מישהו שומר על ילדי הגן?
איילה פירסל קראה את המאמר של צביקה בורג שפורסם כאן היום, והיא מקנאה בו על כך שיש לו עמדה חד משמעית בסוגיית החיסונים. למה? כי היא לא יודעת למי להאמין ועל מי לסמוך ואיך להחליט מי צודק. בינתיים, בלב כבד, היא ממשיכה לחסן את ילדתה
קראתי את המאמר של צביקה בורג, וקינאתי בו על דעתו הנחרצת. על כך שהוא משוכנע שהוא יודע מה נכון. כמה הייתי רוצה לסמוך, לתת אמון, לדעת שהמדינה שלי יודעת הכי טוב, שהרופא שלי יודע הכל (וגם שהצבא שלנו תמיד חכם
ושמערכת המשפט תמיד צודקת). אנחנו חיים בעידן שבו נגזר עלינו לפקפק. בתקופה בה כל מקורות הסמכות נגועים בחשד- בין אם בכך שהם פועלים מאינטרסים זרים ובין אם בכך שהם "סתם" לא מבצעים את עבודתם נאמנה.
אני לא רוצה להאמין לטענה שתאגידי ענק מנהלים את העולם, משפיעים ומשחקים בממשלות ובמדינות כדי להגן ולקדם אינטרסים כלכליים שלהם. אני לא רוצה להאמין לשמועה שחברות התרופות מסכנות את הילדים שלנו לטובת השגשוג שלהן. לא רוצה להאמין שיש אנשים כל כך רעים. אבל המציאות לימדה אותי שאמונה עיוורת היא תמימות. בהיעדר אמונה באל, נותר לי להיאחז בתקווה הפטליסטית הקלושה והמבוססת על כלום שהכל יהיה בסדר.
זה לא נגמר פה
אני זוכרת מילדותי שלי את ילדי התלידומיד - אלה שנולדו נכים ופגועים לאחר שהאמהות שלהן לקחו, בתמימות ומתוך ביטחון מלא ברופאיהן, תרופה במהלך ההיריון שגרמה לכך. הרופאים לא רשמו את התרופה בזדון. האמהות לא לקחו אותה מתוך שאננות. לא הייתה להן סיבה לפקפק. התוצאות היו איומות.
והנה, לי יש סיבות לפקפק. הטענות בדבר השפעה הרסנית של חיסונים על ילדים רכים נשמעות שוב ושוב. אולי בכך שאני מחסנת את בתי אני למעשה מרעילה אותה? מסכנת את איכות חייה יותר מאשר מגינה עליה? אם חס וחלילה יקרה לתינוקת שלי משהו, לא אוכל אפילו "להתנחם" בכך שלא ידעתי. כמה הייתי רוצה להרגיש בטוחה בכך שאם משרד הבריאות מנחה לחסן, אז זה הדבר הנכון לעשות.
ונגיד שאת היסוסיי בנושא החיסונים אפתור בדרך זו או אחרת. מה הלאה? מה, למשל, עם מוצרי המזון שאני ובני ביתי אוכלים - מלאי אנטיביוטיקה, הורמונים ושאר חומרים רעילים? מזיקים נורא או מזיקים במידה מבוטלת? למה אותם אני ממשיכה לצרוך בעיניים חצי עצומות? ומה אחרי זה? מה תהיה ההתמודדות הבאה?
היה עדיף לו הייתי חוקרת ולומדת, מגבשת דעה מבוססת. דבקה בה - לכאן או לכאן - בביטחון ובאמונה מלאה. אני מודה, אין לי את היכולת או הידע הדרוש כדי לסנן את ים המידע המורכב, המדעי, הסותר, המוטה, כדי לדעת מי צודק. אין לי גם רצון לחיות את חיי בספקנות תמידית ובמלחמה חסרת סיכוי מול "העולם". כמו רובנו, אני מעדיפה להיות מאושרת, ליהנות ממה שיש לי.
אחרי שקראתי את ספריה של רות ל. אוזקי ("שנת הבשרים שלי" ו"על פני הבריאה כולה") - חשבתי שלעולם לא אוכל שוב בשר או תפוחי אדמה. אחרי כמה ימים זה עבר לי. השבוע אני מפחדת נורא מהחיסון שנקבע לבתי. אני מקווה שזה יעבור לי.
- הכותבת היא אם לשניים, עוסקת בתקשורת.
