שש שנים למלחמה באפגניסטן: הסוף אינו באופק

שש שנים בדיוק חלפו מאז הטיל צבא ארה"ב את הפצצות הראשונות על מעוזי הטליבאן ואל-קאעידה באפגניסטן. הפעולה הצבאית הנרחבת שבאה כחודש לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, ויעדיה העיקריים היו הפלת השלטון הפונדמנטליסטי במדינה ולכידת מנהיג אל-קאעידה, אוסאמה בין-לאדן, הפכה במהירות למלחמה עקובה מדם.

שנת 2007 צפויה להיות הקשה ביותר עד כה בלחימה, בכל הנוגע למספרי הנפגעים ולכמות התקריות האלימות. בתשעת החודשים הראשונים של השנה, ביצעו חמושים יותר ממאה פיגועי התאבדות באפגניסטן - קצב שיא של פיגועים. יותר מ-5,000 בני אדם נהרגו מאז תחילת השנה, מספר הגדול בכאלף מכמות ההרוגים בכל 2006. גם כמות ההרוגים האמריקנים בדרך לשיא חדש - 87 נהרגו מאז תחילת 2007, ביחס ל-90  חיילים הרוגים אשתקד.

שש שנים אחרי, סופה של המלחמה באפגניסטן אינו נראה באופק וכוחות צבא ארה"ב ונאט"ו רק מגדילים את כוחותיהם ומחזיקים יחד כ-50 אלף חיילים במדינה. במהלך ארבע השנים האחרונות, גדל מספר החיילים הבינלאומיים באפגניסטן פי שלושה.

ברנט רובין, מומחה לאפגניסטן באוניברסיטת ניו-יורק, אומר כי הממשל האמריקני "נכשל לחלוטין" בהבנת האמצעים להם הוא זקוק כדי להכניע את הטליבאן. "ממשל בוש לא ראה בלחימה באפגניסטן כמחוייבות לטווח ארוך. המנהיגים הוליכו את עצמם שולל אל המחשבה שכבר זכו באפגניסטן בניצחון מוחלט. הם מעולם לא ייחסו לאפגניסטן את החשיבות לה העניקו לעיראק. כעת, הכוחות האמריקנים והבינלאומיים נמצאים בעמדת נחיתות והטליבאן מנצח מבחינה אסטרטגית, גם אם הובס בכל היבט טקטי".

אזורים גדולים בדרום אפגניסטן בהם המחוזות הלמנד, קנדהאר ואורוזגאן נמצאים לחלוטין בשליטת הטליבאן ובצפון המדינה התפשטה באחרונה האלימות גם למחוזות וורדאק וראזני, בו נחטפו בחודש יולי 23 אזרחים דרום קוריאנים.

"נישאר גם אם זה ייקח עשר שנים נוספות"

"אנחנו מחוייבים לאפגניסטן עד שלממשלה שלה תהיה יכולת לשמור על הביטחון והיציבות ואת היכולת לפתח את המדינה בעצמה. זו המחוייבות שלנו גם אם זה ייקח עשר שנים נוספות", אומר הקולונל ג'ונתן אייבס, המשרת בבסיס ברגאם. "בתחילה תיכננו בסיס ל-3,000 חיילים, אך הצרכים גדלו במהירות ל-7,000 חיילים וכעת חיים בבסיס כ-13 אלף חיילים. אנו מכפילים את כמות החיילים בבסיס כל שנתיים לערך", הוא מוסיף ומציין כי לפני כשנתיים עבדו בברגאם כ-1,500 אזרחים אפגנים בעבודות סיוע ותחזוקה וכי היום באים בשערי הבסיס מדי בוקר כ-5,000 אפגנים.

"כבר ב-2005 דרש מזכיר ההגנה דאז, דונלד רמספלד, מהגנרלים תוכניות מתי יהיה ביכולתו להסיג את החיילים מאפגניסטן. כעת, שינה הבית הלבן לחלוטין את עמדתו בסוגייה, אך כמובן מבלי שיודה שטעה ומבלי שיש לו אסטרטגיה בעלת סיכויי הצלחה סבירים", מוסיף רובין.

לפני כשבוע, אמר נשיא אפגניסטן, חמיד קרזאי, כי הוא מוכן לנהל שיחות שלום עם מנהיג הטליבאן, מולה עומאר, ולהעניק לארגון תפקיד בכיר בממשלתו בתמורה להפסקת הטרור. לדבריו, צמרת הטליבאן מנהלת "דיון רציני" בשאלת הנחת כלי נשקם של לוחמי הארגון. 

דובר הטליבאן, קארי יוסף אחמדי, התייחס לדברים ואמר כי ארגונו לעולם לא ינהל משא ומתן עם הרשויות האפגניות כל עוד הכוחות הזרים שוהים במדינה. "הטליבאן לעולם לא יישא וייתן עם הממשלה האפגנית בנוכחותם של כוחות זרים. גם אם קרזאי יוותר על הנשיאות, לא יוכל מולה עומאר להסכים לשיחות עמו", אמר אחמדי.