מתוך האפלה
דכאון, עצבים וקצת מזל רע. מה כבר אפשרות לצפות מלהקת מטאל ששואבת את ההשראה שלה מהחושך הסקנדינבי? רגע לפני ש"דרקוניאן" מגיעים לארץ, מגלה הסולן שלה למה לוקח להם כל כך הרבה זמן להוציא אלבומים
החיים המוזיקליים של הזמר אנדרס ג'ייקובסון לא היו פשוטים. מ-94' ועד תחילת שנות האלפיים, הלהקה שלו, "דרקוניאן", לא ממש הצליחה למצוא את עצמה בשוודיה הקרה. למרות שכל חברי הלהקה הגיעו מאותו מקום ועם קו מוזיקלי אחיד, משהו שם התפקשש.
אבל עכשיו, אחרי שלושה אלבומים ועם קהל מעריצים רב, "דרקוניאן" גם מגיעה לישראל, וביום חמישי הקרוב (30 באוגוסט) היא תנחת בגני התערוכה ביחד עם להקת "ט'ריון". דרקוניאן תספק את הדום מטאל הפרוגרסיבי (כך להגדרתו של ג'ייקובסון) ואת הסגנון הגותי, ות'ריון תהיה אחראית למטאל הסימפוני.
בשנה האחרונה ירד עלינו מבול של אמני מטאל משובחים. "הייטבריד", מרטי פרידמן, "מגהדת'", "פארדייס לוסט" ו"בהמות'" היו פה, עוד מעט גם "נייטוויש" מגיעה, אבל עכשיו תורן של "ת'ריון" ו"דרקוניאן" שמגיעות הישר מסקנדינביה, שם המטאל לא פוסק. בעיקר בזכות העובדה שבמדינות כמו בשוודיה, נורווגיה ופינלנד, לא רק שהמדינה תומכת במוזיקאים בכלל, אלא במוזיקאי מטאל בפרט. הסיבה לכך פשוטה מאוד: במשך שנים רבות פרחה שם סצנת המטאל והגיעה לשיא הפופולריות.
"גדלתי לתוך קליימקס שכזה", מספר ג'ייקובוסון על ילדותו סביב הצלילים הכבדים, "הכל מסביבי היה דת' מטאל שוודי. זה היה הדבר הכי מפורסם וגם הכי קרוב אליי. הגעתי ישר משם, מהשורשים האלה, ויחד עם זאת, הדת' מטאל השוודי תמיד זכה לכבוד גדול בכל העולם. שוודיה תמיד הייתה מאוד פתוחה לכל סוגי המטאל, אבל האמת, שאף פעם לא זכיתי לראות כזו נגישות גם לסצנה הגותית. שאליה אנחנו גם כמובן שייכים".
למה לא?
"יש בעיה בשוודיה עם הסגנון הזה. יש סוג של רוע סביבו. אני לא יודע למה, אבל העיתונות והאנשים לא באמת מאמצים אותו. אולי בגלל שזה סגנון שנורא שולט בנורווגיה ותמיד היה חזק שם. מבחינה מוזיקלית, בימים האלה בשוודיה, הכל נורא מבולבל, הכל התערבב ביחד ואני לא חושב שממש נשארה לנו תרבות מוזיקלית שורשית".
כשקר וחשוך
אז למה המטאל כל כך גדול בסקנדינביות? עשו לעצמכם ניסוי, נסו לחיות זמן רב באפלה ותראו איזו מוזיקה מתחילה להתנגן לכם בראש ולהופיע מסביבכם. "מוזיקה גותית ומוזיקת דום הן מאוד שימושיות בסקנדינביה ואפשר להפיק אותן בצורה הטובה ביותר בגלל שכנראה אין הרבה אור", מודה ג'ייקובסון, "החשכה היא משהו שהוא מאוד מעורר השראה, היא מוציאה ממך רגשות. ואני יכול לומר שהרבה רגשות שנמצאים בשירי הלהקה הגיעו משם.
"אני אוהב כשקר וחשוך, אני לא חושב שזה מדכא, למרות שסקנדינבים רבים בורחים למדינות אחרות בזמן החורף. אבל מצאתי דרך להשתמש בזה וליצור מזה משהו. זו מוזיקה על מרד, תחושות אפלות ורגשות לא פשוטים".
אז אולי לא באשמת החשיכה, אבל דרקוניאן חוו הרבה בעיות במהלך יצירות האלבומים שלהם. כולל האחרון, "The Burning Halo", שבעקבותיו הם מגיעים גם לישראל. "היו לנו שירי דמו שאספנו במשך שלוש שנים והחלטנו להקליט את זה בעצמנו, אבל היו הרבה בעיות בזמן ההקלטה", מספר ג'ייקובסון, "במיוחד בעיות טכניות וגם אנשים התעצבנו. זה לא שתפס אותנו מזל רע, התקופה הזו בהקלטות הייתה ממש מדכאת. כשהגיע הזמן למקסס את האלבום, כבר לא נשאר לנו כוח. אז לקחנו אותו הביתה, וזה לא היה האולפן הכי טוב שיש. אבל בסופו של דבר, אנחנו מאוד מרוצים מאיך שהאלבום התקבל בתקשורת ובקהל, חשבנו שהולכים לקרוע אותנו לגזרים, אבל הופתענו לטובה".
התחלתם לנגן יחד ב-94', אבל האלבום הרשמי הראשון שלכם יצא רק לפני ארבע שנים, מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?
"זה היה מזל רע, היינו עצלנים וכמה מחברי הלהקה התחלפו. היו זמנים שהיה הרבה מתח בלהקה וכתיבת השירים הלכה לאט. הקלטנו כמה שירי דמו שהיו פשוט נוראיים מבחינת הפקה, ולא רצינו להשתמש בהם, כי רצינו להראות את מה שאנחנו באמת יודעים לעשות. אז, גם לא היה לנו את האמצעים להקליט כמו שיש לנו עכשיו. היום כבר יש לנו אולפן משלנו והדרך לאלבום החדש שעליו התחלנו לעבוד הולכת להיות מאוד שונה".
