זקפה לאומית
נעזוב רגע בצד את הפן הפרנואידי-גלותי בכתיבה. זה מפחיד כי קיפניס מצייר תמונה של מדינה שלא היינו רוצים לחיות בה. מדינה טוטאליטרית, מפוחדת, אלימה וחסרת תקווה. עדיף לכבות את האור ולעבור לדוג באלסקה. נעם רשף עונה לקיפניס
אחרי הקריאה הראשונה הייתי בטוח שאני מחמיץ איזו סאטירה חריפה במאמר של קיפניס,
לפיו אם יש לך פרופיל סביר הדרך היחידה לא לשרת בצבא היא לברוח לחו"ל או להתאבד. אחרי קריאה שנייה הבנתי שאין. האיש באמת מאמין במה שכתב.
וזה מפחיד. נעזוב רגע בצד את הפן הפרנואידי-גלותי בכתיבה. רק בגלל שאתה פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחריך. זה מפחיד כי קיפניס מצייר תמונה של מדינה שלא היינו רוצים לחיות בה. מדינה טוטאליטרית, מפוחדת, אלימה וחסרת תקווה. עדיף לכבות את האור ולעבור לדוג באלסקה.
המאמר של קיפניס
עופו לי מהמקלט
ניר קיפניס
זה שלא שירתת בצבא אולי לא הופך אותך לזמר פחות מוכשר, או לכדורגלן פחות טוב, אבל זה דווקא כן הופך אותך לאזרח קצת פחות טוב. ובינינו, לפחות בעיני, גם לבן אדם פחות טוב, כי בחרת בדרך הקלה בזמן שכל האחרים שילמו את חובם לחברה
קיפניס מתאר את החיים שלנו כשהות מתמשכת במקלט- מעופש, טחוב, מסריח. אבל מדינה דמוקרטית ונאורה לא יכולה להרשות לעצמה לחיות במקלט. היא צריכה להסתכן. והסכנות שהיא צריכה לקחת מורכבות לאין שיעור מאלו שקיפניס מוכן לקבל על עצמו, דוגמת התאבדות חיילים שלא מסוגלים להתמודד עם השירות הצבאי. מדינה חפצת חיים נורמליים צריכה להסתכן בדברים כמו קבלת השונה, הענקת זכויות שוות למיעוטים וחלשים, ועוד. היא צריכה להתמודד עם האתגרים והסכנות שמביאים חופש ושוויון. לא עם אלו שמביא פשיזם חשוך.
קיפניס מספר על תחושת הגאווה שסיפקו לו הגלילון והנעליים האדומות. יופי, המנגנון הצבאי עבד עליו מצוין, ובנה אצלו את תחושת השייכות שכל כך הכרחית לייצור חייל טוב. אני לא זוכר את עצמי גאה ומאושר כל כך במדים. אין לי תלונות מיוחדות על השירות הצבאי, אבל יכולתי להרגיש איך כור ההיתוך הכפוי הזה מכרסם לי לאט לאט את האישיות. יש אנשים שיוצאים מזה בלי שריטה, יש כאלה שפשוט לא מתאימים למערכת. אם הם יישארו בה, היא תהרוס להם את החיים. במקום לבכות על העבר שבו אנשים כאלה גורשו מהחיים הציבוריים, צריך לשמוח שהיום הם מתקבלים לחברה ויכולים לתרום לה בדרכם.
כי מדינה שבה המדד העליון הוא שירות צבאי, ושבה הכל נצבע בשחור ולבן, היא פשיסטית. מדינה שאין בה ניואנסים, שאין בה מגוון של ערכים בעלי חשיבות זהה, תהפוך לדיקטטורה רומסת זכויות. מדינה זקוקה לא רק לחיילים, אלא גם לאמנים, ספורטאים, אנשי רוח, סוחרים ומה לא. היא צריכה להיות חכמה מספיק כדי לוותר על שירות של זמר רגיש או למצוא לו חלופה שמתאימה לכשרונו, כי סתם לשבור אותו ולהרוס את חייו במסלול צבאי שלא מתאים לו זה בזבוז משווע. היא צריכה לאפשר לילד למשפחה ענייה לעזור לפרנס, גם על חשבון השירות הצבאי המקודש. היא צריכה להיות חכמה, ולהתמודד עם המורכבות של חיים נאורים ושפויים.
המזרח התיכון הוא רק חלק מעולם, שמתנהג כולו כמו מערב פרוע. לכולם יש אקדחים, לא רק לנו. ולא מעט מדינות וחבלי ארץ אחרים נתונים במלחמות או סכנה קיומית. אי אפשר להשתמש בזה כתירוץ מתמשך לחיים שמקדשים את החרב, גם אם זה עושה ללא מעט אנשים זקפה לאומית נאה. אם יש למישהו טענות, שיפנה אותן לצה"ל, שלא יודע להתמודד עם הרבדים השונים של האוכלוסייה. לא עם החרדים, שמקבלים פטור גורף, ולא עם אנשים שלא מתאימים למערכת, ונפלטים ממנה במקום שיימצא להם פתרון יצירתי. את הפשיזם תשאירו בצד. כבר ראינו לאן הוא מוביל – בדיוק לחיים במקלט המעופש הזה, שנראה לי שגם קיפניס לא ממש רוצה לגור בו.
נעם רשף הוא העורך של המקומון "ידיעות השרון"
לפנייה לכתב/ת 
"מדינה זקוקה לא רק לחיילים, אלא גם לאמנים, ספורטאים, אנשי רוח"
צילום: רויטרס
מומלצים
