בר חלוף
האם הסלבס הם "בני האלים" מספר תהילים ומותר להם הכל? מדוע מרים הממסד הישראלי לראש סדר היום הלאומי את אלו הנותנים לו דוגמא שלילית? אסף וול מחפש תשובה ב"מצעד האיוולת" ומגלה כי האף הגבוה של בר רפאלי אינו מושלם
"מזמור לדוד, הבו לד' בני אלים" (תהילים כ"ט)
הפסוק הנזכר מתוך תהילים, נקרא בכל קבלת שבת בבתי הכנסת. בכל זאת, מעטים מהמתפללים מתעכבים על הביטוי המוזר המופיע בו: "בני אלים". אלים ביהדות? ביקשתי בפרשני המקרא ולא מצאתי. חוקרי המקרא האקדמאים מרחיקים לטעון כי הכתוב הועתק ממזמורים אליליים קדומים. למזלי, את הבילבול בעניין זהותם של אותם בני אלים פתרה לי היום במפתיע בר רפאלי. מהראיון שנתנה למוסף החג של "ידיעות אחרונות" עולה, כי ספר תהילים התכוון בדיוק אליה ואל חבריה הסלבריטאים.
הסלבריטאים הם בני אלים, ללא ספק. יש להם כוחות על אנושיים לבצע דברים שלא אתם ידידיי ולא אני מסוגלים לעשות. הם יכולים להונות בכחש גלוי את שלטונות צה"ל כדי לחמוק משירות סדיר ובכל זאת להיבחר כדי לייצג את ישראל בחו"ל. הם יכולים להחנות את הג'יפ באמצע הכביש מול בית הקפה או המספרה, כששאר בני אנוש נחותים צריכים לעקוף דרך רחובות סמוכים. להתקשר למשטרה? הרי שוטרינו האמיצים אולי יבקשו מהם לחתום, אבל לא על הדו"ח. על תמונה בשביל הילד.
אין בלבי טענות אל אותם אנשים ובמקרה מייצג זה, אל בר רפאלי. הרי תמיד תימצאנה בנות דלות שומן ואינטליגנציה שאפיין עומד ביחס הפוך ליופיין. אמנם יופייה של בר, בר חלוף הוא, אך די ברור שלא יחסרו סלבריטאי סרק אחרים שימלאו את מקומה. השאלה היא מדוע החברה הישראלית מציבה טיפוסים מגוחכים שכאלו בראש סדר היום הלאומי שלנו. איני מתכוון רק למעריצות בנות 12, אלא אפילו לכאלו שעברו במעט את גיל ההתבגרות. שמעון פרס למשל. לא מזמן סיפר לי ידיד, מרצה בדרגה בכירה, כי הוא וכמה עמיתים נוספים מנסים מזה חודשים ארוכים להיפגש עם פרס לקידום פרויקט לאומי כל שהוא. כמובן שהנ"ל לא התפנה לפגשם. מסתבר, כי כדי לפגוש את מר פרס יש להצטייד בבטן שטוחה ובבן-זוג שניצל מהטיטאניק.
אז פרס נתן דוגמא ומיהר לחבק את רפאלי. אני מודה שזה קצת יותר סימפטי (ופחות מסוכן) מלחבק טיפוסים כמו ערפאת. בכל זאת, מה הסיכוי שאדם מועיל מעט יותר מרפאלי יוזמן לשיחה עם פרס או יישלח לייצג את מדינת ישראל על ידי משרד התיירות? מדוע הממסד מחבק את אלו הגורמים לו נזק בדוגמא השלילית שהם מציגים?
ב"מצעד האיוולת", ספרה המפורסם של ההיסטוריונית ברברה טוכמן, היא מנסה למצוא תשובה לשאלה: מדוע פועלים עמים כנגד האינטרסים של עצמם? כנראה שזו השאלה שעלינו לשאול: מדוע אנו מעריצים את אלו היורקים בפרצופנו השכם והערב? נראה כי התשובה לשאלה זו היא פשוטה: היהודים הם עם של מזוכיסטים בעלי גנים מפותחים של שנאה עצמית. וזה בסך הכל לא כל כך נורא. הרי לכל עם יש את המגרעות שלו ואף אחד אינו מושלם. אפילו לא זה של בר רפאלי.
