צום גדליה: "ומבשרך לא תתעלם"

"הלא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע, התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חופשים וכל מוטה תנתקו. הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם" (הנביא שואל על מה ניתנו הצומות ומשיב, ישעיהו נח)

בצום גדליה (החל היום) קשה לחשוב על מילים חריפות יותר מאלו של ישעיהו. קשה לחשוב על צו לתיקון חברתי-מוסרי בהיר יותר מצו זה. ובמקביל, קשה גם לקבל את הפער בין המילים החד משמעיות למציאות הרחוקה כל כך מהם.

הנביא ישעיהו, מבקש לסמן בדבריו את הדרך הראויה בה נלך – דרך של צדק וחסד. הוא פורש בפנינו את סל המשימות שבביצועם כולנו מחויבים. משימות של צדק: לשחרר כבלים של רשע ומוטה, תחתם נאנקים בני אדם כאילו היו בהמות משא. להוציא לחופש את הרצוצים, העשוקים והמנוצלים.

נראה, שכל אלה הן משימות של הממלכה. משימות של צדק, שיש לבצעם לא משום טוב הלב האנושי, אלא משום האיסור המוחלט לשעבד אדם בידי אדם. לא מחסדינו אנו צריכים להוציא את הרצוצים אל החופש, אלא משום הצדק המחייב חירות לכל אדם.

ולאחר שנמלא אחר הבסיס, ננהג בצדק עם כל אדם באשר הוא אדם, עלינו לעשות גם צדקה עם הזולת. הנביא ישעיהו מבהיר, שאין להטיל את כל יהבנו על המדינה. יש גם חובות לפרטים, שאין תפקידה ואין ביכולתה של המדינה לעשות: לפרוס מתוך הלחם שלנו פרוסה לרעב, להביא אל ביתנו ממש את העניים שלא נותרה להם קורת גג ולתת לאדם הערום בגד ללבוש.

לשמחתנו, אנו חיים בימים של עצמאות וריבונות, ימים של שגשוג והתפתחות. אין דומים ימינו לאותן ימים אחד לאחד. אך המסר והרוח שנושבים מבין קריאתו של הנביא ישעיהו ראוי שימשיכו לעמוד לנגד עינינו.

ראוי שהמסר יעמוד אל מול עיניהם של מקבלי ההחלטות, על מנת שאלה יפעלו לשחרר את העבדים המודרניים מהחרצובות והאגדות המודרניות, שאולי היום הם באים בדמות חוזים דרקוניים או תלות בלתי נתפסת של העובד במעסיקו, אך הם עדיין באים.

סיפורה של יוליה

אולי זה המקום לצטט את יוליה, נערה שעובדת באולם אירועים, משתכרת 12 שקל לשעה (ולא 18 שקל כפי שנדרש בחוק) ומסבירה מדוע היא ממשיכה לשוב למקום הפשע מדי ערב: "אין לי ברירה, זה עדיין 12 שקל יותר ממה שיש לי. גם הבוס שלי יודע שאין לי ברירה". את יוליה המדינה צריכה לשחרר מכבלי הרשע.

אותה רוח ראוי שתעמוד גם מול עינינו. הנביא ישעיהו פונה בדבריו הנוקבים לא רק למנהיגים, אלא לכל אדם. כמה יפים הם דבריו של הנביא, שאינם מותירים מקום לספק ובאים אל כל אחד מאיתנו בתביעה להעניק לאחר משלנו ממש. לפרוס מלחמנו ולהוציא מתוך ארון הבגדים שלנו. לפתוח את ביתנו הפרטי בפני האחר, שהרי ביתנו הוא ביתו.

המילים החותמות את דברי ישעיהו מסבירות את המקור לכל אלה: "ומבשרך לא תתעלם". אם נשכיל להבין שהרעב הוא גם שלנו, שהעירום הוא גם אצלנו, שכבלי הרשע קושרים גם אותנו ושהמצוקה היא בבשרנו, הרי שלא נוכל להסיט את עינינו ולאטום את ליבנו. את כל אלה, את הסכנה המרחפת - של חורבן חברתי-מוסרי - את החובות ואת הדרך הארוכה שעוד לפנינו מבקש יום הצום להזכיר. שנה טובה. 

הכותב הוא מראשי תנועת "במעגלי צדק"