נודניקים חיוביים: מציקים לעסקים, דואגים לצרכנים
רבים מאיתנו יקראו להם נודניקים, משועממים או מטרידים סדרתיים שמחפשים תשומת לב. אבל האנשים האלו עושים את מה שהרשויות שאמורות להגן עלינו, כצרכנים וכעובדים, לא עושות: דואגים שהמקום שאנחנו חיים בו יהיה טוב, נקי והוגן יותר
בשבוע שעבר נחשף ב-ynet כי חברת סלקום נוהגת להעביר לקוחות שנוהגים להתקשר הרבה יותר מדי פעמים מבחינתה לשירות הלקוחות, למספר שירות לקוחות שהחיוג אליו כרוך בתשלום. כך, חושבים בהנהלת סלקום, הם יתקשרו פחות ולא "יטרידו" את העובדים ב"זוטות".
יכול להיות שבסלקום צודקים. ייתכן מאוד שאותם עשרות לקוחות אכן נוהגים גם להציק לאנשי השירות ובכך מונעים מענה מהיר ואיכותי ללקוחות שבאמת צריכים שיעזרו להם.
אבל נודניקים תמיד יהיו, בכל מקום, ולפעמים אנחנו צריכים נודניקים כאלו, שיעשו את העבודה השחורה בשבילנו. והאמת היא שאותם אנשים, מן הסתם, לא אוהבים שקוראים להם נודניקים. כי הם מבחינתם עושים משהו שהם מאמינים בו ומסורים אליו.
יש כמה כאלו, שרבים מאיתנו יקראו להם מטרידים סדרתיים או סתם אנשים שמשעמם להם בחיים והם מחפשים עניין. אבל אותם אנשים, שמרצונם או שלא מרצום נמצאים בכותרות, תורמים לכך שבסופו של דבר החיים שלנו פה, כצרכנים, יהיו טובים יותר.
בחרנו חמישה כאלה.
תובע סדרתי?
על עו"ד יוחי גבע בטח שמעתם. גבע הגיש בשנה האחרונה עשרות תביעות ייצוגיות נגד חברות שהקטינו מוצרים בלי לדווח על כך ובלי לשנות את המחיר. הוא תבע גם חברות ביטוח שלטענתו מסתירות מידע מלקוחותיהם וגובות מהם כסף במרמה. הוא לא מפחד מאף אחד ותובע כל מה שזז ושלטענתו מטעה את הצרכנים.
החברות כמובן לא אוהבות את זה. תנובה אף הגדילה והגיבה בחודש האחרון לשלוש תביעות שהגיש נגדה, באומרה כי "גבע הוא תובע ייצוגי סדרתי, והמבקשות עצמן נמנות על קבוצת בני משפחה שכל מטרתה להתעשר שלא כדין על חשבון חברות גדולות במשק". גבע עצמו הגיב לטענות תנובה באומרו כי "נקיטת עמדה בהתקפה אישית מצד תנובה, מלמדת כי אין לה תגובות של ממש לטענות נגדה". מדובר אגב באותה תנובה, שכבר מורחת יותר מ-10 שנים את התביעה הייצוגית נגדה בפרשת הסיליקון בחלב.
גבע מעצבן, ואולי גם קצת מפחיד את החברות הגדולות. לכן, טוב שיש אנשים כמוהו שבסלקום בוודאי היו קוראים לו מטריד סדרתי. כי יכול להיות שהוא באמת תובע ייצוגי סדרתי, אבל בסופו של דבר הוא עושה כאב ראש לחברות שמנסות להתל בנו, וגורם להן לחשוב פעמיים לפני שהן מנסות למכור לנו מוצר קטן יותר באותו מחיר, מתוך מחשבה שאנחנו במילא לא נשים לב.
אז תמשיך, יוחי.
רוצה שלטון איכותי
הנבחרים שלנו, אלו שנהנים ממנעמי השלטון, לא אוהבים, בלשון המעטה, את עו"ד אליעד שרגא. כי שרגא, יו"ר התנועה למען איכות השלטון, לא נותן להם מנוח. הוא עותר נגדם לבג"ץ במידה שהם סרחו אבל לא משלמים על כך, מונע מהם תשלומים שונים אם התנועה סבורה שהם לא כשרים, עוצר מינויים פוליטיים, ולא נותן לאנשי השררה לתגמל בעלי הון אם בעיניו זה לא ראוי.
שרגא מקשה את חייהם של אנשי עסקים ופוליטיקאים. התנועה שבראשותו עוסקת במאבק כנגד מינהל לא תקין בממשלת ישראל. התנועה מתלוננת בפני שרים ופקידים על מעשים שיש בהם חשש לשחיתות, מפרסמת אותם בתקשורת, ומגישה נגד החשודים במעשי השחיתות תלונות במשטרה ועתירות לבתי המשפט ולבג"ץ.
שרגא גם נלחם, כאמור, בקשר שבין הון לשלטון, ורשם אף כמה נצחונות לא קטנים. הפוליטיקאים רואים בו, מן הסתם, נודניק לא קטן. אבל האמת היא שהוא נלחם את מלחמתם של כולנו, שרוצים מדינה נקייה יותר.
מעצבנים את המעשנים
בעלי הפאבים, המסעדות ובתי הקפה לא סובלים אותם. הם פוגעים להם בפרנסה, מבריחים לקוחות, מתלוננים ותובעים אותם. ולמה הם עושים את זה? בגלל שהם רוצים לשבת באותם מקומות בלי שמישהו ינשוף עליהם עשן סיגריות בזמן שהם שותים או סועדים את ליבם. בדיוק כמו שכתוב בחוק.
מדובר, במי שעדיין לא הבין, באנשי "לנשום נקי". קבוצה של אנשים שנמאס להם לצאת מהפאב או מבית הקפה כמעשנים פסיביים שבגדיהם מסריחים מעשן. לאותם אנשים נמאס מהרשויות שלא עושות דבר על מנת לאכוף את החוק, והם החליטו, באמצעות הגשה של עשרות תביעות קטנות נגד פאבים ומסעדות, לעשות את מה שהרשויות לא עושות: להרתיע את אותם עסקים סוריים.
סיגריה. לא במקום ציבורי בבקשה
אנשי לנשום נקי אף הקימו אתר אינטרנט בו הם מחתים על עצומה נגד אי אכיפת החוק, וקריאה לרשויות לעשות מעשה נגד אותם עסקים שעוברים עליו. על העצומה כבר חתמו 15 אלף איש. בנוסף, העמותה עוזרת לאנשים להגיש תביעות קטנות נגד עסקים שמאפשרים עישון בניגוד לחוק, ותביעות רבות שהוגשו אף התקבלו בבתי המשפט, ומסעדות וקניונים נקנסו באלפי שקלים בעקבות זאת.
בינתיים, יכול להיות שעם קשר לפעילות אנשי העמותה, אישרה הכנסת לפני כשלושה חודשים את הגדלת הקנסות למעשנים במקומות ציבוריים. על פי התיקון לחוק, בעל עסק שיציב מאפרה באזור אסור לעישון ייקנס ב-1,290 שקלים, ואם לא יזמין פקח לאורח שעישן בניגוד לחוק הוא צפוי להיקנס ב-5,000 שקלים. הבעיה היא שככל הנראה לא יהיה מי שיאכוף את זה. ובשביל זה בדיוק צריך "נודניקים" בדמות מעשנים פאסיביים שהם צרכנים אקטיביים.
אז אולי אנשי לנשום הם נודניקים שמפריעים למעשנים ליהנות מהחיים. אבל הם נודניקים בחסות החוק.
מודע לזכויותיו
פעמים רבות אנחנו מרגישים שבמקום העבודה עושים לנו עוול, ואפילו עוברים על זכויותינו, אבל לא עושים דבר כדי לעצור את זה. חלקנו מפחד מפיטורים, חלק אחר מבליג, ובאופן כללי ניתן לומר שרובנו מקטרים על כך במסדרון אבל לא עושים דבר כדי לעצור את זה.
אלון לי גרין, בחור צעיר, קורץ כנראה מחומר אחר. לי גרין עבד כמנהל משמרת ברשת בתי הקפה קופי-בין. אלא שתנאי העבודה שם (שלו ושל עמיתיו) לא נראו לו, והוא נרשם להסתדרות והחל ברישום עובדים אחרים ברשת ובארגון אסיפות עובדים. מסתבר שבנוסף למודעות יש לו גם כריזמה, והוא הצליח להקים ועדים בארבעה מסניפי הרשת בתל-אביב.
אלא שבהנהלת הרשת לא כך אהבו את פועלו, והחליטו לפטר אותו בתואנה כי "תיפקודו כעובד היה לקוי". הרשת אף הגדילה ואמרה כי "אנחנו בכלל לא מתנגדים לוועד". אלא שבהסתדרות, אליה כאמור הצטרף לי גרין, לא קנו את ההצהרה הזו. יחד עימו הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה .
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את בקשת ההסתדרות והורה לרשת "קופי בין" להחזיר לעבודה את אלון לי גרין. בית הדין השתכנע מטענת ההסתדרות שגרין פוטר בגלל פעילותו להקמת ועד, ודחה את טענות הרשת כי פיטרה את גרין על רקע תיפקודו הלקוי בעבודה.
לי-גרין ניצח. הוא ניצח כי הוא צדק, אבל הוא בעיקר ניצח כי עמד על שלו, ונלחם למען מטרה צודקת, שרובנו המכריע לא מעז להילחם למענה: זכויותינו כעובדים. מבחינת מקומות העבודה עובדים כמוהו הם מטרד, אבל הלוואי שהוא ישמש דוגמה לרבים אחרים. כן ירבו.
ממחזר סדרתי
לדניאל מורגנשטרן, יועץ כלכלי וסביבתי ויוזם חוק הפיקדון, אכפת. אכפת לו מהסביבה, אכפת לו מהטבע והוא לא מפחד לומר את אשר ליבו. מורגנשטרן הציק בעיקר לאיגוד המיחזור.
במשך השנים שהאיגוד היה קיים הוא טען שהאיגוד מונופוליסטי ופועל נגד יישום חוק הפיקדון. הוא לא הפסיק לומר שהאיגוד גורף מיליוני שקלים ובעצם לא עושה דבר כדי לשפר את האיסוף. הוא לא הפסיק לומר שיש מעט מאוד מכונות מיחזור ברחבי הארץ, ורובן מתקלקלות.
הוא דורש פתרון ל-9,500 החנויות הקטנות. הוא דורש פתרון לאזורים מרוחקים או עניים, שבהם בכלל אין איסוף של מיכלים. הוא דורש הסברה שתגביר את האיסוף, ושתגרום לכל אחד ואחת מאיתנו להסס לפני שזורקים את בקבוק הפלסטיק לפח. ובשביל שאנחנו נוכל למחזר ביתר קלות ושיהי לנו מכונה באזור מגורנו, הוא משקיע מזמנו.
איפה ישנם עוד אנשים?
אנשים כמו אלו שצויינו פה אין הרבה. כאלה שנותנים מעצמם, ויכול להיות שגם בלי להתכוון הם גורמים לכך שהסביבה שלנו תהיה נקייה יותר מגורמים ש"עוינים" לנו. לצרכנים. ואם אתם מכירים אנשים כאלו, אתם מוזמנים ללחוץ על תגובה לכתבה, ולספר.