הספר מת וקם לתחייה ברשת

סרט קצר הנקרא "תמיכה טכנית בספר" מופץ ברשת בתקופה האחרונה. מדובר במערכון שהופק על ידי רשות השידור הנורווגית. לא חשבתי שאפשר להצחיק אותי כל כך במערכון המדבר שפה כל כך זרה. המערכון מספר (בנורווגית צחה, עם תרגום בגוף הסרט) את קורותיו של נזיר מ"מחלקת התמיכה הטכנית" המסביר לעמיתו את רזי השימוש בטכנולוגיה חדשה: הספר המודפס.

השניים, לבושים בסגנון ימי הביניים, נפגשים בחדר אפל. לאורו של נר בודד, מסביר הוותיק והמנוסה מבין השניים לצעיר המבקש את עזרתו איך משתמשים בטכנולוגיה החדשה. הוא מרגיע את בן שיחו: "מה שנכנס לספר נשמר בו ולא נעלם". בהמשך ניתנת הדרכה איך מדפדפים, ואיך המכשיר הזה, הספר, הוא אפילו יותר טוב מן המגילה – הטכנולוגיה אותה הוא מחליף.

הסרטון אודות הספר כטכנולוגיה חידתית הופק ושודר בטלוויזיה על ידי רשות השידור הנורווגית בשנת 2001. הוא הועלה לפני מספר חודשים לרשת, ונצפה שם על ידי מיליונים. אם הקישור לא פועל מסיבה כלשהי, אפשר

פשוט לחפש את המלים Introducing the book.

הקשר בין ספרים ומחשבים

אז כך, בשעשוע לא מוסתר, סרטון באינטרנט, שהוכן על ידי רשת טלוויזיה, משתעשע בהסטוריה של היחסים בין ספרים למגילות. טכנולוגיה לטכנולוגיה תביע אומר. ומה באמת הקשר בין ספרים לרשתות מחשבים? הקיץ חווינו התפתחות רחבת היקף. ההוצאה לאור של הספר האחרון בסדרת הארי פוטר הייתה ארוע תרבות גלובלי. לכמה מאיתנו הזכירה ההתרגשות סביב ארוע ההשקה את המדיום המפליא אבל הנשכח, הספר?

ספר, כל ספר, בעידן הדיגיטלי, הוא פליאה לא קטנה.

יש בכלל עוד מי שקורא ספרים? השאלה הזאת כמובן מצחיקה את 72 מיליון האנשים שקנו את המהדורה האחרונה של הארי פוטר במהלך 24 השעות הראשונות.

רבים מהם למדו על הספר דרך הרשת, ורבים יותר קנו אותו דרכה. יש סיבה להאמין שדוקא בגלל הרשת והמחשב, יש רבים שחזרו לקרוא, וגילו מחדש את אוצרות האות הכתובה אחרי דור הפיתויים של הטלוויזיה. השימוש העיקרי ברשת, היה שימוש של קריאה. לפחות עד לעידן האודיו, ה-MP3 וה-VoIP, שהחל לפני ארבע או חמש שנים, ועידן רוחב הסרט ובעקבותיו הווידיאו ברשת, YouTube, Joost ודומיהם.

הופרכו נבואות הזעם מלפני עשר שנים על פיהן המדיה האלקטרוניים יהפכו את כולנו לאנאלפבתים. הדואל הכתוב והנקרא הוא השימוש העיקרי ברשת עד ימינו אלה, ולכן הרשת היא מדיום המחזיר את הקריאה ליושנה.

מחשבים לא מכחידים את הנייר

אבל האם נותרו עוד כאלה המטלטלים עמם חבילת ניירות כרוכה, במקום לגלוש? גם השאלה הזאת מעליבה בעיקר את השואל. הנייר ממשיך להיות הטכנולוגיה המובילה לאחסון, שינוע וצריכה של תכנים. הכנסה של מחשבים לסביבת עבודה אף פעם לא הקטינה את כמות הנייר.

להפך, מחשבים לוו תמיד במדפסות, ואלה יצרו, מיד, הרבה יותר עותקים מודפסים. החלופה לקריאה תלויה במסך עדיין לא השתפרה מספיק. הנייר אולי נטול עץ, אבל חיינו רחוקים מלהיות נטולי נייר. כמו שאמר פעם טד נלסון (ממציא ההייפרטקסט) בתשובה לשאלה האם הוא מאמין שהמחשב מבשר את סופו של המסמך המודפס: “The paperless office makes as much sense as the paperless toilet”.

הידד לספר, המוכיח ששבע טכנולוגיות קמו עליו והוא (בינתיים) יכול לכולם. התיאטרון, והרדיו, הקולנוע

והטלוויזיה, נגן ה MP3 והאינטרנט, ואפילו YouTube לא יכלו לו לספר. עדיין.

בינתיים. אנשים ממשיכים לצבוא על חנויות הספרים, להשאר ערים למסיבות הלילה בנמל תל אביב ובמאות מקומות דומים ברחבי העולם לכבוד יציאתו של ספר חדש לעולם. משהו החבוי בין הדפים ממשיך לקסום לקוראים. ואין כמו ספר על קסמים, מסדרת הארי פוטר, כדי להראות איך עטרה לא צריכה לחזור ליושנה. היא נשארת במקום שבו היתה.

אבל האם הרשת אכן אדישה ולא רלוונטית לקוראי הספרים, והאם הם אדישים לה? האם נוצרו כאן שתי תרבויות מתחרות, אבל צ'ילבות, שאינן דוברות זו עם זו, או מתחרות על אותו נתח של תשומת לב, זמן פנוי, על אותו ארנק?

מסתבר שלרשת יש דוקא הרבה קשרים וקישורים עם הספר, ואפילו די הרבה גם עם הספר העלילתי, הספרות היפה, ולא רק עם אנציקלופדיות (ויקיפדיה), ספרי טלפונים (אתרי מידע) או אטלסים (אתרי מפות). הרומן בין האינטרנט לבין הספר גם איננו רק נחלתן הבלעדית של חנויות הספרים.

אגדת הילדים החביבה על בעלי חנויות הספרים עוד יותר מסיפורי הארי פוטר היא כמובן הסיפור על אמזון. משום מקום צץ לו אביר אדמוני, ומקים אימפריה המעמידה את כל משק חנויות הספרים ומנגנוני ההפצה המשומנים שלהם בעמדה שונה לגמרי. אמזון הפכה להיות יעד מועדף, שחקן מרכזי בתרבות הספר.

התוספות והשרותים המוצעים באתר הזה, כולל סיכומי ספרים, המלצות וביקורות של קוראים ושל מבקרים, כלי סיכום וניתוח, דירוגים, היכולת לקרוא קטעים מהספר בצורה מקוונת עוד בטרם קניה, ועוד אוצר בלום של חידושים מבוססי רשת משנים את פני חוויית הקריאה לבלי הכר.

הרשת משתלבת עם הספר

מעניין אולי אף יותר התפקיד אותו ממלאת גוגל בנקודת המפגש בין הספר לרשת. גוגל מובילה מיזמי סריקה של ספריות מובילות בעולם, והעמדת אוצרות בלומים של ספרים ותוכנם לרשותם של הקוראים ברשת. כנראה שלפחות חלקם מן האוספים האדירים האלה יהיו ממש בחינם.

האתר books.google.com והאתרים הדומים לו, משנים ללא הכר את המודל העסקי של הוצאת ספרים לאור, של חלוקת הכוח בין המוציא לאור, העורך, והסופר, את הקשר בין ספרים שונים והאפשרות לראות ז'אנרים ומחברים ותכנים לרוחב, לא רק בין שתי הכריכות של אותו הספר. ובעיקר, משתנה הנגישות העומדת לרשותו של הקורא הבודד.

חיפשתי לאחרונה את השם שלי ב-Google Books, ונדהמתי לראות את המקורות השונים שהתייחסו לעבודתי, כתבו בתגובה לדברים שכתבתי, וכן הלאה. על רבים מהם אפילו לא ידעתי. נפתחה לפתע זווית חדשה לגמרי על ספרות, שכאילו הייתי אמור להכיר.

צורה שלישית בה הרשת משנה את עולם המו"לות היא ההופעה של אתרים המאפשרים, ואף מעודדים, הוצאה לאור פרטית. במדינות שונות, גם אצלנו בישראל, צצו שרותים מתווכים על ידי אתרים ברשת, המציעים לחוטאים בכתיבה למיניהם כלים ותמיכה בהוצאה לאור עצמית של הספר המקנן בהם ופשוט חייב לצאת לאור. גם כאן, הרשת משולבת עם הספר, במקום להתחרות בו.

הרשת מייצרת ערך מוסף לספרים

אולי החידוש המרענן והמעניין ביותר במפגש בין הארי לבין הסיביות לשניה (הסל"ש), הוא השימוש

ברשת להסגרת הסוף של ספרים מותחים. סביב ההוצאה לאור של הארי פוטר כרך שבע, היתה ממש סערה של הדלפות.

קבצים שהתיימרו להיות צילומי הדפים האחרונים הסתחררו ברשת. חלק מהם היו אפילו אמיתיים.

כמובן שרבים אחרים היו מתיחות. בויקיפדיה יש שני ערכים נפרדים המיוחדים בהתאמה לספר ולסרט. הערך המיוחד לספר זה נוצר כבר לפני למעלה משנתיים, בסוף 2004. מאז נעשו עשרות אלפי עריכות בו. עיקרי הכרך השביעי הזה הודלפו במלואם לתוך ויקיפדיה כבר שבועות לפני יציאתו לאור של הספר. אז מה כאן ספרות, ומה כאן הרשת?

כשהארי פוטר, או כל גיבור ספרותי אחר, יוצאים היום לאור, הם נתקלים במציאות חדשה, רשתית. הסיביות לשניה (סל"ש) והרשת בהן אלה עוברות (יותר סיביות בפחות שניות) יוצרות אפשרויות אחרות וחדשות למעורבות הקוראים. אפשר "לשקוע בקריאה" באופנים אחרים. דפדוף והצצה בעמוד האחרון, כמו במקרה של הנזירים הנורווגיים מימי הביניים, בזכות (או באשמת) הטכנולוגיה, הם כבר לא מה שהיה פעם. כשהארי פוגש את הסל"ש, הקסם נראה אחרת.  

פרופ' שיזף רפאלי  הוא ראש בית הספר לניהול וראש המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה.