ועדת השחרורים קבעה: נחום מנבר יישאר בכלא

נשאר מאחורי החומות. ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר החליטה היום (ג') לדחות את בקשתו של נחום מנבר להפחית שליש מעונשו.

בהחלטה קבעה הוועדה כי לא שוכנעה שמנבר "הפנים במידה הדרושה את חומרת מעשיו ואת תוצאותיהם", וכי הוא עדיין מסוכן לשלום הציבור ואינו ראוי לשחרור מוקדם.

מנבר נחשב לאסיר ממושמע ולכן עלה לאחרונה שמו כמועמד לשחרור מוקדם מהכלא. הוא אינו כלוא בבידוד ויושב בתא עם אסירים נוספים, זוכה לחופשות באופן שגרתי ובשב"ס ציינו כי לא צבר בעיות משמעת או התנהגות. מאז הגיש מנבר בקשה לוועדת השחרורים להפחית שליש מעונשו, התקיימו מספר דיונים בעניינו. במקביל, בגלל אופי העבירות אותן ביצע, הביעו גורמים בזרועות הביטחון התנגדות לשחרורו, מחשש לפגיעה בביטחון המדינה.

חברי הוועדה לא שוכנעו שחל מהפך של ממש באישיותו של מנבר. "מסוכנותו של האסיר לא הוסרה באופן שיאפשר לוועדה להחליט בלב שקט על שחרורו המוקדם על תנאי וזאת לאור מכלול תכונותיו ואישיותו של האסיר, דהיינו, יכולת ההסתרה, המניפולטיביות, חוסר אמינות, היכולת לשקר בלי ייסורי מצפון, הן בעת ביצוע העבירות והן בעת מהלך המשפט ועבירות התרמית שבוצעו על ידי האסיר החל משנות ה-80 המאופיינות כולן על ידי בצע כסף ולא סתם בצע כסף אלא תאוות בצע כסף בלתי מרוסנת.

"העובדה שהאסיר פעל בצורה מניפולטיבית, ביצע את העבירות והסתירן כאשר ידע שהוא תחת פיקוחן של רשויות הביטחון מצביעה על מסוכנותו, כמו גם על חוסר היכולת האפקטיבית לפקח עליו ולוודא את קיומם של תנאים, אפילו חמורים, שניתן להטיל על אסיר ברישיון", נכתב בהחלטה.

חברי הוועדה אף קבעו ששחרור מוקדם של מנבר, שנשלח ל-16 שנות מאסר, עלול גם לפגוע במערכה שמנהלת ישראל ביחס לאיראן. " האסיר סיפק ידע וציוד להקמת מפעל ייצור חומרים המשמשים כחומרי מוצא לגזי עצבים וחרדל למדינת אויב קיצונית כאיראן אשר קוראת להשמדה של מדינת ישראל, מעשיו מוכתמים בהתנהגות בלתי מוסרית ובזלזול ואדישות בביטחונה של מדינת ישראל. אכן חלפו 14 שנים מאז ביצע האסיר את מעשיו, אולם מדינת איראן לא חדלה מלקרוא להשמדתה של מדינת ישראל וההיפך, שנאתה למדינה רק הלכה והתגברה בשנים אלו".

עם זאת, הוועדה הדגישה שלא שוכנעה שלמנבר קשרים עסקיים ישנים שעלולים לשמש אותו בביצוע עבירות דומות לאלה בהם הורשע, וכי השוק שהיה קיים בתחום לפני 14 שנה אינו קיים היום. בנוסף נקבע שלמנבר אין כיום ידע ידע שעלול לפגוע בעבודת גורמי הביטחון.

מנבר הורשע ב-1998 בשורת עבירות ביטחוניות ובהן סיוע לאויב במלחמתו בישראל, ניסיון לסיוע לאויב ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. זאת, לאחר שנקבע כי במהלך שנות השמונים קיים מנבר יחסי מסחר עם איראן וסיפק לה ידע, ציוד וחומרים ביטחוניים. הוא נדון ל-16 שנות מאסר, במשפט שהתנהל ברובו בדלתיים סגורות וערעורו לבית המשפט העליון נדחה.  

לפני שש שנים דחה נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, את בקשתו של מנבר לקיים דיון נוסף על עצם הרשעתו. הנשיא ברק קבע שטענותיו של מנבר אינן מהוות עילה לקיומו של דיון נוסף בעניינו וציין כי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף".  

בבקשה לדיון נוסף העלה מנבר שורת טענות, ובהן הטענה שהרשעתו התבססה על הנחה מוטעית לפיה איראן היא מדינת אויב. לטענתו, הנחה זו שגויה מאחר שאיראן אינה נמנית עד היום על אותן המדינות המוגדרות "מדינות אויב".