לנפץ את המיתוס

לקראת יום העצמאות ה-60 למדינה, יורם חטב לקח על עצמו משימה בקנה מידה לאומי: לגלם בסרט "אלטלנה" את מנחם בגין כשהיה מפקד האצ"ל, בשעתו הקשה ביותר של הארגון, שהיתה גם שעת המבחן האמיתית הראשונה של מדינת ישראל הצעירה.

הסרט הוא הפקה של קרן מקור בראשות גדעון גנני, בשיתוף עם המפיקים ריקי שלח וצביקה שפירא ובתמיכת שידורי "קשת" וקרן הקולנוע הישראלי, שתעלה בינואר בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. הדרמה, על פי תסריט של מוטי לרנר ובבימויו של אלי כהן, תשודר גם בשלושה חלקים בערוץ 2, בערב יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל.

חטב על הסט של "אלטלנה". מגלם אייקון

"הסרט הזה יגלה להרבה מאוד אנשים עובדות חדשות" אומר חטב, בראיון על אחד מאתרי הצילום הרבים של הסרט, רובם ככולם כוללים חוף ים כלשהו ושתי ספינות, שגוייסו כדי לגלם את ספינת הנשק הנודעת לשמצה. "כולם חושבים שהחבר'ה של האצ"ל נפלו על השכל, ב-1948 הביאו לארץ אונייה מלאה בנשק ולא קיבלו את הרעיון שקם צבא אחד למדינה אחת. כולם אומרים: 'זה באמת מעשה מרחיק לכת לירות על יהודים, אבל לא היתה ברירה, בלי זה לא היתה נולדת דמוקרטיה'. אבל הגרסה הזאת אינה מדויקת. כל סיפור אלטלנה הוא בעצם מאבק רצחני על הגמוניה פוליטית. בן גוריון רצה לחסל את בגין פוליטית ואם אפשר היה לחסל אותו גם פיזית - אז למה לא".

האונייה המשוחזרת

לא בטוח שכולם יסכימו עם הפרשנות הזאת, אבל אין מחלוקת על כך שפרשת אלטלנה היא אחת המחלוקות המשפיעות ביותר על הפוליטיקה בישראל. זו היתה ספינת נשק, שהפכה בעצמה לתחמושת במלחמת אחים שבקושי רב נמנעה.

בעת שאלטלנה הגיעה לארץ, כבר סופחו רוב גדודי האצ"ל לצה"ל, אבל מעוז עקשן של הארגון בפריז, שהיווה אופוזיציה פנימית לבגין, החליט להעלות ארצה ספינת נשק שנרכשה בארה"ב, עמוסה בציוד צבאי ובעולים חדשים, חלקם ניצולי שואה.

טרגדיה ישראלית

בן גוריון החליט לכרות באיבו את מה שנראה בעיניו כמרד והיה נחוש שלא לתת לכלי השיט להגיע לחופי ישראל. הוא הורה לצבא להפגיז את אלטלנה בתותח והיא עלתה באש. בגין חולץ על ידי אנשיו מהאנייה הבוערת. שלושה חיילי צה"ל ו-16 אנשי אצ"ל נהרגו. בגין קרא לאנשיו שלא לגלות שום התנגדות מזויינת נגד צה"ל הצעיר, כדי למנוע את נפילת הבית שזה עתה קם בין ציפורניה המֵפלגות של מלחמת אחים.

על הסיפון

הסרט, שקדמו לו הצגה ודיונים ציבוריים ואקדמיים רבים, צולם בין היתר בחוף הפחם בחדרה, בשפך הקישון בחיפה ובחוף פלמחים. הודות לגרפיקה ממוחשבת, כולם יתחזו לצמד החופים שלמולם הספינה שטה וטובעה: כפר ויתקין וחוף פרישמן, מול רחוב הירקון בתל אביב, כפי שנראו בחודש יוני 1948.

לחטב אין ספק שהדרמה הזאת קשורה בקוד גנטי כלל ישראלי, שנותן את אותותיו כאן עד היום, בדמות עימותים אלימים בין פלגים שונים בעם. "את יודעת למה הסיפור רלוונטי בעיני להיום? כי פוליטיקאים כאן, גם היום, תמיד חוששים שמישהו יתקע להם סכין בגב שדרות מופצצת שבע שנים ואף אחד לא עושה כלום כדי לא לאבד את המקום שלו".

. 

למה דווקא בחגיגות ה-60 אתם מעוררים שדים מרבצם?

"מי זה אתם? אנחנו הקולנוענים השמלאנים עוכרי ישראל? מי זה אתם?"

אתה דווקא בעד האצ"ל, אתה לא יוצא כאן שמלאני.

"אני חושב שהסרט הזה ינפץ עוד מיתוס. אם האמנים נתפסים תמיד כשמאלנים, אז הקולנוענים נתפסים כסוכני אש"ף. כי הם ממש כאלה שמוכרים את המדינה וגם נותנים לה בעיטה בראש אחרי שהם מכרו אותה. כל האנשים מסביב, כולל עיתונאים שואלים אז מה אתם רוצים להגיד? מה המסר? לא תמיד יש מסר. הרבה פעמים, אמן שנכנס לתוך יצירה, לא ממש יודע מה הוא יגלה שם".

לנפץ מיתוסים  (צילום: רן סמילנסקי)

חטב הוא לא רק שחקן ("לתפוס את השמיים", "מסכים") אלא גם איש ציבור מתוקף היותו יו"ר שח"ם (הארגון המקצועי של שחקני ישראל), וככזה, בעל מודעות פוליטית מנומקת. "אני שמח שהסרט מספר את הסיפור שלא סופר, של אלה שהושתקו על ידי תעמולה בולשוויקית של מפא"י".

נראה שחטב נכנס לנעליו של בגין עד כדי הזדהות מוחלטת. "כשמגלמים דמות שהיא אייקון אסור לדעתי להתייחס אליה כאל אייקון. זו דמות ככל הדמויות, כי אם אני מתייחס אליה כאייקון אני ניגש אליה על הבהונות, בחרדת קודש ואז אני נראה כמו בלרינה. אז כן, אני מזדהה עם הדמות אבל אני יותר מזדהה עם הצורך לתיקון עיוות היסטורי, למרות שהוא מביא את שני הצדדים במידה שווה".

כל אחד והלקח שלו 

"אלטלנה" מביא את סיפורם של כמה מהדמויות שהיו מעורבות בפרשה, ועמדו משני צדי המתרס. חלקם: עולים חדשים וניצולי שואה ששהו באוניה, גם עמדו בטווח האש. הדמויות בו הן כאלה שהיו באמת: סטבסקי, אחד החשודים העיקריים בפרשת רצח ארלוזורוב (דביר בנדק), עמיחי (גידי) פאגלין קצין המבצעים הראשי של אצ"ל, השר ישראל גלילי וצמד אוהבים ממוצא צרפתי שנישאים על הסיפון.

מעל הכל מרחף העימות בין שתיים מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות מדינת

ישראל בן גוריון (אותו מגלם יוסי קאנץ) ומנחם בגין, שדמויותיהן, לא חולקות סצינות משותפות בסרט. במהותו, הרכב החברה הישראלית לא השתנה מאז, ועד היום כל צד לומד מהפרשה לקח אחר, אבל לדעת חטב, כולנו נותרנו עם מסקנה אחת משותפת: זאת היתה טרגדיה ישראלית.

"אחד הדברים המצמררים, אפילו המדאיגים זה השנאה היוקדת שהיתה בין המחנות" הוא אומר. "שנאה שהיתה שני מילימטר ממלחמת אחים. השם בגין היה מבחינתו של בן גוריון כמו מחלת עור שמתקרבת, משהו שעושה גירוד. אנשים ממחנהו של בגין רצו ממש לכבוש את המטה של בן גוריון אבל בגין עצר אותם כדי לא לגרום לפילוג. בגין, כמדיניות, בעצם בלע את הצפרדע כשמבחינתו בן גוריון היה אמור לשלם את המחיר על מעשהו לאורך ההיסטוריה. האם הוא שילם או לא? בואי נשאיר את זה לדרמה הבאה".