כך תעברו את החורף בשלום

ברור, לא כולכם מתעבים את החורף, חלקכם מתמזגים איתו בכיף שלכם, עם חום הפוך ואש השוקו. אבל בינכם מתהלכים גם אלה שטמפרטורות עבורם אינם מותרות. אלה שזקוקים לכל מקור חום שהם יכולים להניח עליו את היד. לטובת אלה (בסדר, וגם לטובת כל השאר) ריכזנו פה את מיטב התוצרת - המקומית וזו של הגויים - שתשאיר אתכם חמים ונעימים לאורך החורף הקרוב. תתפנקו.  

בנובמבר 1975 עלו על הבמה בלונדון בפעם הראשונה בתולדותיהם, ה"סקס פיסטלס". הם ירדו ממנה לפני שסיימו את המופע, אבל זו ללא ספק היתה תחילתה של היסטוריה. ג'וני רוטן, סטיב ג'ונס, פול קוק, גלן מטלוק והמצטרף המאוחר ולימים המנוח, סיד וישס, פעלו רק שלוש שנים כלהקה. אבל, בוי או בוי, אלו שנים הן היו. 

32 שנה מאוחר יותר, בנובמבר 2007, יעלו ה"סקס פיסטלס" על הבמה ב'בריקסטון אקדמי', במסגרת טור קצר שיכלול שבע הופעות איחוד וחגיגות ה-30 ליציאת האלבום הרשמי היחיד שלהם “Never Mind the Bollocks". סיבוב ההופעות החדש שלהם יקרא "הולידיי אין דה סאן 2007", ומי שרוצה לחוות קצת חום ובטח הרבה מאוד זיעה, מוזמן לנסות לתפוס אותם באחת ההופעות שיערכו בין ה-8 ל-18 בנובמבר בבריטניה.

ה"פיסטלס" כבר התאחדו לאורך השנים, אבל יש משהו מרגש בתאריך הסימבולי הזה, ובאפשרות לקחת חלק בהיסטוריה גם אם היא מעט מקומטת, מדוללת שיער ופחות אנורקטית. יש גם סיכון בלצפות באלילי נעורים באיחור של 32 שנה. בכל זאת התנועות מעט יותר כבדות, הם כבר לא שוברים בקבוקי בירה על הבמה ובריחת הסידן מונעת מבעדם לקפוץ על הקהל. אבל המבט המוטרף בעיניים עדיין שם, הסאונד אותו סאונד והפאנק לעולם נשאר.

טוק טו דה זפלין

בספטמבר 2007, לאחר שמועות והכחשות רבות, יוצאת ידיעה רישמית כי "לד זפלין" יתאחדו להופעה חד פעמית ב-O-2 בלונדון, שוב עם הבן של בונהם. לצערכם, הסיכוי שתצליחו להשיג כרטיס להופעה הוא אפסי. האתר היחיד דרכו ניתן להגריל כרטיס, קרס דקות ספורות לאחר ההכרזה על האיחוד. 25 מיליון איש נרשמו להגרלה של 20 אלף כרטיסים בלבד, ולכם נשאר רק להיאחז בשמועות, לפיהן אם ההופעה תצליח, הזפלינים ימשיכו לסיבוב הופעות. אמן (אור אלתרמן).

החורף הזה הוא החורף של הפיוטים. ללא תיאום מראש עומדים לצאת אלבומים של מיכה שטרית עם ליאור אלמליח, אהוד בנאי, מאיר בנאי ושלמה גרוניך. כל אחד מהם, בדרכו הייחודית, מפיח חיים בפסוקים מהמקורות או בפיוטים יהודים עתיקים. חלקם שומרים על הניגונים המסורתיים, ואחרים כתבו לחנים חדשים לטקסטים הישנים.

הרחש היהודי הזה כבר נמצא באוויר בשנים האחרונות במוזיקה הישראלית, ומתרחש גם בהופעות שבהן משתלבים מוזיקאים ישראליים ידועים עם פייטנים נודעים לא פחות בתחומם. בשנה שעברה כיכב ברדיו עובדיה חממה, עם 

 להיטו "אנא בכוח" המבוסס על תפילה. גם יונתן רזאל, שהוציא באחרונה את אלבומו "סך הכל" זוכה להשמעות ברדיו, במיוחד בשיר "ציון"', הדואט שביצע עם אביתר בנאי. אפילו רוחמה רז התקמבקה והפציעה ברדיו עם השיר "בשם השם", מתוך אלבום עתידי.

אז מה קורה כאן? האם מדובר בצירוף מקרים או במשהו "מלמעלה"? ציניקנים אולי יטענו שמדובר בחושים רגישים לטרנדים, אבל בהתחשב באופי של רוב היוצרים הספציפיים הללו, זה לא נראה סביר.

ובכלל, לא מוכרחים להתעמק בתופעה, מומלץ פשוט ליהנות ממנה. הערבוב בין ישן וחדש, כשהוא נעשה בידיים איכותיות, בנפש אוהבת ובראש חוקר ופתוח תמיד מסקרן. מה גם שהעתיק המתחדש הזה משתייך למעיינות השתייה הכי בסיסיים שלנו, כך שבעצם זו גם המלצה למשקה חורף (תימורה לסינגר).

החורף הקרוב – אם לא תיפול הפתעה מרעישה, זאת אומרת – יעבור על חובבי הסרט העברי בצפייה בשאריות תחרות 'וולג'ין' הירושלמית, ובעוד כמה יצירות מקומיות זניחות ש"פיארו" את פסטיבל חיפה האחרון, אלא שההפתעה תבוא מכיוון בלתי צפוי. "וסרמיל", של האלמוני מושון סלמונה, לא זכה השנה

 בפרס הראשון בירושלים משום שהשופטים העדיפו ללכת על בטוח וביכרו את "ביקור התזמורת". הוא גם לא קטף ולו מועמדות אחת לאיזה מפרסי 'אופיר', משום שחברי האקדמיה – נו, טוב, הם חברי האקדמיה.

עם צוות שחקנים חסר ניסיון מקצועי, מביא סלמונה – יליד באר שבע שהתגורר עשר שנים בלונדון, שם השתתף בהפקות תיעודיות לטלוויזיה – את סיפורם של שלושה נערים תושבי אחת השכונות בעיר הדרומית, ביניהם אתיופי ורוסי, שחקנים בקבוצת הכדורגל המקומית. לא מעט השוואות נערכו בין סרט הביכורים של סלמונה לעבודותיו של קן לואץ' הבריטי, ואלו התמקדו בעיקר ביכולתו הנפלאה לתאר את המציאות המחוספסת באופן שנראה אותנטי לחלוטין. התוצאה לא היתה כה אפקטיבית אלמלא הופעתו העזה של דוד טפליצקי בתפקיד בן המהגרים הרוסי, שניכרות בה אותן איכויות שליוו את הנער בעל הנץ ב"קס" הקלאסי של לואץ'. ממטרים פזורים בלבד ירדו עד שתיחשפו לסרטו הנהדר והייחודי של סלמונה, הוא יוצא כבר ב-25 באוקטובר (שמוליק דובדבני). 

בחורף הקרוב יגיעו לארץ סרטים של פול תומאס אנדרסון, בריאן דה פלמה, ווס אנדרסון, האחים כהן ודיוויד קרוננברג, אבל הסרט המסקרן ביותר, שהופך את העונה הגשומה הזו לחריגה בכל קנה מידה, הוא סרטו החדש של פרנסיס פורד קופולה, "נעורים ללא נעורים".

קופולה עיבד את ספרו של הסופר הרומני וחוקר הדתות מירצ'ה אליאדה (למי שרוצה להתכונן, הנה קטע מתוכו). במרכזו מורה זקן שמגיע מהפרובינציה לעיר הבירה ומבקש להתאבד, אבל מכת ברק שפוגעת בו משנה את חייו. הסיפור נע במעגלים שונים, בין הזיה ומציאות, וכל זאת על רקע מלחמת העולם השנייה.

אין בקולנוע הרבה רגעים בהם העולם כולו עוצר את נשימתו ומחכה. אולי זה נשמע מוגזם למי ש"הסנדק" בשבילו הוא הפרה-פרודקשיין של "הסופרנוס", אבל הבחור הזה לא עשה סרט משלו כבר שמונה שנים. עכשיו מגיע זקן השבט האמיתי להראות לכולם מה הוא יודע לעשות. בסוף החודש בפסטיבל רומא נדע אם האפוקליפסה היא אכן עכשיו. 

"אבידות ומציאות" (ערוץ 2) שלוש אחיות שמתמודדות עם התפרקות מערכות היחסים שלהן, בסדרה בת 11 הפרקים של שבי גביזון, שכתבה איתו במשותף דנה מודן. זוהי ההתנסות הטלוויזיונית הראשונה של גביזון, שהביא לכם כבר את "שורו", "חולה אהבה משיכון ג'" ו"האסונות של נינה" בקולנוע, ועבור מודן זו חזרה ראשונה לטלוויזיה מאז "אהבה זה כואב" שעלתה בערוץ 10, שהשאירה אחריה הרבה ציפיות.

גביזון מוצלח בבימוי מצבים אנושיים ונוגעים ללב של דמויות מעט אקסצנטריות, מודן יודעת לנגן על שפה וליצור עניין גם בסיטואציות טריוויאליות. האם יצליח הצמד

 ליצור עוד ממתק שישלב את היתרונות של שניהם? מה שבטוח הוא שהקאסט יעשה עבורם את העבודה קצת יותר קלה: אלון אבוטבול, שרה אדלר, ליאור אשכנזי, עפר שכטר, דרור קרן, זהר שטראוס וליאורה ריבלין יחממו לכם את המסך, ובשאיפה גם את הלב.  

"רביעיית רן" היא סדרת מקור של yes, שעוקבת אחרי רביעיית אחים (שלושה בנים ובת), שמגיעים יחד לגיל 32. אחד מהאחים מצלם את שלושת האחרים אחת לשמונה שנים (אם ראיתם את הסדרה התיעודית seven up של הבימאי הבריטי, מייקל אפטד, השיר הזה ישמע לכם מוכר), ומתעד את הלבטים, ההתבגרות הכפויה, תלאות החיים (אחד מהאחים יוצא מהארון), וההיסוסים.

אז מצד אחד הגימיק - שברוח התקופה יכווץ עשורים שלמים לעונה אחת, מצד שני הקאסט - שמעורר לא פחות סקרנות. עודד ליאופולד הראוי, שסוף סוף יקבל בטלוויזיה משהו שהולם את המידות שלו; יפתח קליין בתפקיד האח המצלם (אחד הדברים הטובים שיצאו מה"אקס המיתולוגי"), אפרת בוימולד בתפקיד – אהם – כוכבת טלנובלות, ומיכל ינאי, שתשתף פעולה על הסט עם האקס שלה, יריב הורוביץ, שמביים. יהיה חם (סמדר שילוני).

זה יגמר בדם - לצד בית המלוכה, משגשגת בבריטניה מסורת נכבדה לא פחות - מיני סדרות שמתארות בלשים במרדף פסיכולוגי אחרי רוצח, לרוב סדרתי. כמות

 הרוצחים הסדרתיים שהרוו את המסך הבריטי בדם ודאי גדולה מכמות הרוצחים הסדרתיים שנחשפו שם באמת, אבל רוצחים סדרתיים עושים לבלשים הבריטים רק טוב, אז מי אנחנו שלא נצפה.

הרוצח הסדרתי שיחמם את החורף הקרוב יצוץ ב"משיח", סדרה בריטית של BBC צפון אירלנד. ארבעה חלקים שלה – שכל אחד הוא מיני סדרה בפני עצמו - שודרו מ2001 ועד 2005. רוב הבלשים שיחקו בחלק אחד בלבד - אין ב"משיח" חשיבות לפרסונות, הפוקוס כאן הוא על דינאמיקת החתול-עכבר, ועל מראי מקום לתרבות האירופית שנקשרים בסיפורים ובדיאלוגים של הדמויות.

בממלכה מתכוננים כעת לביאת המשיח החמישי. פקח משטרה מבריק וציני ימצא סוף סוף יריב ראוי לו בין הפושעים: רוצח שמבצע סדרת רציחות מתוסרטות במופתיות סאדיסטית, במטרה להעביר מסר לעולם. הרוצח יתעתע בבלש, שוודאי ירדף על ידי שדים מהעבר וההווה, ויאבק גם בהתמכרויות לטיפות מרות כלשהן. התבנית ותיקה יותר מתבנית לאפיית מאפין בריטי, אבל המאפין האנגלי של "משיח" טעים ומשובח מאוד.

"ויוה לאפלין" - אחרי ההצלחה של "המשרד" האמריקאית והיצירתיות הלוקה בחסר או בעודף של היבול האמריקאי המקורי הנוכחי, הציפייה לקראת העיבוד אמריקאי ל"ויוה בלקפול" מתעצמת. "ויוה לאפלין", שתעלה לשידור בארה"ב ב-18 באוקטובר, היא סדרת דרמה על משפחה מתפרקת שנלכדת בחלומות של ריפלי 

 הולדן, האב האופטימיסט (לויד אוון) על קזינו בלאפלין, נבאדה. הדרמה נמהלת מהר מאוד בתעלומת מתח, כשביום הפתיחה של הקזינו הבנוי למחצה, הולדן מוצא גופה במתחם. הצרות המשפחתיות, הפיננסיות והפליליות שנערמות בפתח הקזינו המדשדש לא מונעות מבני המשפחה להשתמש בהרבה הומור יבש ושנון ולשיר. מה ששמעתם.

בבריטניה ז'אנר הדרמה-בלש-שירים הוא הצלחה מוכחת, גם אם לא מאוד תכופה. בארה"ב זוהי לקיחת סיכון רצינית, הימור שאין לאס-וגאסי ממנו. למשימת הגישור בין התרבויות גויס האוסטרלי יו ג'קמן, ששיחק ושר בשלוש יבשות. ג'קמן מנצח על ההפקה (וישחק בתפקיד קטן), מלאני גריפית' תצוץ בתפקיד אורח, העלילה הותאמה לקהל האמריקאי, ואפשר לקוות ש"ויוה לאפלין" לא תבוטל אחרי פרק, ככה שבחורף הקר נוכל לפחות לדלג בדמיון ללאס וגאס - פיסת ארץ מובטחת, חמה ושטופת שמש (מירב קריסטל).

אחרי שנים של מוזות שמעדיפות לשתוק מלסכן ולו במעט את אחוזי הרייטינג בערוץ 2, בקופות הכרטיסים או בחנויות המכירה, מגיע קובי ויטמן עם אופרת הרוק "מלחמה" וצועק את מה שכבר מזמן מישהו היה צריך להיות מספיק אמיץ

 כדי לומר. לא טוב למות, גם לא בעד ארצנו. מלחמת אין ברירה היא המצאה של פוליטיקאים, קדושת האדמה היא המצאה של נציגי אלוהים מטעם עצמם והחיים, שלפעמים אנחנו שוכחים אותם על אוטומט, הם כל מה שיש. כדאי להקשיב לצעקה של ויטמן, מילואימניק בדימוס שאיבד 13 חברים בקרבות בג'נין במבצע "חומת מגן", ולו רק בכדי להבין אחת ולתמיד שאת צלקות המלחמה נושאים איתם דורות של גברים ונשים במעגל אסוני ואינסופי.

בישראל האוטופית היו מכניסים את "מלחמה" לתכנית הלימודים, אבל בישראל הקיימת, שבה אמנים מתבקשים לנפק מכתבי אהבה לצה"ל, סביר להניח שזה לא יקרה. "מלחמה" הוא מניפסט מחאה חריג בנוף העשייה המקומית במובן החתרני של המילה. אם נותר עוד מעט מהדבק שחיבר בעבר בין פרודות הישראליות, הוא נמצא בהפקה הזו. לרוץ ולראות! (מירב יודילוביץ').

"איגוד השוטרים הידיי" (מייקל שייבון, "עם עובד") - שייבון ממקם את מדינת היהודים באלסקה – הנה פנטזיה נחשקת שמפעילה את הדמיון. בספר החדש של הסופר האמריקאי המצוין, שאחראי גם ל"הרפתקאות המדהימות של

קאווליר וקליי" ומתעסק בזהות היהודית שלו באופן מעניין למדי, הוא מוציא לפועל תוכנית הזויה שהציע שר הפנים בממשל רוזוולט בשנות הארבעים. במקום לארץ ישראל, מופנים אלפי הפליטים היהודים מאירופה ליבשת הקרח, שם הם מקימים מדינה שתושביה מדברים יידיש (כבר פחות סקסי, אבל מצחיק). גיבור הספר הוא שוטר שמסתבך בתעלומת רצח מקומית.

את הציפייה שמעורר הספר הזה אפשר לתלות בעקצוץ המענג של הליכה על בטוח. כל כך הרבה ספרים בינוניים ומטה מאכלסים את המדפים בזמן האחרון, והתחושה הזאת נעשתה נדירה להכאיב. איזה חוש פנימי אומר שהשילוב נטול היומרה של דמויות מצוינות, היכולת להחזיק רומן, תפיסה מדויקת של רוח התקופה, הומור, מקוריות ודמיון עשיר שהוכיח שייבון בספרו הקודם, יתגבשו לספר הכי מהנה בחורף הזה.

"נוטות החסד" (ג'ונתן ליטל "כנרת- זמורה ביתן") - ספרו של ג'ונתן ליטל, שהיה רב מכר מטורף בצרפת, זכה בגונקור והזכויות שלו נקנו בארץ בסכום חסר תקדים, מעורר ציפייה לקראת יציאתו לאור בעברית.

 וידויו החושפני של קצין אס.אס שכתב בחור אמריקאי צעיר ועשיר דווקא בשפה הצרפתית, מגרה את הסקרנות גם בגלל שקשה לנו, כצרכני ספרות על מלחמת העולם השנייה ויצרניה, להאמין שהבחור הצעיר הזה יצליח לחדש.

כמובן קיימת גם המשיכה היהודית הטבעית והאפקט הפורנוגרפי בהצצה אל הזוועה, אבל כל אלה מתגמדים ביחס ליחסי ציבור האדירים ודברי השבח המפליגים. אם יש ספר שיככב בכל הסלונים החורף – זה הספר. האם גו'נתן ליטל באמת כתב את אחד הרומנים הגדולים של המאה? חייבים להודות שההצהרה הזאת שווה בדיקה, לפחות כדי שיהיה לכם מה לתרום לשיחה. (מאיה פלדמן)

הקודקודים של "yes" מסתובבים על יאכטות בים ומחפשים את הסיבה לשיבושים, אבל לנו יש ספקולציה משלנו. דניאלה קרטס, החיילת המלאכית שהנרי דוד התמכר אליה ב"מסכים". זהו, נגמר הסיפור, נחתמה העונה ובבית עשרות אלפי

 המנויים עודם מזפזפים בו זמנית בהיסטריה בין הערוצים כדי לחפש איזה שידור חוזר שיביס את הדודא.

קרטס הצעירה, הכלאה נדירה בין הנעריות הכובשת של חני פירסטנברג, המתיקות של אגם רודברג והטבעיות של רומי אבולעפיה, היא מסוג האנשים שלא צריכים לעשות הרבה כדי שיתאהבו בהם. היא פשוט צריכה להיות שם והסביבה לא מפסיקה להגיב בגלי חום. עוד סיבה לשבץ אותה בשידורי החורף הקרובים ב"קשת" בסדרה החדשה של עירית לינור "משמורת". כבר בתחילת נובמבר תוכלו לנצל את החום הבלתי נדלה של הג'ינג', ולצרוך את הבתוליות ישר לווריד בדמותה של תמר, הבת הקטנה של נתן דטנר, בת לגרושתו השלישית, שרית וינו אלעד. בחיי, יש לי הרגשה שפתאום שהקליטה תחזור בגדול. (קרן נתנזון)