מבריק, מטריד, מהדהד

בגלל שהספר הזה רואה אור בעברית בלי המולה מיוחדת, אני מניחה שעדיין קיימים אי בזה המון קוראים פוטנציאליים שאולי יסתקרנו, ואולי יקראו, ועוד יחוו את הרגעים המופלאים הללו, של קריאה שאי אפשר להפסיק וספר שמהדהד במחשבה ומסרב להרפות ממנה: אני מקנאה באלה שהחוויה עדיין מזומנת להם. "חיילי סלמיס" של הסופר הספרדי חוייר סרקס הוא, בפשטות, ספר מצוין.

היסטוריונים רבים סבורים שהקרב החשוב ביותר בדברי ימי המלחמות התרחש בספטמבר של שנת 480 לפני הספירה בסלמיס. אחריו, אחרי שהצי הפרסי הושמד ואיום השתלטותם של הברברים על אתונה הוסר, יכולה היתה העיר-מדינה הזאת לפרוח ולהוריש לעולם את תרבות תור הזהב שלה. זו המוסכמה וכך מקובל לזכור: מעטים עדיין זוכרים שתמיסטוקלס, המצביא העליון במערכה, עסק גם בלוחמה פסיכולוגית שאולי היתה אחד הגורמים המכריעים לנצחון.

תמיסטוקלס, על פי המיתוס, כתב לאותם מלחים וחיילים יונים ששירתו בצבא ובצי הפרסי, כי מוטב שיערקו – ואם אינם יכולים לערוק, מוטב שיזכרו כי אנשים אחים הם, בנים לדם אחד, ובעת פקודה מוטב שיקפידו לנהוג בפחדנות כדי למנוע שפיכות דמים.

חלפו 24 מאות שנים, ובספרד ניטשה מלחמת אזרחים עקובה מדם, הירואית ומלוכלכת, רומנטית וטרגית. מה זוכרים ממנה? כיצד הזכרון ההיסטורי נשזר במיתוס, ומהן "העובדות" שיש להסכים עליהן כדי ליצור תבנית מוצקה של זכרון? והאם הן עדיין חשובות בכלל?

הרגו או לא הרגו?

בנובלה בדיונית שמנסה לענות על שאלות כה גדולות, צריך להתרכז בסיפור אחד. חוויר סרקס בודק את ערכי האמת של ההיסטוריה והספרות גם יחד במהלך עלילתי מבריק: המספר שלו הוא עיתונאי כושל, גרוש ומדוכא ששמו חוויר סרקס. הוא אף כתב את הספרים הקודמים שסרקס ה"אמיתי" כתב. והנה, נקרה לידיו סיפור מרתק מימי מלחמת האזרחים: מדובר בהוצאה להורג שלא התרחשה.

רפאל סנצ'ס מסס, דמות אמיתית - סופר ספרדי ידוע למדי וממיסדי ה"פלנגה", תנועה פשיסטית שחברה לפרנקו לפני המלחמה – נתפס בידי הרפובליקנים, הצליח לחמוק, נתפס שוב, הובל לספינת אסירים וממנה להוצאה להורג בכפר קטן שבו אמורים היו רבים לסיים את חייהם על פי החלטת הרפובליקנים. מסס הצליח להימלט: אחרי שהמלחמה תמה היה לשר בממשלת פרנקו. הוא סיפר את סיפור היחלצותו מן הרפובליקנים כמעשה גבורה כמעט ניסי. האם באמת היה גיבור? ומיהו גיבור בכלל?

כיצד נמלט מסס? האם היה שם מישהו שסייע לו? מדוע סייע לו? מי האיש? האם היה זה חייל-סלמיס אמיתי שהבין כי עליו להעלים עין מדמות האיש הבורח בסבך צמחיה – והאם הבין גם מדוע עליו להעלים עין?

בתוך הסערה הגדולה של מלחמת האזרחים מבודד סרקס את האירוע האחד הזה ויוצא לחקור אותו, לכתוב אותו מחדש, ולחפש את מי שבעיניו נתפס כגיבור: החייל שהעלים עין מן הפלנגיסט הבורח. הסיפור כופה את עצמו על המספר בעזרתה של מוזה מאד לא שגרתית - חברתו החדשה, בלונדה מחומצנת שמגישה תחזית אסטרולוגית בערוץ טלוויזיה מקומי ומאוד מאוד מרוצה מן הרעיון שהיא חברה של סופר. עד כדי כך מרוצה, שהיא מניילנת את עותקי הספרים שכתב ומאצילה עליהם מימד של קדושה בורגנית.

ובסופו של דבר מוצא המספר את גיבורו. החייל האחד שהיה או לא היה שם, שראה או לא ראה את הבריחה, ששתק ולא מנע אותה. הצרה היא שהחייל ההוא, עכשיו כבר ישיש שבור שחוסה בצרפת, מסרב להודות שאכן היה שם ועשה את אשר עשה. וכאן, בליבו של ספר שכתוב קצת כמו מותחן וקצת כמו וידוי, סרקס נוסק מעלה מעלה בכתיבתו ומגיש לקוראים שלו יצירת מופת.

כי במקום שבו העובדות והאמת חוברים למיתוס ולמעשה הכתיבה, במקום שבו הזכרון כבר מתעמעם ואין עוד דרך לברר מי מן המתים צדק ומי מן החיים טעה ומדוע, במקום שבו מספר בדוי מתעקש על ה"אמת" שלו ומצליח לשכנע אותנו בקיומה - שם אפשר לברוא ספרות חכמה, מבריקה, הומניסטית ומטרידה כאחד. סרקס האמיתי, פרופסור לספרות ספרדית באוניברסיטת חרונה, יודע זאת היטב – ו"חיילי סלמיס" שלו היה לרב מכר גדול בספרד, שעדיין נאבקת עם הצורך לברוא לעצמה זכרון מאחד של מלחמת האזרחים.

כשיצא לאור בספרד, קשר לו מריו ורגאס יוסה שבחים שגבלו בהתפעמות. אל המהדורה האנגלית נלוותה המלצה נלהבת של סוזאן סונטאג. שניהם הסכימו כי סרקס הוציא תחת ידו יצירה חכמה, מתאגרת ומהדהדת. לטעמי, הפגם הרציני היחיד של הספר מצוי באורכו. הוא פשוט קצר מדי. ולחוששים מסבך ההיסטוריה הספרדית – אל דאגה. אחרית דבר של רמי סערי, המתרגם, תסייע להתמצאות.