זהויות משתנות – טייוואן וישראל

ואולם בני האי זכו רק לתקופה קצרה של עצמאות. ב-1947 פלשו לאי כוחות "סין הלאומנית" הנמלטים מסין, והשתלטו עליו תוך טבח של עשרות אלפים מבני המקום. השלטון הזה הביא את תושבי טייוואן לראות עצמם כסינים. אבל, לפני כ-30 שנה, קמה אופוזיציה - "המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית" - שקראה לניתוק הקשר הנפשי והמדיני עם סין, ולהכרה בטייוואן כישות נפרדת בעלת אופי משלה. לפני כשבע שנים היא עלתה לשלטון ובחודש שעבר התכנסו מנהיגיה לקונגרס שהנושא העיקרי בו היה – זהות חדשה לטייוואן.

כמו באזורים שהלאומיות בהם שנויה במחלוקת, נערכים גם בטייוואן משאלים בין התושבים על זהותם הלאומית. זמן קצר לפני שנת 2000 עוד הגדירו עצמם במשאלים אלה יותר מ- 70% מתושבי טיוואן כסינים, אבל במשאלים שנערכו בשנה שעברה רק 13% אמרו כי הם רואים עצמם סינים - המציאות הראתה לבני טייוואן שעליהם לבחור דרך חדשה.

הקונגרס יצא נגד הקביעה שהטיוואנים הם "סינים המתגוררים בטייוואן". ראש המפלגה הציע שינוי מהיר של שם המדינה מ"הרפובליקה של סין (טייוואן)" ל"טייוואן". אבל, ההצעה נראתה חריפה מדי בעיני רוב מכריע של באי הקונגרס. לכן, הוחלט לנקוט בתהליך יותר איטי: תחילה לקבל חוקה חדשה, ובזמן המתאים לערוך משאל עם בטייוואן ובאמצעותו להוכיח שטייוואן היא מדינה ריבונית ואינה חלק מסין.

במה עשוי הסיפור על המהפכה הרוחנית, הנפשית והמדינית העוברת על טייוואן להיות מעניין לנו, הגרים בארץ כה רחוקה מהם? גם אנו, כמו חברות רבות של אנשים בעולם, עומדים תמיד לפני הבעיה מהי זהותנו העיקרית, זהותנו הרוחנית והנפשית. מי אנחנו? מהי הזהות הקיבוצית העיקרית שאנחנו רוצים להיות שייכים אליה? השאלה הזאת מעסיקה הן את הישראלים היהודים והן את הישראלים הערבים, כמו גם את הישראלים השייכים, לפי החלוקה הרשמית, ל"מגזרים" אחרים, כגון דרוזים, צ'רקסים, שומרונים או בדואים.

כל אדם יש בו כמובן צדדים שונים של "השתייכות". כל אדם "שייך" למגדר, לכל אדם יש הורים, ולכן "מוצא אתני", ואנשים רבים "שייכים" לדת, לעדה דתית, להשקפה פוליטית. אבל, לעולם ניצבת השאלה לפני כל איש ואיש: מה היא ההשתייכות המרכזית בחיי? במילים אחרות, מה היא החברה האנושית שאיתה אני שואף להזדהות?

הרבה אנשים מעלימים מעצמם את השאלה הזאת, קובעת הגורלות, וסבורים כי המוצא האתני, או הדת שבאופן רשמי הם שייכים אליה, או התרבות עליה התחנכו - הם הקובעים את ההשתייכות המרכזית שלהם, ואת הנתון הזה הרי אין לשנות! והנה המהפך המטלטל שמתרחש היום לנגד עינינו בטייוואן מראה לנו, כי המוצא האתני, השפה, המנהגים הדתיים והתרבות המשותפת עם בני אדם אחרים, השייכים אף הם לאותו מוצא אתני, לאותה הדת, ולאותה התרבות העתיקה , ואף מדברים באותה השפה - אינם חזות הכול. קרובים רחוקים אמנם חשובים לבני אדם, אבל ארץ המולדת הממשית של האדם והחיים בה יוצרים הזדהות ראשונה במעלה עם הארץ ועם תושביה, וזו גוברת על שאר ה"השתייכויות" ומעמידה לאום חדש. האם זו אפשרות דמיונית או שהיא עשויה לחול גם עלינו?

פרופ' עוזי אורנן, יו"ר עמותת "אני ישראלי"