אולמרט וברק בשירות אינטרסים זרים
נקודת הכובד של ההתגרות הישראלית ,לכאורה, בסוריה אינה נעוצה בסכסוך הישראלי-סורי. אם קרתה, היא עוד פעולה הרפתקנית במסגרת האסטרטגיה ההגמונית האמריקנית באזור
השאלה האמיתית איננה פרטי ההתקפה הפרובוקטיבית, שלפי מקורות זרים ביצעו מטוסים ישראליים בסוריה לפני כשבועיים. השאלה המדאיגה היא: לאיזה בוץ מובילה הפעם ממשלת אולמרט-ברק את העם בישראל ואת עמי האזור? מעטה העמימות הכבד מצד הממשלה רק מוסיף חטא על פשע, בהסתירו דווקא מהציבור הישראלי את ההרפתקה.
ישנה תמימות דעים בממסדים הביטחוני, המדיני והתקשורתי בישראל, כי לסוריה אין אינטרס ליזום עימות צבאי עם ישראל. אדרבא, בחודשים האחרונים שבה וקראה סוריה למשא-ומתן לסיום הכיבוש של רמת הגולן בדרכי שלום. הצעות אלה הפריעו לתוכניות המלחמה של ארה"ב באזור, שבהן נועד לממשלת אולמרט-ברק תפקיד מרכזי.
כולנו זוכרים היטב, איך אסרה שרת החוץ של ארה"ב על ישראל אפילו לבחון את הצעות סוריה למו"מ מדיני. בממסד הביטחוני והמדיני הישראלי צמחה תעשיית תירוצים, שנועדה לנמק, "מדוע אין לישראל אינטרס בחידוש המשא ומתן עם סוריה". הגדיל לעשות האלוף גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, כאשר מנה בין הסיבות לסירוב הישראלי למו"מ את הסיבה הבאה ("עדכון אסטרטגי", מרס 2007): "לארצות-הברית אין אינטרס להביא עכשיו לידי הסדר שלום בין ישראל לבין סוריה"...
אם אכן הייתה התקפה ישראלית, היא בוצעה במסגרת שילובה של ישראל ב"סדר האזורי החדש" מבית מדרשו של הנשיא בוש, במטרה לסבך את סוריה ואת איראן במלחמה, כדי להכריע את המלחמה את בעיראק. מצד שני, השקיעה האמריקנית בבוץ העיראקי והכישלון הישראלי במלחמת לבנון השנייה עיכבו את מימוש התוכנית להכנעת סוריה ואיראן למרותה של ארצות-הברית.
העמימות של חוגי השלטון בישראל מאפשרת גם לממשל האמריקני להפיץ תעמולה שקרית בדבר איום גרעיני, הנשקף כביכול מסוריה. שרת החוץ של ארה"ב, קונדוליסה רייס, ועוזריה הרבו לדבר לאחרונה על מתקן גרעיני, שסוריה קיבלה כביכול מצפון קוריאה, ועל טילים כימיים ונשק מאיראן, שנשלחו לסוריה. אך, הרי בסרט הזה כבר היינו, כאשר ניסה ממשל בוש להצדיק את היציאה לכיבוש עיראק באמתלה השקרית בדבר מאגרי נשק גרעיני, שמעולם לא נמצאו.
שתיקתם הרועמת של המשטרים הערביים גם היא פרי השתלבותם הם, בתוכנית האמריקאית האזורית. צבועה ומחשידה תגובתה של טורקיה, שהיא בעלת ברית אסטרטגית איתנה של ארה"ב וישראל באזור, לדיווחים על כך שמטוסים ישראליים השתמשו במרחב האווירי שלה.
במובן זה, נקודת הכובד של ההתגרות הישראלית, לכאורה, בסוריה אינה נעוצה בסכסוך הישראלי-סורי. אם קרתה, היא עוד פעולה הרפתקנית במסגרת האסטרטגיה ההגמונית האמריקנית באזור. במקביל לטיפוח בידי ממשל בוש של ציר "המתונים" מול ציר "הקיצונים"; של "ציר הסונים" מול "ציר השיעים"; יתכן שישראל ביצעה פרובוקציה גדולה, החייבת להדאיג את כולנו.
מדיניות ההתגרות של ממשלת אולמרט-ברק, בשירות אינטרסים זרים, היא איום אסטרטגי אמיתי על שלום הציבור בישראל ועל עתידו. בעוד שהציבור בישראל מנסה לעכל את לקחי המלחמה האחרונה בלבנון ומצפה לדו"ח המלא של ועדת וינוגרד - קברניטי המלחמה כבר המריאו. והם מדרדרים את המזרח-התיכון למלחמה הרת אסון לכל העמים החיים באזור, כולל בישראל.
עסאם מח'ול, ח"כ לשעבר מטעם סיעת חד"ש
לפנייה לכתב/ת 
הנשיא בוש: הגמוניה אמריקנית במזרח התיכון
צילום: איי פי
מומלצים
