האם המדינה יכולה לקבוע לנו איך למות?
משרפת הגופות בחיבת-ציון הוצתה, ועכשיו עולה הצעה להוציאה מחוץ לחוק. ח"כ יוסי ביילין לא מוכן "שאנשי האתמול יקבעו לו איך למות" ואף מבטיח מאבק בנושא. הרב יצחק לוי יתמוך בחוק בגלל הזיכרון הלאומי - "פעמים רבות אנחנו מעדיפים שיקול ציבורי על חשבון חופש הפרט" ומה אתם אומרים?
ח"כ יוסי ביילין: עדיף פארק על קבר
יש בארץ הזו רוב לא דתי, שרוצה לחיות חיים נורמליים, ויש מיעוט דתי שמנסה להכתיב לו את החיים כבר שישים שנה. זו אחת הדמוקרטיות הבודדות שאין לה חוקה, בגלל הדתיים והחרדים. זו, כנראה, הדמוקרטיה היחידה בעולם שחוקי האישות שלה, הנוגעים לכל אחד מאיתנו, הם החוקים הדתיים, ושאין בה אפשרות להינשא אלא במסגרת העדה הדתית (אצל הרוב היהודי – רק אצל רבנים אורתודוכסים).
הגדרת "מיהו יהודי" היא הגדרה דתית ולא לאומית, בשבת אין תחבורה ציבורית, ועל מסחר בשבת מוטלים קנסות. המיעוט הדתי נכנס לנו לצלחת (באיסורי החזיר למיניהם ובאיסור החמץ בפסח), למיטה (נישואים, גירושין, ייבום,חליצה, "אשה מורדת", ממזרות), ועכשיו גם לקבר (או לחלופתו). הקואליציה הנוכחית נכנעת, בחולשתה, לכל טירופי החרדים, מוותרת להם על לימודי הליבה בחינוך, מחייבת את הרשויות המקומיות לממן את בתי הספר הלא רשמיים שלהם, מוותרת להם על שירות צבאי או על חלופתו, ומאריכה בכך את השירות הצבאי שלנו, ועוד מעט תיכנע להם בהצעת החוק ההזויה למנוע, ממי שרוצה בכך, את שריפת גופתו, תוך שימוש מניפולטיבי בשואה.
די!!! אתם מקשים עלינו לחיות ועכשיו אתם גם רוצים לקבוע איך למות? מי שמאמין בפולחן המתים, בקברים ובמצבות, מי שחושב שהקשר היחיד עם המת הוא ביקור ב"יארצייט" (יום השנה) בקברו והנחת פרחים על מצבתו - ימשיך ויחיה באמונתנו. אבל מי שחושב – כמוני – שכל מה שיישאר מאיתנו הוא הזיכרון בלב יקירינו, וחותם המעשים שעשינו, אינו זקוק להטריח את משפחתו ללוויה, ל"שבעה", ל"שלושים" ולימי שנה, שבהם מידלדל מספר המטריחים עצמם משנה לשנה.
יש גם היבט סביבתי חשוב לפרשה זו. בתי הקברות ממלאים את הארץ ודורשים מקום רב. הדיבורים על קבורה בקומות מתרבים והולכים. הארץ הזו זקוקה למרחבים פתוחים, לפארקים, ולא לעוד ועוד בתי קברות. אם אני צריך להחליט בין חלקת קבר עבורי לבין פארק שעשועים לנכדי, אעדיף את הפארק.
הטירוף הזה של גילוי מיקום התנורים, חשיפת הענין בעיתונות החרדית, הונדליזם כנגד המקום, וההתלהמות של שרי ש"ס, מוציאה אותי מדעתי כראש השדולה החילונית-פלורליסטית בכנסת, כמי שעומד בראש מרצ-יחד הנאבקת לחופש דת ולחופש מדת, וכאדם פרטי שלא מוכן שאנשי האתמול יקבעו לו איך למות. אם ינסו לכפות עלינו גם זה, לא תהיה כאן שתיקת כבשים.
הרב יצחק לוי: שיקול ציבורי, על פני חופש הפרט
שריפת גופות מעוררת טראומות ופצעים עמוקים ביותר בתולדות עם ישראל. מימי הביניים ועד לשואה, יהודים רבים נשרפו על קידוש השם בגלל שהם יהודים, אם במדורות של האינקוויזיציה ואם בתנורי השריפה של הגרמנים.
דרך זו, אם כי מבחינה דמוקרטית קשה למנוע אותה, הרי שההתחשבות הלאומית בעיני גוברת כאן על השיקול הדמוקרטי של חופש הדעה וחופש ההתנהלות. אינני מדבר על הצד הדתי, אם כי במסורת ישראל יש ערך רב לשמירה על כבוד הגוף של הנפטר ועל דרך מסויימת לקבורתו.
אני יודע שאנחנו מתירים היום גם קבורה חילונית, שהיא איננה על פי מסורת ישראל ובדיונים שהיו על קבורה חילונית בכנסת, הבעתי את דעתי כמה פעמים שנושא קבורה איננו נושא לכפייה דתית ועל כן דעתי איננה נוגעת כלל וכלל לפן הדתי אלא יותר לרגשות הלאומיים ולזכרונות הקשים המתעוררים כאשר אנו שומעים על קרימטוריום במדינת ישראל.
אם תעלה הצעת החוק בנושא, אני אתמוך בה מטעמים אלו. אני חושב שאני מבטא את דעת רוב הציבור בישראל, אשר גם הוא, שלא מסיבות דתיות, אלא מסיבות - גם של מסורת - אבל גם מסיבות של זכרונות משותפים לאומיים, יתנגדו לשריפת גופות במדינת ישראל.
פעמים רבות אנחנו מעדיפים שיקול ציבורי ושיקול לאומי על חשבון חופש הפרט, למשל בסגירת עסקים ביום השואה או בסגירת עסקים ב-ט' באב, בהם אנחנו "פוגעים" בזכות הפרט לפתוח עסק או לצאת לבלות כדי לשמור על זיכרון לאומי. אנחנו עושים זאת גם ביום הכיפורים, כאשר קדושת יום הכיפורים נטועה בלב האומה ועל כל אנחנו מרשים לעצמנו דרך חוקים ותקנות ונהלים, לאסור הרבה מאוד דברים שאיננו אוסרים במשך כל ימי השנה ולכן לא יהיה הדבר מוגזם ולא יהיה בזה חידוש, לא חקיקתי ולא ציבורי, אם נצרף גם את נושא שריפת הגופות לאותם נושאים לאומיים. כאמור, אם תהיה חקיקה כזאת, אתמוך בה.
ובעד מי אתם? הצביעו במנגנון התגובות
תומכים בשריפת גופות - לחצו "בעד"
מתנגדים לשריפה - לחצו "נגד"