משתמטים עליך ישראל

 מי שמע על "מבצע בצר"? - כולנו התחנכנו על אתוס הסולידריות וההקרבה העילאית של דור תש"ח. מ"שיר הרעות" ועד "מגש הכסף" תמיד היו אלה החבר'ה הטובים שנדרשו לפרנס את הגדת הגבורה והזיכרון, אך את המשתמטים שגויסו וחרפו נפשם בעל כורחם, לא הנציחו מכונניו של טקס הזיכרון הממלכתי בשורות שיר, עניין המעלה את התהיה - האם הימנעות משירות בטחוני היא אכן תופעה חדשה?

השבוע ב"מנהרת הזמן" נחזור אל ימי ראשית המדינה והמאבק לקיומה בהם, כך נדמה לפחות, היה העם כולו צבא, על מנת לאתר האם וכיצד התמודדה מערכת הביטחון, לא רק מול האויב בחזית, אלא גם מול "גייסות" המשתמטים בעורף.  

בחור צעיר, לבריגדה כבר התגייסת?

המערכה הגדולה הראשונה נגד ההשתמטות נוהלה שש שנים לפני קום המדינה. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה נחלצו המוסדות הלאומיים היהודיים להטות כתף למאמץ המלחמתי כנגד הצורר הנאצי. אולם עד מהרה התברר כי אין די בפנייה נלהבת אל הרגשות הפטריוטיים של צעירי הישוב העברי. לא רק רבים מבין אלה שתורתם-אומנותם, אלא גם אלפי עירונים ומאות מבין אנשי ההתיישבות העובדת, הכשירים לגיוס - נשים וגברים בני 17 עד 45 - נשארו בבית על אף מצב החרום הלאומי.

"בשבועות האחרונים נתקבלו ידיעות מחלקים שונים בארץ על מעשי טירור וחוליגניות שבוצעו על ידי אנשים המציגים את עצמם כקשורים בקידום ההתגייסות לכוחות ה.ד. השיטות שהשתמשו בהן כללו הנחת פצצות בבתים, חטיפה, מאסר, לכלוך בזפת, תקיעת נוצות, שימוש בשמן קיק ושיטות אחרות כגון איומים שאמנם הן יותר קלות, אבל ראויות לא פחות לנזיפה. מעשים מגונים אלה לוו ע"י קמפניה אחרת שהיא פחות חמורה אבל במידה שווה מאיימת, והיא של שליחת מכתבים, חוזרים וכרוזים עם שמות האנשים אשר כביכול אינם ממלאים את חובתם וכן צורות שונות של חרם.

ויהא זה ברור מעל לכל ספק, שמעשי איום ואלימות בכל צורה שנעשים באמתלה של קידום הגיוס לצבא, הן בניגוד לחוקים שהוצאו ע"י הממשלה בקשר לגיוס כוחות האדם בשביל השימוש היעיל ביותר למאמץ המלחמתי. דבר זה עומד בסתירה לעקרונות הכלליים של החוק הקיים בארץ זו; ולא השלטונות הצבאיים ולא האזרחיים ישאו פנים לשיטות אלה ולא יקחו אותן תחת חסותן. מעשים שנזכרו לעיל מביאים רק נזק לכל הקמפניה של הגיוס ויש להפסיקם בכל האמצעים האפשריים. שהרי זה גם באינטרס של המאמץ המלחמתי, ולא פחות מזה כדי לשמור על השם הטוב של העדה שנתנה כל כך הרבה אלפים מגוייסים לכוחות המזויינים"

בהודעת ממשלת המנדט שחלקים ניכרים ממנה צוטטו בעיתון "ידיעות אחרונות" (24 בינואר 1943) נמסר גם כי הממשלה אסרה על לשכות הגיוס לתת תעודות המאשרות גיוס או פטור מגיוס, וכן נאסרה ענידתם של תגים וסמלים המאשרים את דבר הגיוס בפומבי.  

ומה יקרה אם אחד הילדים ישאל היכן בעלך?

ערב קום המדינה, בעוד הבריטים יושבים בארץ, יצאו המוסדות הלאומיים בראשות הסוכנות היהודית, הועד הלאומי והמפקד לשרות העם למערכה גדולה נוספת במשתמטים. בכרוזים ובצוים שפורסמו בעיתונות, נדרשו המעסיקים להוציא את המשתמטים ממקומות עבודתם. לא רק על מנהלי מוסדות ומפעלים הוטלה אחריות אישית והדדית בגינם של המשתמטים בקרב עובדיהם. כפי שניתן ללמוד מן הכתבה הבאה, גם בני משפחה ובהם הורים ובני-זוג, נדרשו לשאת באחריות להשתמטות הבן או הבעל, ואף הוטלו עליהם עונשים כבדים בעוון יקיריהם.

מתגייסים חדשים לכוחות המשטרה הצבאית, רודפי המשתמטים, מרס 1948 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

בכתבה שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 15 ביוני 1948 וכותרתה "אשתו של עריק – מורה בבית ספר", מודגש חלקם הרב של יוצאי גרמניה בקרב המשתמטים המובאים לדין; זאת ללא כל התייחסות מקבילה להתנדבותם של יהודים יוצאי גרמניה ל"מחלקה הגרמנית" של הפלמ"ח, לבריגדה ולהגנה. ללא היסוס וללא כל הרהור נוסף על המשתמע מקשיי הגיוס למכונת-המלחמה של מקצת פליטי גרמניה הנאצית, כותב העיתונאי א. פ.:

"כל הנאשמים שהובאו עד כה לפני בית הדין העליון של מרכז הגיוס היו יוצאי גרמניה, פרט לשניים. הכלל הזה מתאמת גם במשפט שהתנהל אמש. אליהו נוסבוים בעל מעבדה לפרפומריה ובנו העריק צבי (הלמוט) אף הם יוצאי גרמניה. החידוש במשפט זה הוא אחר. על ספסל הנאשמים הושבה הפעם אשה צעירה ויפה , בעלת שערות בלונדיניות ועינים כחולות. מלובשה בטעם ומסורקה על פי האופנה החדשה: אשת העריק היא מורה בישראל. בעלה עזב את הארץ בעשירי בפברואר 1948 מבלי להתייצב. לאט-לאט מתגוללת פרשה מעניינת למדי:

"מבצע בצר": מצור, עוצר, סריקות ויריות הפחדה  

מבצעים נרחבים לאיתור משתמטים נערכו בתקופת מלחמת העצמאות במקומות רבים בארץ: בבתי קפה ובבתי קולנוע בערים הגדולות, בפרברים ובשכונות מגורים. במקרים רבים נבחרו שכונות חלשות מבחינה חברתית וכלכלית כיעד לפעולתם של לוכדי המשתמטים, אך לעיתים נערכו מבצעים כאלה גם בשכונות מבוססות. כך מתבשרים הקוראים במהלך חודש אוגוסט 1948 על פעולות סריקה בפתח תקווה, טבריה, שכונת התקוה ובאזור שוק הכרמל בתל-אביב. מסופר בעיתונות בהרחבה על חסימת אזורים שלמים, כניסה לבתים ולדירות, על איסוף חייבי גיוס שלא היו בידיהם תעודות, ועל העברתם המיידית באוטובוסים לקלט הצבאי.

אפילוג

אט אט ובעמל אין קץ הצליחו רשויות המדינה ולצידן רשת של גופים ציבוריים כתנועות נוער, תנועות מיישבות וארגוני עובדים, להנחיל את חובת השירות הצבאי כנורמה כללית מחייבת. בד בבד עם עליית קרנו של הצבא בעקבות מלחמת סיני ובעקבות מלחמת ששת הימים, השתנו גם המונחים בהן נדונה שאלת ה"השתמטות" - פחות ופחות נדרשו דוברים וכותבים למילה זאת ואת מקומה תפסו בזירה הציבורית: "ערכים", "מורל" ו"מוטיבציה".

בחלוף השנים, עם שילובם של פסיכולוגים במערך צה"ל, נעשה רווח השימוש במושגים ובכלי מדידה מבוקרים ומדוייקים שמקורם בחקר ההתנהגות. אף על פי כן, במינוח זה או אחר, שבה שאלת ההשתמטות במחזוריות מסויימת לכותרות העיתונים ואמצעי התקשורת האחרים, על פי רוב בעקבות משברים כלכליים, חברתיים או בטחוניים, אך לא פחות מכך ואולי יותר, כפועל יוצא של חילופי גברי בצמרת הצבא ומשרד הביטחון.