למה מי אתה שתפסול אותי?

אולי הטעם שלי מיוחד

לגבי רוב הבחורים שיצאתי איתם בעבר ושחשבתי שהם נראים טוב מאוד, חברותיי בדרך כלל נטו לחשוב אחרת. אולי הטעם שלי מיוחד, או שאני באמת מסתכלת על בן אדם ורואה בו גם יופי חיצוני וגם יופי פנימי. הרי ברגע שאנחנו מכירים מישהו לעומק, ההפרדה בין האישיות שלו לבין המראה החיצוני שלו מיטשטשת ואנחנו לא שמים לב לאיך שהוא נראה. תחשבו על אנשים שאתם מכירים במסגרת העבודה או במסגרת הלימודים או סתם חברים קרובים ורחוקים, הרי בטוח יש כאלה שלא נראים טוב, אך נעימים לשיחה, אינטליגנטים, נדיבים וכולי, לכן אתם כבר לא שמים לב לחזות החיצונית שלהם. ההיכרות משנה את כל התמונה. זה יכול לקרות גם הפוך: אם יש מישהו שנראה טוב, אבל רע באופיו או מניפולטיבי ואינטרסנט, לא תמיד תחשבו שהוא נראה טוב.

הרדידות הזאת פושה בכל מקום בארץ ובעולם

אבל מה אני רוצה מגברי ישראל הנחמדים, אם הרדידות הזאת פושה בכל מקום בארץ ובעולם? באחרונה התגלגלה לידי כתבה על רון קופמן. הוא משתתף בתכנית יציע העיתונות בערוץ הספורט, ואני התוודעתי לקיומו בזכות החיקוי של טל פרידמן ב"ארץ נהדרת". לאחר קריאת הכתבה וצפייה באחת התוכניות, הבנתי כמה החיקוי שלו היה עדין. מעבר לזה שהוא גס רוח, הוא לא נראה טוב. בכתבה הוא מתבטא בצורה איומה על יחסים, למשל, הוא אומר שם שהוא מחפש אשה עצמאית - אחת שלא תתבייש לעלות על מונית בארבע לפנות בוקר, כי הוא לא מסיע יותר, הוא עייף בשעות האלה. הוא גם מספר על הכרויות באינטרנט וכותב בלי בושה שהוא מחפש מישהי רזה. הרי הוא בוודאי רואה שלוש ספרות כשהוא עולה על המשקל, אז מאיפה החוצפה לבקש מישהי רזה? מאיפה החוצפה בכלל לבקש מישהי שתרצה לצאת איתו, עם כל דעותיו השוביניסטיות?

השחקניות עדיין נדרשות להיות מושלמות

ואולי יותר מזה – עד מתי נסתכל בקנקן, במקום להסתכל טוב טוב על עצמנו בראי?

האימייל של אורית