חצי מיליון שקל למשפחת פלסטיני שנהרג בשומרון
משרד הביטחון וקצין בדרגת סרן חויבו בבית-המשפט לפצות את בני משפחתו של נער בן 16 מהכפר נזלת-זיד, שהשמיע קריאות מהמרפסת - ונהרג מ"כדור תועה"
בית משפט השלום בחדרה חייב את משרד הביטחון וכן קצין בדרגת סרן לשלם פיצויים בסך 520 אלף שקלים למשפחתו של נער פלסטיני, שנהרג מירי במהלך פעילות צבאית בכפר בו הוא מתגורר. בית המשפט קבע בפסק הדין כי הירי לא היה "פעולה מלחמתית" ולכן המדינה אחראית למותו של הנער.
באוקטובר 2002 ערך צה"ל פעילות מבצעית בכפר נזלת-זיד שבשומרון. במהלך הפעילות התקבלה התרעה "חמה" על מכונית תופת ובה מחבלים מתאבדים, העושה את דרכה לישראל. קצין צה"ל התבקש לסרוק את הכפר בניסיון לאתר את המכונית, ועם כניסתו לתחומי הכפר - נזרקו לעברו אבנים.
בעקבות האירועים קרא הקצין במערכת כריזה כי מוטל עוצר על הכפר, והמשיך להתקדם במכוניתו עד שנתקל בקבוצה של צעירים שעמדו על הכביש, קראו קריאות בהפגנתיות לעבר כוח צה"ל ויידו אבנים לכיוונו.
במהלך הפעילות הצה"לית בכפר, שהה מוחמד עלי זיאד בן ה-16 ביחד עם נער נוסף במרפסת של בית מעל הכביש. הקצין סבר שהנערים במרפסת עודדו את אלה שברחוב שלא להישמע לקריאותיו להתפזר, ואז פתח את דלת מכונית הג'יפ הממוגנת, הוריד רגל אחת מהרכב, קרא למתקהלים להתפזר, וסימן בידו לנערים להיכנס לביתם.
שני הנערים נשמעו להוראתו ונכנסו לתוך סלון ביתם, אך יתר המתקהלים שברחוב נותרו במקום. בשלב זה נטל הקצין את נשקו וירה לעבר הבית ירייה אחת, שכוונה מתחת לחלון המרפסת. הכדור פגע בחלון, חדר לתוך הבית ופצע את מוחמד.
כתוצאה מכך הוא נהרג.
לפני הדיון בבית-המשפט הורשע הקצין בבית דין צבאי בירי רשלני הנוגד את הוראות הפתיחה באש ובגרימת מוות ברשלנות. ערעור שהגיש בבית הדין הצבאי לערעורים, נדחה.
בני משפחתו של הנער ההרוג הגישו לבית משפט השלום בחדרה תביעת פיצויים נגד המדינה ונגד הקצין. עיקר המחלוקת בין המדינה והתובעים נסובה סביב השאלה האם האירוע מהווה "פעולה מלחמתית". זאת מאחר שכאשר מדובר בפעולה מלחמתית, המדינה נהנית מחסינות על פי חוק, גם אם פעילות החיילים נעשית ברשלנות.
לכוח לא נשקפה סכנה
בפסק הדין קבע השופט סברי מוחסן, כי מהות הפעולה מלמדת שמדובר בפעולה יזומה של צה"ל למטרת איתור מכונית המכילה מטען נפץ או מחבלים מתאבדים בפאתי הכפר, ועל פי ממצאי בית הדין הצבאי נשלח הקצין בדחיפות לאתר מטרה מסוכנת ביותר. "עדיין מדובר היה במידע בעל מידת עמימות לא מבוטלת", קבע השופט. "לא ניתן לקבוע בשום אופן כי בשל ההתרעה, על כל הסיכון הנובע ממנה, יכול היה הקצין להגדיר מרגע קבלתה אם היה הוא, או מי מחייליו, נתונים בסכנת חיים".השופט קבע בפסק הדין כי לאור ממצאי בית הדין הצבאי, עמדו בפני הקצין אפשרויות שונות להתמודד עם מעט הקהל שהיה במקום, אך הוא בחר לצאת מתוך הג'יפ ולירות לעבר הבניין.
"מהאמור מצטיירת תמונה לפיה הירי לעבר הבית היה ללא כל קשר ישיר לפעולת הרדיפה אחרי מכונית התופת, ומשחדלו המתקהלים להוות הפרעה או סיכון לפעולת המרדף, הירי לעבר בית המנוח מהווה פעולה שאינה חלק מהפעולה המלחמתית", ציין השופט בפסק הדין. "הסיור לא נתקל בסכנת חיים או סיכון חמור לגוף ... בפני צוות הסיור ניצבו מספר חלופות, אשר בחירה בכל אחת מהן היתה מונעת את התרחשות הפגיעה במנוח. לכן סבורני שלמדינה לא עומדת הטענה כי הירי היווה פעולה מלחמתית. משמע, אין לשחרר את המדינה מאחריותה בנזיקין כלפי התובעים".
השופט חייב כאמור את המדינה ואת הקצין לשלם למשפחת המנוח פיצוי בסך של 520 אלף שקלים, וכ-15 אלף שקלים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
