגיה השתמטו. הם עלו אתמול לבמה באירוע ההצדעה, ניגנו והלכו כאילו כלום. כאילו לא רדפו כרגע את עמיתם למקצוע, איתו הם חולקים במה בפסטיבלים ובאירועים גדולים, כאילו בציד המכשפות הבא הם לא יכולים להיות במקומו.
אין כאן שחרור מטעמים רפואיים. כל אמן שלא פצה פה לנוכח האיוולת והעוול הוא משתמט - משתמט מאחריות, מחברות, מכבוד לחופש המקצוע שבו בחר. האמנים בארץ מפחדים להתבטא בקול רם בעניין עברי לידר ורדיפת המשתמטים מחשש שגם להם תודבק אות קלון על המצח, והם יועלו על המוקד במקום על הבמות. זו פחדנות בזויה שאינה במקומה.
ברוזה, פורטיס וצנעני הם לא יוצאי דופן באומץ ובתעוזה שלהם, הם פשוט השתמשו בשכל הישר ואמרו לתקשורת את מה שכל מוזיקאי בארץ אמר לעצמו. האם מישהו גינה אותם? האם מישהו יחשוב פעמיים אם להזמין את ברוזה להופעה גדולה בגלל שהוא צידד בעברי לידר והתנגד לציד המכשפות? קשקוש במיץ. ברוזה יישאר ברוזה, כפי שכל אמן שיתמוך בלידר ישמור על מעמדו. אבל השתיקה המערכתית בעינה עומדת, והנזק הולך ומחריף כשלידר ננטש על ידי חבריו כשהוא פצוע בשטח.
עצם עלייתם לבמה אתמול של סינרגיה, צביקה פיק, איייל גולן ואדיר מילר היא ביזיון שאין כדוגמתו. מן הראוי היה שמוזיקאים עמיתים יפגינו סולידריות למקצועם ולמעמדם כאמנים ובדרנים בישראל, ויחרימו אירוע שמחרים אחד משלהם. הביזיון של פרשת עברי לידר לא נגמר רק ביחס המקומם שקיבל הזמר מצה"ל או מהאגודה למען החייל, אלא ממשיך בכתף הקרה לה זכה כמעט מכל הקולגות שלו.
איפה הופעות ההזדהות? איפה מכתב התמיכה הפומבי? איפה חרם האמנים? למה ההתגייסות החברית והגורפת של האמנים שמורה לנושאי "פרווה" בלב הקונצנזוס בלבד? חברים נמדדים בעת צרה, וזו צרה צרורה. בשנה שעברה האמנים התגייסו מיד כדי להציל מועדון חיפאי שסגירתו עשויה בעקיפין לפגוע גם בהם. רדיפת האמנים והקלות הבלתי נסבלת בה אפשר להכתים אותם עוד תפגע בעתיד בכל האמנים, אם הם יישארו בשתיקתם. מי שמפחד עכשיו להתייצב לצד עמית שנעשה לו עוול, יורה לא רק ברגל של עצמו, אלא גם ברגלה של התרבות הישראלית, בה, כך מתגלה, אמן לאמן זאב.
