הנשיא פרס קצב את עונשם של רוצחי דני כץ
נשיא המדינה קצב את עונשם של חמשת המורשעים ברצח שארע לפני כמעט 24 שנים. המשמעות: יוכלו כעת לבקש מוועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר לנכות שליש מתקופת מאסרם
נשיא המדינה, שמעון פרס, חתם לאחרונה על מסמך חנינה, שמשמעותו - קציבת עונשם של רוצחי הילד דני כץ. החתימה נעשתה לאחר קבלת המלצתה של ועדה סטטוטורית שקמה לצורך העניין. שר המשפטים דניאל פרידמן חתם אף הוא על ההמלצה. החנינה הועברה לצורך חתימת קיום, שהיא חתימת ביצוע מצד שר המשפטים.
החמישה מרצים מאסר עולם בגין הרשעתם ברצח הנער. שניים מהם הורשעו גם ברצח החיילת דפנה כרמון ועונשם אף ארוך יותר בשל כך. משמעות קציבת העונש היא שהרוצחים יוכלו כעת לבקש מוועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר לנכות שליש מתקופת מאסרם.
כץ בן ה-15 נרצח בדצמבר 1983, לאחר שיצא מביתו בשכונת דניה בחיפה. גופתו נמצאה ארבעה ימים לאחר היעלמו, במערה ליד סכנין. ב-1985 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את אחמד כוזלי, סמיר ג'נאמה, פתחי גואמה, עלי ג'נאים ועטאף סביחי בחטיפתו וברציחתו של הנער על סמך הודאותיהם.
במשך שנים רבות ביקשו המורשעים לקיים משפט חוזר, בטענה שהודו בשל לחץ פיזי ואיומים. בקשתם למשפט חוזר נדחתה ב-1991 על ידי נשיא בית המשפט העליון דאז מאיר שמגר, אך בשנת 1999 החליט נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, כי יש לקיים משפט חוזר. בהחלטתו כתב כי "במקרה זה יש פוטנציאל לשינוי תוצאות המשפט".
משפט חוזר, הרשעה - וערעור שנדחה
המשפט החוזר החל באוקטובר 1999 בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשלב הראשון התנהל משפט זוטא שבדק את קבילות ההודאות שנגבו מהמורשעים ב-1983. חבר השופטים בראשות השופטת דבורה ברלינר דחה את טענותיהם של המורשעים כי ההודאות הוצאו מהם תחת לחץ ובאיומים וקבע כי ניתנו מרצונם החופשי.
לאחר קביעת השופטים, המשיך להתנהל המשפט העיקרי, שהגיע לסיומו בשנת 2002 כשהחמישה הורשעו פעם נוספת, במשפט החוזר שנערך להם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
הרוצחים הגישו ערעור לבית המשפט העליון, שנדחה לפני כשנתיים וחצי. השופטים בעליון אימצו את מסקנות המחוזי, לפיהן הודאות המערערים במשטרה בביצוע הרצח ניתנו מרצונם הטוב והחופשי. בית המשפט לא שלל את האפשרות שנגד החמישה ננקטו אמצעי חקירה פסולים, אך דחה את טענתם כי הופעלה נגדם אלימות קשה בחקירות.
עם זאת, מתחו השופטים בעליון ביקורת על התיעוד החלקי של החקירות, אך קבעו שליקויי התיעוד לא היו מכוונים ולא פגעו בפועל בהגנת החמישה. בית המשפט קבע עוד כי הוכח שהמניע העיקרי לרצח היה לאומני.