יש כמה אנשים שצריכים לבקש ממני סליחה
זה שאחרי דייט מקסים התפוגג לי לגמרי, זאת ששידכה לי את המרצה נטול הצוואר והאינטליגנציה הרגשית, זה ששכב דווקא עם שתי בחורות שאני מכירה - אני עדיין מצפה להתנצלות
אז לכבוד יום כיפור, הנה האנשים שצריכים לבקש ממני סליחה*:
הדייט הנעלם
הכרנו במועדון, אני עפעפתי, הוא בא ורקד איתי ובסוף היום ביקש את המספר, ואני אפילו נתתי לו מספר נכון. אחרי כמה ימים קבענו להיפגש, באתי מאופרת ובמיטב בגדי הכוסיות, הוא הגיע עם קופסת שוקולדים קטנה. הוקסמתי מהמחווה היפה והתחלתי את הדייט בשמחה.
המשך הדייט לא נפל מההתחלה - דיברנו שעות בפאב, ואחרי זה, להצעתו, הלכנו לים. למרבה הפלא הוא לא ניסה לגעת בי, סתם טיילנו על החוף ואחרי זה המשכנו לשחייה לילית עם תחתונים וחזייה (החזייה זה רק אני, כן?).
הייתי בדיוק כמו שרציתי להיות: היה מעניין לדבר איתי, הייתי מגניבה וספונטנית ואפילו יפה. היה ברור לי שזה הולך להמשיך – אני הייתי יוצאת איתי שוב אחרי דייט כזה, אולי אפילו הייתי מציעה לי נישואים.
אבל הוא לא התקשר. כיוון שהוא היה בתפקיד כזה, חשבתי שאולי הוא נסע לחו"ל. אחרי כמה ימים, כמה טלפונים מצידי והודעה אחת, הבנתי שלמרות ההתחלה היפה, נפלתי על שמוק. למרבה הצער, זה לא מנע ממני להיכנס לדיכאון שראוי להיכנס אליו רק אחרי שחבר של כמה שנים נפרד ממך.
השידוך הגרוע
חברות זה דבר נפלא, רוב הזמן, לא כשהן מנסות לשדך לך מישהו. נוכחתי בזה שוב ושוב, אבל המשכתי להיות אופטימית ולהסכים לשידוכים נוספים באותה שמחה שכלבלב חוזר לבעלים המכים שלו לבעיטה נוספת.
אחרי המרצה נטול הצוואר והאינטליגנציה הרגשית שיצאתי איתו חודש, ואחרי הבחור שלא היה לי שום דבר לדבר איתו (שניהם שודכו על ידי החברה הוותיקה ביותר שלי, שהבטיחה לי שאנחנו מתאימים בול ונשבעה שהם מקסימים וחסידי אומות העולם), החלטתי שהמשפט "תתעודדי, יכול להיות גרוע יותר" נכון. ואז, באופן צפוי ביותר – זה באמת נהיה גרוע יותר.
אני בטוחה שהם לא התכוונו לקנקן כל כך מכוער
שוב, הסיפור הרגיל של כמה שהוא מקסים וכו' וכו', הפעם מפי חברה אחרת, כך שהתפתיתי להאמין. מצאתי את עצמי יושבת מול בחור שנראה קופי כמו גרגמל, חוץ מזה שלגרגמל היה טעם כלשהו בבגדים, בתוספת הבעות פנים הלקוחות היישר מפינתה של ג. יפית. אז נכון, אופי זה חשוב, וצריך להסתכל בתוך הקנקן ולא בחיצוניות שלו – אבל ראבק, אני בטוחה שהם לא התכוונו לקנקן כל כך מכוער.
הצלחתי לעבור את הדייט איכשהו, ובעזרת הרבה בירה ומבטים נוגים לצדדים, ואפילו להישאר חברה של המשדכת. היא כמובן לא הבינה על מה אני מדברת. מצד שני, גם אני לא הבנתי למה חברה ששידכתי לה את אחד הגברים המשובחים ביותר כועסת עלי כל כך, בעוד שלטעמי היא צריכה להיות אסירת תודה.
הזיון שלא במקומו
הכרנו באתר היכרויות, הוא היה חמוד ומצחיק מאוד, ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מעשנים סיגריות מגולגלות ומדברים בציניות על כל העולם. היתה לנו תקשורת של אנשים שמכירים שנים.
אני התאהבתי, כמובן. למרבה הצער (או המזל) הוא לא רצה אותי. למרבה הפלא נשארנו בקשר והמשכנו להיפגש ולצאת באופן ידידותי, כי באמת היינו באותו ראש.
הבאתי אותו לקהילה וירטואלית שהייתי חזקה בה, הבאתי גם חברה טובה שלי לשם, וכשהיא אמרה לי שהיא מדברת איתו בטלפון ושאם זה מפריע לי היא תנתק איתו קשר - אמרתי לה שתהנה, רק שלא תשכב איתו, כי יש לי עדיין רגשות אליו. היא הבטיחה שזה לא יקרה.
כעבור מספר שבועות אנחנו יושבות בפאב, והיא אומרת לי שהיא עשתה משהו נורא ואיום. על סף דמעות היא מוסיפה שבטח לא ארצה להיות חברה שלה יותר אבל זה מגיע לה והיא מוכנה לקחת את זה על עצמה, ואז היא מספרת לי שהיא שכבה איתו.
אמרתי לה שהיא היתה נבזית והיא יודעת את זה, אבל היא חברה טובה הרבה שנים ואני סולחת לה, וכעבור כמה רגעים התחלנו לעשות השוואות ביצועים. את הקריזה הוצאתי עליו. הוא התנצל והתחנן והסביר ואני אצילית, אז סלחתי.
כמה שבועות אחרי זה אני יושבת בפעם הראשונה בפאב עם מישהי מאותה קהילה וירטואלית, וגם היא מתחילה להתפתל ולהגיד כמה היא לא היתה בסדר. הפעם אני כבר מנחשת שהיא שכבה איתו. אין לה שום מחויבות כלפי, זאת הפעם הראשונה שאני פוגשת אותה, אז מובן שאין לי בעיה לסלוח.
הקריזה עליו, לעומת זאת, רק גוברת, במיוחד לאור זה שהוא יכול היה לנצל את ההזדמנות הקודמת לווידוי שלם, אבל בחר להמשיך לחרטט אותי. אני מחליטה שלא מתאים לי להסתובב עם בחור ששוכב באופן עקבי עם בחורות שנמצאות איתי בקשר וחותכת ממנו. יכול להיות שזה ביאס אותו, אבל תכל'ס, הוא שכב עם שלוש בחורות שוות, אני בטוחה שהוא יתגבר.
המרגל
מיד כשהוא סיפר לי שהוא היה במודיעין בצבא הייתי צריכה להתחיל לחשוד, אבל לא רק שלא חשדתי, אפילו פטפטתי בלי הכרה ובלי לנסות לשמור סודות וגיליתי לו שאני כותבת בלוג (שנסגר בינתיים, אם תהיתם).
בפגישה הבאה הוא נראה כאילו הוא ממש מבין אותי, דיבר כאילו הוא רואה את כל צפונות ליבי, קולע בדיוק למה שאני מרגישה ולדברים שעברו עלי בחיים. הרגשתי פגיעה באופן מוזר.
הוא קרא את הבלוג שלי!
לקראת סוף הדייט, אחרי שערער אותי בכל דרך אפשרית ורק רציתי ללכת הביתה, להתכסות מתחת לשמיכה ולא לצאת ממנה אף פעם, הוא זרק משפט שממנו התברר לי מעבר לכל ספק: הוא קרא את הבלוג שלי!
על סקס שלא במקום ושידוכים גרועים עוד יכולתי לסלוח, אבל האם יש דבר נבזי יותר מלקרוא על החיים האישיים שלי באינטרנט? מה עם שמירה על הפרטיות שלי? בחיים אני לא יוצאת יותר עם אנשי מודיעין :-)
*רובם עדיין מהשנה שעברה. השנה היקום היה דווקא די בסדר איתי.
לפנייה לכתב/ת 
