מדריך: הכל על בדיקות ראייה לילדים ובחירת משקפיים

מתי לקחת את הילד לבדיקת עיניים?

כבר לאחר הלידה עובר התינוק בדיקת ראייה שמטרתה לאתר קטרקט, דלקת ופגמים מולדים נראים. כדאי לוודא שהבדיקה אכן תתקיים ולעקוב אחר התוצאות.

כשהתינוק בן 6־8 חודשים, יש לקחת אותו לבדיקת עיניים אצל רופא עיניים, רצוי עם התמחות בילדים (לפי החוק בישראל, רק רופא עיניים רשאי לטפטף לילד טיפות להרחבת אישונים, וזו הדרך היחידה לבדיקת עיניים יסודית). בבדיקה הרופא בודק את חדות הראייה, הימצאות פזילה ואת עצב הראייה והרשתית, ובנוסף מנסה לזהות אם קיימות אסטיגמציה או עין עצלה.

גשו לבדיקה, גם אם אתם משוכנעים שילדכם ניחן בעיני נץ: יש מצבים שבהם הילד סובל מליקוי ראייה בעין אחת, אך מצליח להשתמש בעין הבריאה בצורה ש”מפצה” על כך ולהתנהג כרגיל.

יש לחזור על הבדיקה בגילאי שלוש ושש, לפני העלייה לכיתה א’. במקרים רבים ילדים שסובלים מליקויי ראייה מפתחים בבית הספר בעיות ריכוז והתנהגות ובטעות גם מאובחנים כסובלים מבעיות קשב וריכוז.

איך נדע שהילד סובל מבעיה בעיניים?

ילד פעוט אינו יכול לדעת שמשהו בראייתו פגום, לא כל שכן לדווח עליו. לכן שימו לב אם הוא מפגין את אחד הסימנים הבאים: משפשף את העיניים או מגרד אותן, דומע, מקרב חפצים לעיניים, או עוצם עין אחת כדי למקד את המבט. כמו כן, בדקו איך הילד מתנהג מול הטלוויזיה: האם הוא מאבד מהר את הריכוז כשהוא יושב רחוק מהמסך? זה יכול להצביע על קוצר ראייה.

מביטים על העולם מלמטה למעלה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

איפה כדאי להתאים לילד משקפיים?

בכל חנויות האופטומטריה וכן בסניפי קופות החולים אפשר למצוא מבחר מכובד של משקפי ראייה. עם זאת, כשמדובר בילדים, כדאי ללכת איתם לחנויות אופטיקה המתמחות בגיל הרך. חנויות אלה מעוצבות בצורה מזמינה וחמימה, עם משחקים ודמויות מעולם הילדים, והן מציעות מבחר מגוון של משקפי ראייה לילדים בלבד, כולל מותגים. העיצוב ירגיע את הילד ויגרום לו לחוש בנוח, וכך בחירת המשקפיים תישמר אצלו כחוויה נעימה ורגועה. זה פרט חשוב, אם זוכרים שיש לחזור על הטקס הזה בערך פעם בשנה.

על מה יש להקפיד בקניית המשקפיים?

ילדים אוהבים לשחק, לרוץ ולהשתולל, ובכלל להשתתף בפעילויות שבהן המשקפיים נוטים להישבר או להתעקם. לכן חשוב להקפיד שהעדשות יהיו עשויות מפלסטיק, כדי למנוע פגיעה בעיניים.

חשוב לזכור שילדים, בגלל גובהם, רואים את העולם מלמטה למעלה. המשמעות היא שאם מסגרת המשקפיים לא תכסה את כל שטח העיניים, הילד יביט מעלה אל חלל ”לא מכוסה”. לכן יש לוודא שהמסגרת מכסה את כל שטח הראייה, מהגבות ועד מתחת לארובות העיניים. כן בדקו שהיא קלת משקל ולא מכבידה על אפו של הילד (סימן בדוק: בדקו אם נשאר סימן על האף).

אם ילדכם אוהב פעילויות ספורטיביות, בחרו מסגרת המצוידת בקפיץ מיוחד מאחורי האוזניים, שתפקידו למנוע מהמשקפיים ליפול. מומלץ לבחור בעדשות חזקות מאוד (כמו פוליקרבונט, שנחשבת לעדשה החזקה ביותר) ולצייד אותן בציפוי נגד קרינת השמש (UVA ו־UVB) ובציפוי נגד שריטות.

דבר נוסף שחשוב לשים אליו לב הוא גשר האף של הילד. אצל ילדים גשר האף אינו מפותח, ולכן יש להקפיד על מסגרת עם אף אורתופדי או גשר אף מלא מסיליקון.

איך משכנעים את הילד להרכיב משקפיים?

פעמים רבות ההורים כל־כך נחרדים מהעובדה שילדם הפעוט נזקק למשקפיים, שהחרדות האלה עוברות גם לילד שהופך לסרבן משקפיים. אז גם אם אתם מבוהלים או עצובים, קודם כל תירגעו. אל תשדרו את הרגשות השליליים לילד.

שנית, יש לזכור שילד קטן מתקשה לעתים להסתגל למשקפיים, ולכן הוא נוטה

 להסיר אותם בכל הזדמנות. כדי ”ליידד” אותו עם המשקפיים, מומלץ לערוך ”מסיבת משקפיים”: העוגה תהיה בצורת משקפיים, הבלונים יעוטרו במשקפיים ויוקרא סיפור הקשור למשקפיים. כך הילד ירגיש מיוחד ולא יפתח התנגדות כלפי החפץ החדש.

אגב, הורים רבים קושרים את מסגרת המשקפיים לצווארו של הילד בגומי או בשרוך, כדי למנוע ממנו לזרוק אותם. זה מסוכן, משום שילדים עלולים למשוך את הגומי או השרוך מאחור ולגרום לילד נזק בעיניים. הפתרון הוא להשתמש בשרוכים של מוצצים, שהם בטיחותיים יותר.

מאיזה גיל אפשר להרכיב עדשות מגע?

כאשר מדובר בעדשות מגע בגלל בעיה קוסמטית (חוסר רצון להרכיב משקפיים) ההמלצה היא להתחיל בגיל שבו האחריות האישית היא מלאה (כולל על ההיגיינה) והילד מסוגל לטפל בעדשות בעצמו, כולל הרכבה והוצאה ללא עזרה.

הרופאים מעריכים כי מדובר בגיל 14־15, אולם אם אתם מעריכים את ילדכם כאחראי גם בגיל צעיר יותר, אין מניעה מלאפשר לו להרכיב עדשות כבר בגיל צעיר יותר.

מהן הסיבות לפזילה של הילד שלי?

האמונה העממית אמנם גורסת, שאם קוראים לתינוק מאחורי גבו הוא מתחיל לפזול (כנראה מהמאמץ לראות מי נמצא שם מאחור), אבל אמונות לחוד ומציאות לחוד. אז תירגעו, לא עשיתם שום דבר רע.

פזילה, כמו עין עצלה, קוצר/רוחק ראייה ואסטיגמציה (חוסר מיקוד), היא מחלה תורשתית. זה אומר שברוב המקרים יהיה אפשר למצוא בן משפחה קרוב או רחוק שסובל אף הוא מאותה בעיה. במקרים שבהם אלה ההורים, יש לתת את הדעת במשנה תוקף לנושא הראייה של הילד.