קצת פרופורציות

מחר, כמדי שנה, יתקהלו ויתכנסו מיליוני יהודים ברחבי העולם בבתי הכנסת לתפילת כל נדרי ובהמשך לשאר לתפילות יום הכיפורים. ליום אחד, נהפוך כולנו למלאכים. עטויי לבן, מנותקים מאוכל ומדברים גשמיים, מרוכזים בתפילה, במחשבה, בחשבון נפש, בהתבוננות. רגע לפני, זהו זמן טוב לברר על שני כוחות שבאדם - כוח הדיבור וכוח ההתבטלות.  

האדם נקרא "מְדבר". תכונת הדיבור היא אחת התכונות שמייחדות את האדם מבעלי החיים. הדיבור מהווה פעולה של תקשורת המאפשרת לאנשים להבין זה את זה. אבל מעבר לפעולת תקשורת רגילה, יש לדיבור כוח עצום.

דיבור יכול לעשות הכל - לבנות, להרוס, לעודד, להשפיל, לרומם, להעליב. כמה הרחיבו חכמינו על חשיבות שמירת הלשון, רכילות, לשון הרע, הוצאת שם רע וכדומה. נראה שבדור שלנו, במציאות של "הכל דיבורים", של מלל רב כל כך, של ריבוי ערוצים ותקשורת, אנחנו לא מבינים תמיד את הכוח שבדיבור. מילה היא כמו כדור הנורה מלוע של תותח. דיבור יכול להרוס חיים, להעניק חיים, לחמם את הלב, או חלילה לגרום להשפלה ומבוכה. חיים ומוות ביד הלשון.

מי אני, מה אני?

קשה לנו, בני המין האנושי, הבוטחים כל כך בכוחנו, בעוצמתנו, בחכמתנו, בכספנו, לקבל שבסך הכול כולנו למעשה אדם ש"אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר. בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל. כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה. כְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ. וְכַחֲלום יָעוּף".

קשה לנו, בני התרבות המערבית, להודות שאנחנו לא יודעים, לא מבינים. שיש דברים שפשוט גדולים עלינו. שאנחנו בסך הכול כאלה קטנים, שבאנו לכאן לאיזה 80 שנה ואחר כך כולנו פשוט לא נהיה כאן יותר. קשה לנו לקבל שיש נצח בעולם, שהיה לפנינו ויימשך אחרינו. קשה לנו לקבל שיש כוח עליון, הממליך מלכים ולו המלוכה. קשה לנו להכפיף את עצמנו לאותו כוח ולומר לו הננו לך לעבדים.

אנחנו רוצים להבין הכל, לשלוט בכל, לנהל את הכל. אנחנו כל כך מתקשים להודות שלא אנחנו מנהלים את העולם, אלא שיש בעל בית לעולם הזה, שגם אם אנחנו לא מבינים את הנהגתו - עדיין הוא בעל הבית. קשה לנו להתבטל ולהודות בכך שאנחנו בסך הכול יצורים אנושיים הנתונים למגבלות של זמן ומקום, מוגבלים בחושים, בחשיבה, בתובנה, בהבנה, בהכרה.

25 שעות