חינוך ילדים: הורים, הגיע הזמן שתתחילו להיות סמכותיים

הורים הם הספקים הראשיים של צרכים רגשיים בעולמו של הילד, אך מהי הסחורה שעליהם לספק? עד לפני כ־100 שנה אחריות ההורים היתה לדאוג כראוי לצרכי הילד לאוכל, לבוש ושינה, כך שיגדל בריא וצייתן. לא הכירו אז בצורך של ילדים בקשר, בתשומת לב ובאהבה. השינוי התחיל בעקבות מחקרים שעקבו אחרי תינוקות שהופרדו מאמותיהם וגילו שללא קשר עם דמות הורית קבועה תינוקות עלולים לסבול עד כדי מוות, גם אם טופלו כראוי.

בראשית המאה ה־20 פירסם פרויד את השקפתו בדבר חשיבותן המכרעת של חוויות הילדות המוקדמות. ההבנה הזו עוררה הורים להבין את גודל האחריות שמוטלת עליהם לגדל ׳נכון׳ את ילדיהם וגרמה לרבים מהם חרדה שמא הם לא הורים טובים.

אמא טובה דיה? (צילום: סי די בנק) 

הפסיכואנליטיקאי ורופא הילדים דונלד ויניקוט, חסיד האינטואיציה האמהית, טבע את המושג ׳האם הטובה דיה׳ כביטוי לאמונתו שהאם הטובה היא לא מושלמת וגם לא מדענית שצריכה ללמוד את תפקידה. ׳האם הטובה דיה׳ מתאימה את עצמה לצרכיו של התינוק, מזדהה איתו וממלאת את כל צרכיו. היא גם תדע מתי הזמן להפחית בהדרגה ממילוי הצרכים המלא ולאפשר גם תסכולים שהכרחיים לגדילה ולהתפתחות.

הפסיכולוג אריק אריקסון, הוגה תיאוריית השלבים הפסיכו־חברתית, הדגיש את הצורך בחוויות חיוביות בשנה הראשונה לחיים, כדי שהילד יצליח לפתח אמון בסיסי בעולם. גם הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט הדגיש את חשיבות הקשר הטוב, הזמין והמקבל עם ההורה, שמספק לילד תחושת שייכות ומשמעות, ואת הצורך בהתפעלות ובהתלהבות שיבנו את הערך העצמי של הילד כטוב ומיוחד.

התיאוריות האלה ואחרות מדגישות את השפעתם המכרעת של דפוסי ההתקשרות המוקדמים ושל יכולתם של ההורים להיענות לצרכיו המשתנים של התינוק על התפתחות הבריאות הנפשית. בינקות התינוק מרוכז בחוויות חושיות־גופניות (רעב, צמא, קור) ופועל על פי ׳עקרון העונג׳ — חיפוש אחרי הנאה מקסימלית וכאב מינימלי. תפקיד ההורים למלא את הצורך הזה — להפיג את הכאב ואת הרעב, לדאוג לסילוק רעשים מפחידים, לספק מגע רך ונעים של גוף מחבק, קול מרגיע ומחמיא ועיניים אוהבות. בהמשך תפקידם הופך להיות מורכב יותר.

הורות גמישה

כיצד באים לידי ביטוי דפוסי הקשר בהמשך הילדות? בכל אחד משלבי ההתפתחות זקוק הילד לסביבה הורית שונה: הצורך ב׳טיפול אמהי׳ מסור, בקשר מבין ומחזק, בחום ואהבה, ממשיך ללוות את הילד והמבוגר לאורך כל חייו.

הדעות לגבי מהי הורות רצויה משתנות מתקופה לתקופה. ישנה מעין מטוטלת שנעה על רצף בין נוקשות יתר לבין התרופפות יתר. היו תקופות שבהן שלטה תפיסה חינוכית נוקשה, שראתה בתשומת לב רבה מדי ובפינוק נזק לילדים. אחרי מלחמת העולם השנייה התחילו לשגשג תפיסות חינוכיות טבעיות ומתירניות שיצאו מנקודת הנחה שהילדות היא תקופה של טוהר ותמימות ושעל ההורים לנהוג בילדיהם באהבה ובקבלה ללא גבול.  

כשהתברר שהגישה המתירנית בהורות יוצרת ילדים מבולבלים עם יותר בעיות רגשיות, התחילה תנועת המטוטלת לחזור לכיוון תקיף וסמכותי יותר. בתקופתנו ניכר המאמץ להחזיר להורים את תפקידם ואת מעמדם כמבוגרים אחראים וקובעים במשפחה.

על פי מחקרים, המודל ההורי ה׳מנצח׳ הוא זה של ההורה הסמכותי, שמצליח לשלב היענות גבוהה לילד יחד עם תביעה גבוהה ממנו, תקיפות בענייני משמעת לצד חום ותמיכה. הפסיכולוג חיים עמית מציע את דימוי ההורה כמנהיג: "זהו

 הדימוי המאזן בין גישה סמכותית מדי לבין גישה רכה מדי‭."‬ מנהיגות חכמה, מאוזנת ומתחשבת, שמכוונת בלי לכפות ומשפיעה בלי להכריח.

כדי לגדול בריאים בנפשם זקוקים הילדים להורים גמישים ויצירתיים. ילדים שונים זה מזה ולכן זקוקים להורות ייחודית שמתאימה להם ספציפית ומשתנה בכל שלב בהתפתחותם. אין מתכונים, אך ניתן לנסח עקרונות וקווים מנחים שנשמרים לאורך כל שלבי ההתפתחות עבור כל הילדים ולגבי רוב המצבים.

דיאלוג בגובה העיניים

קשר, שיחות, פתיחות והבעת רגשות מהווים חלק חשוב בקשר בין ההורה וילדו. היכולת של ההורה להקשיב לילדו מתוך כבוד ורגישות, בלי לחנך, בלי להטיף מוסר ובלי להתווכח על אמיתות דבריו, מאפשרת תקשורת יעילה ופורייה, שמספקת לילד חוויה של הערכה עצמית.

"אחד המחסומים העיקריים בדיאלוג בין הורים לילדים הוא הקושי של ההורים להניח, לעיתים, לעמדה המחנכת בתקשורת עם הילדים ולהסתפק בהקשבה, אמפתיה ועידוד‭,"‬ כותבת ד"ר עדנה כצנלסון. "דיאלוגים רבים ׳מתפוצצים׳ בזעם כשהילד, שמבקש שיבינו אותו, זוכה במנה גדושה של ׳חינוך מחדש׳‭."‬

עקרונות הדיאלוג המוצלח, על פי ד"ר כצנלסון, כוללים פתיחות מצד ההורים, הקשבה מלאה ללא ביקורת, פרשנות או הטפת מוסר, הימנעות מ׳קריאת מחשבות ורגשות׳ של הילד, קבלתו כשותף פעיל בדיאלוג והזמנתו להציע או לבקר.

תסכול מול גבול

ההורה ׳הטוב דיו׳ נענה לצרכיו של הילד בתוך סביבה מקבלת ותומכת, אך גם מתסכלת במידה. יצי־ רת הגבולות הכרחית: גבולות בטיחות שומרים על חיי הילד ועל בריאותו (למשל, אסור לנסוע ברכב ללא כיסא בטיחות),‬ וגבולות התפתחותיים

 (למשל, דרישה לדחיית סיפוקים ולהתחשבות באחר) נדרשים לילד כדי לפתח עצמאות ולהתאים את עצמו לחברה.

המעבר מ׳עקרון העונג׳ הינקותי והמהנה, שבו ההורים מספקים כל צורך, ל׳עקרון המציאות׳ הבוגר, שכולל תסכולים וקושי, דורש מההורים לקבוע חוקים וכללים שמבהירים את גבולות המותר. "חובה עלינו להתערב ולפקח על הנאותיו של הילד לא רק מטעמים מעשיים — טעמי בריאות, ביטחון ודרישות המשפחה — אלא כדי לגדל ולחנך בני תרבות. בשחר חייו משול הילד לבעל חיים שמשתוקק רק להנאות. במרוצת חינוכו יש הכרח בביצוע תמורה דרסטית במטרה היחידה שלו — ההנאה — והדחפים היסודיים חייבים להשתעבד למצפון ולחברה. הילד חייב לדחות הנאות מסוימות ואף לוותר עליהן כליל" (פרייברג).‬

על ההורה לדעת שגבולות ברורים ועקביים מארגנים את החיים ומספקים תחושת ביטחון. הצבת גבולות מעודדת התמודדות עם תסכולים ועם הצורך לדחות סיפוקים. הצורך בסיפוק מיידי מתאים לשלב התפתחותי ינקותי. תינוק לא יכול לסבול את תסכול הרעב יותר מכמה דקות, פעוט שנפל ונחבל לא יכול להתמודד לבדו עם הכאב והבהלה, אך ילד צעיר יכול בהחלט להשהות את התשוקה לארטיק בלי שהדבר יגרום לו נזק. הסירוב לספק את מבוקשו עשוי לעורר תסכול, שיתבטא בבכי או בהתפרצות זעם. על ההורה לנסות להרגיע ולמתן את המצוקה, בלי לבטל את הדרישה לדחיית הסיפוק.

"הורה שמציב גבולות הוא הורה שילדו חווה אותו כחזק, והורה חזק הוא הורה שמעניק ביטחון ושקט, הורה שיוצר לילדו סביבת חיים ברורה, רגועה, צפויה ומוגנת‭,"‬ כתבה הפסיכולוגית רונית פלוטניק בספר ׳בר המאושר׳. "נכון שהמפגש הראשון בין הילד התובע להורה המגביל יהיה לרוב מפגש שיביא בכנפיו תגובה רגשית כועסת, רוטנת ומאוכזבת מצד הילד, אך עד מהרה תתחלף התגובה הזו באנחת רווחה של ילד מוגן ושמור‭."‬

חשיבותם של חיזוקים

ילד מאושר הוא ילד בטוח בעצמו וביכולותיו. הביטחון שהוא מוערך ואהוב על ידי הוריו מהווה את היסוד להתפתחות נפשית תקינה. הביטחון הזה נבנה בעזרת הורים שמתבוננים בילד ומתפעלים ממנו, משבחים אותו ומאמינים בו. בהמשך צריכה ההתפעלות להפוך להיענות אמפתית ולקבלה של הילד כפי שהוא, תוך התייחסות ספציפית לתכונותיו האישיות המתפתחות ומתן כבוד להן.

ביטויי אכזבה של ההורה מהילד וביקורת עליו הם סכנה גדולה לבטחונו העצמי, במיוחד כשהביקורת פוגעת, מעליבה ושיפוטית. הביקורת אמנם נולדת מתוך הרצון לשפר, אך משיגה את ההיפך. שימוש במונחים שיפוטיים, כמו ׳שקרן׳, מייחס לילד תכונות שליליות או פגם מוסרי ופוגע בדימויו העצמי.

ייחוסים שליליים כאלה מביעים פעמים רבות את התסכול ואת חוסר האונים של ההורים מכך שהילד לא עומד בציפיות שלהם, אך הם לא מובילים לשינוי הרצוי ואף עלולים להרוס את הקשר: "הדרך שבה אנחנו מפרשים את התנהגותם של ילדינו מקרינה אנרגיה שבכוחה לבנות או להרוס" (צ׳סנר).‬

לכבד את דרכו

על ההורה ללמוד להבין את התנהגות הילד ומקורה ולעזור לו להתמודד איתה. יש ילדים שקשה להם להתחלק, יש ילדים שנוטים להתעצבן מהר ויש ילדים שמתנהלים באיטיות. ההורה יכול לעזור לילד ללמוד את ערכה של נדיבות ואת חוויית ההנאה ממנה, לחפש ביחד דרכים להירגע כשהוא מתעצבן ולעזור לו בהתארגנות.

"נודעת חשיבות עליונה לכיבוד אישיותו הייחודית של הילד בכל מעשינו איתו. אסור להורה להיכנע למשאלתו לנסות ליצור את הילד שהיה רוצה שיהיה לו, אלא עליו לסייע לילד להתפתח התפתחות מלאה — בקצב המתאים לו — ולהיות לאדם שהוא רוצה ויכול להיות, בהתאם לכשרונות הטבעיים שלו" (בטלהיים).‬

לכן זכרו:

• לסלוח לעצמכם גם כשאתם טועים ולקבל את ילדכם למרות שהוא לא מושלם.
• ילדים שונים זה מזה בתכונותיהם ובכישוריהם, אך כולם זקוקים להערכה ולאמונה בהיותם טובים.
• ילד שמאמינים בו ומעריכים אותו יגדל להאמין בעצמו וביכולתו להיות מאושר.
• הורות היא לא מדע מדויק. עליכם לפתח את הגישה הנכונה ביותר עבורכם ועבור כל ילד מחדש, על ידי הבנה של הילד ושל עצמכם והקפדה על הקשבה, הצבת גבולות ומתן חיזוקים חיוביים.
  

לקריאה נוספת

׳הורים כמנהיגים׳, חיים עמית. הוצאת מודן, ‭.2006‬ ׳דיאלוג עם ילדים׳, ד"ר עדנה כצנלסון. הוצאת דביר, ‭.2005‬

׳הורה מתקבל על הדעת׳, ברונו בטלהיים. הוצאת עם עובד, ‭.1978‬

׳השנים המופלאות׳, ס‘ פרייברג. הוצאת ספריית פועלים, ‭.1977‬

׳הילד בתוך השריון׳, ש‘ צ׳סנר. הוצאת אח, ‭.2005‬

׳תינוקות ואמותיהם׳, דונלד ויניקוט. הוצאת דביר, ‭.1998‬

׳אחרי שכיביתי את המנורה׳, מתוך ׳הצימוקים הם ענבים עצובים׳, ש‘ כהן. הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב.

׳והילד הזה הוא אני׳, יהודה אטלס. הוצאת כתר, ‭.1977‬

׳בר המאושר׳, תמר אדר. הוצאת יסוד, ‭.2006‬ 

• הכותבת היא יועצת ב"קו להורה".
• יש לכם שאלה בנושא גידול ילדים? התקשרו ל’קו להורה‘ - ייעוץ טלפוני חינם להורים מטעם השירות הפסיכולוגי בדקאנט הסטודנטים, אוניברסיטת ת“א. ’קו להורה‘ פועל בימים ראשון ורביעי, בשעות ‭09:00-15:00‬. טלפון: 6406888-03 או במייל .