תעשו פו

ברגע שיוצא סינגל ראשון של הפו פייטרס מתוך אלבום חדש, נוצרת באוויר תחושה נורא מרגשת. זה קרה עם "All My Life", השיר הראשון מתוך "One By One" ואחר כך עם "Best Of You" מתוך "In Your Honor". גם מי שאינו המעריץ הגדול ביותר של הלהקה, ברגע שמופיעה ב-MTV השנייה הראשונה מתוך אותו סינגל, מסתקרן לדעת מה יהיה הצעד הבא של החבר'ה.

גם בחודשים האחרונים זה קרה. פו פייטרס הוציאו את השיר "The Pretender", השיר הראשון מתוך אלבומם החדש. עם יד על הלב, מדובר בשיר היפה ביותר שהלהקה הוציאה בשנים האחרונות. ריף הגיטרה שפותח אותו ועליו השירה המלודית והמתוקה של דייב גרהול, לוקח את המאזין בתוך כמה שניות ליצירה שמורכבת מחלקים מושלמים. אחד אחרי השני מדגימים המוזיקאים דיוק מוזיקלי, כל כך מפוצץ באנרגיה, שהוא מותיר את המאזין צוחק ונפעם.

גרוהל. דיוק מדויק (צילום: איי פי)

לא פשוט לגשת לאלבום החדש של הפו הפייטרס, מלבד לעטיפה החיצונית שעמוסה בצילומים ובגרפיקות מאתגרות. האלבום הקודם של הלהקה הוא מעין ציון דרך גרנדיוזי, וקשה היה לתאר לאן תוביל הדרך משם. מדובר באלבום כפול כשאחד הדיסקים מכיל רק שירים אקוסטיים והתמקצעות חדשה של הלהקה בכל הקשור ביצירה מסוג כזה.

למרות המאסה הרצינית, פו פייטרס פשוט המשיכה לאלבום חדש ושביעי במספר. וגם הפעם מוכיח גרוהל את הידוע מראש: יכול להיות שהלהקה חוזרת על עצמה מדי פעם בהרמוניות אופייניות, וגם אין ספק שלא מדובר במוזיקה המתוחכמת בעולם, אבל כשהם עושים אותה, הם עושים אותה כל-כך טוב. בגלל זה הפו פייטרס תמיד היתה הלהקה שקשה מאוד שלא להתאהב בה. גם בגלל שחבריה מחזיקים בפוזה מגניבה ואמריקאית-רוקיסטית-מקצועית למהדרין, אבל בעיקר בזכות זה שהם כותבים שירים יפים.

מי זה שם? מקרטני?

כמעט כל שיר באלבום החדש אוחז בך מהרגע הראשון: "Erase-Replace" בנוי מבתים ובהם מקצבים ומרווחים שתקועים עמוק באדמה, אבל עם תחילת הפזמון השיר פשוט ממריא גבוה למרחקים. "Come Alive" הוא שיר אקוסטי יפייפה שמוכיח שוב, כמו באותו דיסק אקוסטי, את הגישה המרגשת של הלהקה לשירים נוגעים שכאלה.

הרוגע הזה חוזר גם ב-"The Ballad Of The Beaconsfield Miners", קטע אינסטרומנטלי באווירה טקסנית אמריקאית. מיד אחר כך, גרוהל מפתיע ומציג הומאג' לפול מקרטני. השיר "Statues", שם גרוהל ממש מחקה את מהלכיו המוזיקליים של מקרטני, נשמע כמו משהו שסר פול שמר במגירה ומעולם לא הוציא.

שינוי שראוי לציין באלבום החדש הוא המפיק המוזיקלי. גיל נורטון הבריטי,

מי שהפיק את יצירת המופת של הלהקה, אלבומה השני "The Color And The Shape", חזר לעמדה. מסתבר שנורטון, שגם עבד עם הפיקסיז, פטי סמית', קאוטנינג קראווז וגומז, עזר ללהקה לשמור על העושר היצירתי ולהוביל את השירים למקומות הכי נכונים מבחינתה.

חוץ מהיותו אלבום מעולה, היצירה החדשה היא עוד משהו להתגאות בו בקריירה המופלאה של גרוהל. שנים רבות של עבודה וכל פעם תוכלו למצוא אותו בעמדה אחרת: במקומו הטבעי מאחורי התופים, כמפיק או גיטריסט. מ"נירוונה", דרך הפרוייקט "פרו-בוט", העבודה עם באז אוסבורן ועם מייק וואט, עם קווינס אוף דה סטון אייג', ניין אינץ' ניילז וטניישייס די, ועד לכל שיר ושיר באלבומים של הפו פייטרס. גרוהל לא מפספס. ויחד עם חבריו המוכשרים בלהקה, הוא עדיין מסתכל על כולם מלמעלה.

Foo Fighters - Echoes, Silence, Patience & Grace, אן.אם.סי