הטנור ממודנה נדם
לוצ'יאנו פבארוטי, מי שנחשב לאחד מזמרי הטנור הגדולים בדורו, סבל מכשל מערכתי בעקבות מחלת הסרטן ומת כשהוא בן 71. זובין מהטה: "אני עצוב, הרוס וכואב". פלסידו דומינגו: "הערצתי את מתת האל המפוארת של קולו"
זמר הטנור הנודע לוצ'יאנו פבארוטי הלך לעולמו הבוקר (ה') בביתו שבמודנה, איטליה, כשהוא בן 71. פבארוטי סבל מכשל מערכתי בעקבות מחלת הסרטן. אמש איבד את הכרתו, כליותיו פסקו מלתפקד ומצבו הוגדר על ידי רופאיו כקריטי. אחרי שבועיים של טיפולים ובדיקות שעבר בבית החולים במודנה, שוחרר פבארוטי לביתו ב-25 באוגוסט.
עם היוודע דבר מותו, אמר ידידו הקרוב והקולגה, מאסטרו זובין מהטה: "מרגע זה חיי תרבות חדשים נולדים ברוח אחרת. פבארוטי הענק, העניק דרך קולו ורוחו חיים שלמים של תרבות שאין לה סוף. מה שהוא השאיר מאחוריו לא ימחה לעולם. המוות שלו פיזי, אבל הנשמה היתרה שהיתה לו נצחית. כל הקלטותיו ישארו לעד וזוהי מורשת אדירה ומופלאה שהשאיר לנו ולעולם. חבר יקר היה לי. לעולם לא אשכח אותך. אני עצוב, הרוס וכואב מרגע ששמעתי את הידיעה הנוראה".
בהודעה לעיתונות מטעמו של הקולגה והשותף לדרך, פלסידו דומינגו, כתב הטנור: "תמיד הערצתי את מתת האל המפוארת של קולו, את הגוון המיוחד שאי אפשר היה לטעות בו ונבע ממעמקים מעלה עד לקצה קצהו של טווח הטנור. אהבתי את חוש ההומור הנפלא שלו ופעמים רבות במהלך הקונצרטים המשותפים שלנו יחד עם חוזה קררס, שכחנו שאנחנו מופיעים בפני קהל רוכשי כרטיסים כיוון שכל כך נהנינו בינינו לבין עצמנו".
מאסטרו אשר פיש, המנהל האמנותי של בית האופרה הישראלית, אמר בשיחת טלפון מווינה: "פבארוטי היה מבחינתי הטנור הטבעי היחיד ב-25 השנים האחרונות. לדומינגו יש קול נהדר עם גוון בריטוני כהה ודרמטי, קררס גם זמר נהדר, אבל לפבארוטי היו איכויות קוליות שאין כמותן. הוא היה כמו אנריקו קארוסו הגדול, שונה ומיוחד. הביצוע שלו ל'Nessun Dorma' של פוצ'יני היתה נקודת ציון שהובילה לפולריזציה של האופרה במאה ה-20. הקול שלו והאריה הספציפית הזו, הצליחו לחדור את המחסום והפכו את האופרה לפופולארית גם בקרב אנשים שלא שומעים מוזיקה קלאסית".
האריה מתוך האופרה "טורנדוט" של פוצ'יני היתה למעשה היצירה האחרונה שביצע פבארוטי בטקס הפתיחה של משחקי החורף בטורין שבאיטליה בפברואר 2006. הקונצרט המלא האחרון שביצע היה בטאיפה בדצמבר 2005 ואופרת הפרידה שקיים היתה "טוסקה" בניו יורק מטרופוליטן במרץ 2004.
חנה מוניץ, מנכ"לית בית האופרה הישראלית: "לוצ'יאנו פבארוטי היה הזמר הראשון במאה ה-20 שהציע דרך לפרוץ את גבולות האופרה, להביא את האופרה להמונים ואת ההמונים לאופרה. הוא הצליח לעשות זה קודם כל בזכות הקול הנפלא שלו, היה לו קול ענק, חודר לכל נימי הנפש. בזכות הקול האדיר שלו הוא הצליח להשכיח מהקהל שהוא לא שחקן כל כך נפלא, מה שנדרש לאופרה. היה לו קול מאלוהים. הוא היה ידוע בתור פרפקציוניסט משוגע. אנקדוטה אחת שמתארת היטב איזה מקצוען הוא היה ואיזה אישיות היתה לו היא זו שהראה לפני מספר שנים כשהופיע בתפקיד טוניו ב'בת הגדוד'. הקהל של לה סקאלה נחשב לקהל קשה במיוחד, וכשפבארוטי לא הצליח לעלות לטון הגבוה הקהל בלי בושה צעק לו בוז. פבארוטי עצר את המנצח וביקש שהתזמורת תנגן שוב את אותה האריה. גם בפעם השניה הוא נכשל וזכה לשאגות בוז אדירות. רק בפעם השלישית, כשהתעקש והצליח, הוא העמיד את הקהל בלה סקאלה על רגליו".
פבארוטי, שנחשב לאחד מזמרי הטנור הגדולים בדורו, עבר בחודש יולי ניתוח להוצאת גידול סרטני בלבלב ומאז הלך מצבו הגופני והתדרדר. ב-8 באוגוסט הובהל לבית החולים מחופשה משפחתית עם רעייתו ובתם בעקבות קשיי נשימה וחום גבוה מהם סבל. באוגוסט, עם אשפוזו של פבארוטי, טען המגזין האיטלקי "Diva e Donna" כי בתו של הזמר, ג'וליאנה, אמרה שאביה יודע שהוא "עומד למות בקרוב". המשפחה הכחישה את המיוחס לבת שאמרה מצדה: "אני מזועזעת מעיוות מילותיי". דוברת מטעמו של הזמר מיהרה להוציא הודעה לעיתונות בה מודה פבארוטי למודאגים ואומר: "אני מרגיש מחוזק". עוד נכתב כי הזמר מקווה להוציא לאור כבר בשנה הקרובה אלבום של מוזיקה קלאסית רליגיוזית.
נעטף באהבת הקהל והביקורות (צילום: איי אף פי)
חלם להפוך לשחקן כדורגל
פרישתו של פבארוטי עם אבחון מחלת הסרטן, הותירה את עולם המוזיקה ללא נוכחותו אדירת ההשפעה. פבארוטי נחשב לא רק לטנור האיטלקי המוביל, אלא לאחד המבצעים הווקאליים הגדולים בתחום האופרה ובכלל בהיסטוריה של הזמן המודרני. הוא נולד ב-12 באוקטובר 1935 בפרברי מודנה למשפחה קשת יום. אביו היה אופה ואמו עבדה בבית חרושת לייצור סיגרים. מלחמת העולם השניה אילצה את המשפחה לברוח מהעיר בשנת 1943. נטיותיו המוזיקליות של הנער פבארוטי החלו כבר בגיל 9 כשהצטרף לאביו שהיה חבר במקהלת הכנסייה המקומית. כשסיים את לימודיו בבית הספר חלם להפוך לשחקן כדורגל מקצועי אך אמו דחפה אותו לכיוון הוראה בו עסק זמן קצר. כשהיה בן 19 החל ללמוד פיתוח קול אצל אריגו פולה, טנור מקצועי ומורה מוערך במודנה. כשפולה עזב ליפן החל פבארוטי ללמוד אצל אטורה קמפוגליאני. במקביל הרוויח את לחמו מעבודה כמורה בבית ספר יסודי וכסוכן מכירות.
את צעדיו הראשונים באופרה עשה בשנת 1961 כשגילם את רודולפו באופרה "לה בוהם" שהציגה ברג'יו אמיליה. ארבע שנים מאוחר יותר הופיע לראשונה על הבמה בארה"ב לצדה של זמרת הסופרן האוסטרלית ג'ואן סאתרלנד שהמליצה עליו כמחליף לזמר טנור שחלה. זמן קצר אחר כך הופיע לראשונה בבית האופרה "לה סקאלה". פבארוטי כבש במה אחר במה מ"לה סקאלה" במילאנו ועד ה"קובנט גארדן" בלונדון, הוא הופיע על כולן ונעטף באהבת הקהל והביקורות.
פריצת הדרך שלו בארה"ב היתה ב-17 בפברואר 1972 בהפקה של "בת הגדוד" מאת גטאנו דוניצטי שעלתה במטרופוליטן אופרה בניו יורק. הקהל יצא מגדרו והמסך עלה וירד בהשתחוויה 17 פעם. בתחילת שנות השמונים השיק תחרות בינלאומית לזמרים צעירים הנושאת את שמו. לחגיגות 25 שנות קריירה הזמין את זוכי התחרות לערב גאלה חגיגי בהשתתפותו שנערך במודנה, גנואה ובייג'ין. בסיום המסע הופיע פבארוטי באולם העם הגדול מול קהל של עשרת אלפים צופים שהריע לו.
פבארוטי רשם היסטוריה כשביצוע שלו לאריה "Nessun Dorma" מאת ג'יאקומו פוצ'יני מהאופרה "טורנדוט", ליוותה את משחקי הגביע העולמי (FIFA) בשנת 1990 וזיכתה אותו במעמד של כוכב פופ. אחריה רשם הצלחת ענק כחלק מהקונצרט המשותף, שזכה לתואר "שלושת הטנורים", עם הקולגות פלאסידו דומינגו וחוזה קררס, ששרו תחת שרביט המנצחים של זובין מהטה. קונצרט זה הפך לאלבום הקלאסי הנמכר ביותר בהיסטוריה.
לאורך השנים הצליח פבארוטי לשבור לא מעט שיאים. כך, למשל, במופע ההיסטורי בהייד פארק שרשם שיא של קהל בקונצרט קלאסי עם 150 אלף צופים. בשנת 1995 הצליח לשלש את המספר לכחצי מיליון צופים שהגיעו להאזין לו בסנטרל פארק בניו יורק. למרות ההצלחות אופיו הידוע לשמצה היה לו לרועץ. פבארוטי נחשב ל"מלך הביטולים", מה שהוביל למערכות יחסים עכורות עם לא מעט בתי אופרה ברחבי העולם, בהם בית האופרה הלירית של שיקגו שהחליט לסיים את ההתקשרות ארוכת השנים עם הטנור הנודע אחרי 26 ביטולים מתוך 41 מופעים מתוכננים. במסגרת הקריירה שלו שיתף פעולה עם רבים וטובים לא רק מתחום האופרה, בהם בונו מלהקת U2, ונסה וויליאמס, עמה הופיע בתוכנית הטלוויזיה "Saturday Night Live" ואחרים. רשימת הפרסים ואותות הכבוד שקיבל פבארוטי ארוכה עד מאוד, והיא כוללת בין היתר את פרס מרכז קנדי ושני שיאי גינס.
בשנת 2002, אחרי שנפרד מרעייתו במשך 35 שנה, אדואה, נישא פבארוטי בשנית. רעייתו, ניקולטה מנטובאני, ששימשה לאורך שנים כמזכירתו האישית, היא אם בתו, אליס.
לפנייה לכתב/ת 
