בת של מיליארדרית באתר היכרויות?
שאלתי את הבוס אם אני היחיד בחדר הזה המבין שמשהו כאן לא מסתדר, היא הרי יכולה פשוט לבקש מאמא שתקנה לה מישהו. התברר שהיא איבדה את האמונה באהבה וגרוע מכך, התמכרה לאתרי ההיכרויות. היא לא סיימה את הדוקטורט, התפטרה וקעקעה אייקון של מעטפה על הישבן. פרק ב' בסיפור בהמשכים
תקציר: סטודנט לרפואה מקבל כרטיס ביקור של חברת מערכות השקייה, ומשום מה מחליט להתקשר. מתברר לו שהם יודעים עליו הכל. הוא מגיע לכתובת הייעודה ומוצא אולם גדול, מלא אנשים שגולשים באתרי היכרויות.
נכנסנו ללשכת הבוס הגדול, חדר רחב ידיים, די חשוך ובו שולחן גדול ועליו מסך מחשב, כסא ו... זהו. בצידו הרחוק של החדר ניתן היה להבחין בצלליתו של איש נמוך ביותר, מוצק וקירח. הוא הסתובב, קרב אלי ושאל: "חייל, אתה יודע מי אני?"
"לא", השבתי. "למה, שכחת מי אתה?"
הוא והאיש הגבוה החליפו ביניהם מבטים. "אני הבוס הגדול, אבל אתה יכול לקרוא לי אביתר".
"הבוס הגדול, מה? אז מי זה?" שאלתי והחוותי אל האיש הגבוה. "הבוס הקטן? תגידו, זה לא מבלבל אתכם לפעמים, כל המצב הזה?"
הוא והגבוה שוב החליפו ביניהם מבטים. הגבוה החל מפוקק את אצבעותיו ושאל: "בוס, שאני אטפל בזה?"
"אין צורך, גדעון. זה בסדר. עושה רושם שאוהד לא מרוצה ממשהו", אמר הבוס הגדול והביט בי בעיני האזמרגד שלו.
"אני? לא מרוצה? חלילה. מה כבר קרה? בסך הכל אנשים שאני לא מכיר מספרים לי שהם יודעים עלי כל מיני דברים, אין לי מושג היכן אני נמצא, מדוע את הקפה שלי מכין היפו מחומצן שיער בשם יורגן, ומי האידיוט שהחליט לקרוא לרחוב בשם האמודאים? ומה שהכי מטריד אותי זה איך כל הסיפור הזה קשור אלי ולמערכות השקייה?"
הבוס הגדול הביט בגדעון. גדעון הניד בראשו והבוס הגדול פנה אלי ושאל: "שמעת פעם את השם יהודית זרנוקובסקי?"
"זרנוקובסקי? המיליארדרית? איך היא קשורה לכל זה?" שאלתי.
"לגברת זרנוקובסקי יש בת זקונים, בבת עיניה. לפני חמש שנים, כשהבת זרנוקובסקי היתה בת 29 ועדיין רווקה, היא נרשמה לאתר היכרויות במטרה למצוא לעצמה בחור טוב".
"בת של מיליארדרית באתר היכרויות? אני היחיד בחדר הזה שיש לו מספיק נוירונים כדי להבין שמשהו כאן לא ממש מסתדר? היא לא יכלה פשוט לבקש מאמא שתקנה לה אחד?"
"אתה לא מבין, אוהד. היא תמיד היתה בחורה דעתנית ועצמאית. היא לא רצתה מישהו שירצה בה בגלל הכסף של אמא שלה. היא היתה בחורה טובה, ששקדה על הדוקטורט בהרגלי הרבייה של אצות ים, השקיעה באוסף מתכוני המטבח ההונגרי שלה והיתה מאמינה גדולה באהבה".
"אתם לא חושבים לחתן אותי איתה, נכון?"
"והזמנתם אותי לכאן כדי לספר לי את כל זה? אני לא מבין איך זה קשור אלי. אתם לא חושבים לחתן אותי איתה, נכון?"
"לא, אתה לא בכיוון".
"אני אהיה בכיוון היציאה אם לא תתחיל להיות יותר ברור. קבעתי עם חברים לטורניר פלייסטיישן בשמונה", יריתי בחוסר סבלנות.
"אני מגיע לזה. בהתחלה הכל נראה בסדר. היא פתחה כרטיס בשם בדוי ויצאה לדייטים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. היא היתה בטוחה שהיא כבר מוצאת את הבחור הטוב שלה, אבל היא לא הבינה שהבחורים האלה באתרים, בתחילת שנות ה-30 לחייהם, שמעידים על עצמם שהם מאוד רציניים – לא מצליחים להתמודד עם השפע. אתה יכול לנחש מה קרה אחר כך".
"בטח שאני יכול. אני קורא את התגובות בערוץ יחסים ב-ynet - היא עברה לגור בתל אביב והפכה להיות ביצ'ית מזדיינת בחדרי שירותים ושונאת גברים, והיום היא חיה עם בת זוג שרוכבת על הארלי שקוראים לה תום או משהו כזה. סיפור קלאסי".
הבוס הגדול נאנח והביט בי במבט אבהי משהו. "אממ... לא בדיוק, אוהד. היא פשוט איבדה את האמונה באהבה, ולא פחות חמוּר, התמכרה לאתרי ההיכרויות. היא לא סיימה את הדוקטורט, עזבה את העבודה, קעקעה אייקון של מעטפה על הישבן, ועל פי אנשי המודיעין שלנו, אפילו רכשה ב-eBay סטוק של 10,000 קונדומים בטעמים. לבה של אמה פשוט נשבר, והיא פנתה אלינו כדי שנעשה משהו".
"חבר'ה", פניתי אליהם בטון תקיף, "עם כל הכבוד שיש לי למיליארדרים שמסניפים קוק ב-100 דולר לגרם ומקנחים את ישבנם עם תולעי משי טיבטיות, אני מכיר את הבחורות האלו. חבל לכם על הזמן. היא מקרה אבוד. ומה הקשקוש הזה לגבי אנשי המודיעין שלכם? אולי הסורים כבר על הגדרות, אבל אני לא חושב שהם גולשים משם ב-JDate".
"אוהד, הבט סביבך. אתה יודע כמה עולה לממן פרויקט כזה, שלא לדבר על זה שאתה רואה כאן רק חלק קטן ממנו? זה עולה מיליונים אוהד. הרבה מליונים. נראה לך שאנחנו משחקים?"
"אוקיי, אז מה הסיפור שלכם? מה אתם מנסים לעשות? אתם כבר לא תצילו אותה, אתם יודעים".
"אתה צודק", אישר הבוס הגדול, "אבל הגברת זרנוקובסקי הקימה את הפרויקט החשאי הזה כדי להציל את הבחורות שעוד יש להן סיכוי, סיכוי להאמין".
"להציל אותן אתה אומר? ואיך בדיוק אתם חושבים לעשות את זה?"
"אוהד, הספקת לראות את החבר'ה שגולשים באתרי היכרויות בצידו המערבי של האולם?"
"מערב זה הצד של הבחורות בחוטיני על החוף? אז כן, ראיתי".
"אלה המאתרים שלנו. כולם פסיכולוגים קליניים מנוסים, והתפקיד שלהם הוא לאתר את הבחורות שיש להן פרופיל נפשי מתאים, כלומר בעלות אישיות עדינה שכבר נפגעו מספר פעמים, אבל עדיין ניתן להשיב להן את האמונה באהבה".
"המאתרים, מה? ואז מה קורה?"
"אז אנחנו מעבירים את הטיפול בבחורות האלו אל הקונקטורים שלנו. המומחיות שלהם היא ליצור קשר עם הבחורות האלה דרך האתר, תוך שימוש בכרטיסי חבר של הסוכנים שלנו ותוך שימוש בפרופיל הפסיכולוגי שבנו המאתרים שלנו לכל אחת מהן. התפקיד שלהם הוא בעצם לעורר את העניין והאופטימיות הראשוניים דרך האתר עצמו, או דרך שיחות במסנג'ר. נכון להיום, אנחנו מחזיקים ביותר מ-20% מכרטיסי הגברים באתרי ההיכרויות בארץ. אלה כרטיסים של סוכני שלב א'."
"סוכני שלב א'?"
"כן, אלה הבחורים שמשוחחים עם הבחורות האלה בטלפון ופוגשים אותן בדייטים", הסביר הבוס הגדול. "למעשה, התפקיד העיקרי שלהם הוא להחזיר לבחורות האלה את האמונה בעצמן, בקיומם של בחורים טובים ובאפשרות למציאת אהבת אמת. ובסופו של דבר, לגרום להן לעזוב את אתרי ההיכרויות. יום אחד לא יהיו עוד אתרי היכרויות".
"אז הם מתחתנים איתן בעצם?"
"לא, זה התפקיד של סוכני שלב ב', אבל על זה נדבר כבר בפעם אחרת".
"רגע, הבחורים האלה, הם מכירים להן את 'אטילה'? רוקדים איתן את ה 'הולה הולה'?"
"'אטילה'? אני חושש שלא ממש הבנתי", אמר הבוס הגדול.
"נו, אתה יודע. הם שוכבים איתן?"
"אה, זאת לא חובה. זה תלוי גם בפרופיל הפסיכולוגי שלהן. אתה יודע, כל אחת מתייחסת לסקס בצורה אחרת".
"רגע אחד, לא הבנתי משהו. אם הן פוגשות דרך האתר את מה שאתה קורא לו סוכני שלב א' ורואות שאפשר לפגוש כך בחורים טובים, איך בדיוק זה יגרום להן לעזוב את אתרי ההיכרויות?"
"לא הכל אתה צריך לדעת, אבל בוא נאמר שזה גם קשור לסוכני שלב ב', אבל שוב, אולי בפעם אחרת. יש לך שאלות?"
"כן, מי מוכר לכם את החומר שאתם לוקחים? אתם יכולים לקשר בינינו? אני מכיר אנשים שמוכנים לשלם הרבה כסף בשביל חומר טוב".
"אוהד", פנה אלי הבוס הגדול. "תסתכל סביבך היטב. אני הוזה את האולם הזה? את האנשים? ציוד התקשורת?"
"אני חייב להודות שיש בזה משהו, אבל איך זה קשור אלי?"
"אוהד, אנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף. הרבה"
"אוהד", אמר והישיר אלי את מבטו, "אנחנו רוצים לגייס אותך לתפקיד סוכן שלב א'".
"סוכן שלב א'?" גיחכתי, "אני? אוקיי חברים, באמת שהיה לי מאוד נחמד להכיר, אולי ניפגש שוב בסבב בפסיכיאטריה".
"אוהד, אנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף. הרבה".
"אז תמצאו לכם איזה דוגמן יפיוף שיעשה את העבודה", השבתי לו בחוסר סבלנות בולט. "אני לא בנוי לשטויות האלו".
"דוגמנים לא מתאימים לסוג הבחורות שאנחנו מכוונים אליהן", אמר הבוס הגדול. "אתה מה שנשים שלא יודעות מה הן רוצות אוהבות לקרוא לו 'חמוד' - וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים. בחור גבוה, לא מכוער, לא טיפש, לא מניאק ושאין לו זין קטן. זה מה שהולך חזק היום בשוק".
"באמת? מה אתה אומר? היי, רגע אחד, מאיפה אתם יודעים שאין לי ז.."
"אוהד, אנחנו יודעים הכל. אתה, לעומת זאת, פשוט יודע כבר יותר מדי. אני חושש שלא נוכל לקבל ממך תשובה שלילית".
"אתה מאיים עלי, או שזה סתם נדמה לי? אף אחד לא מאיים עלי, שורטי. אף אחד. קאפיש?"
"אוהד, אני חושש שאתה אינך מותיר לי ברירה. גדעון", הוא פנה אל האיש הגבוה. "את המעטפה".
"את המעטפה? את המעטפה? מה זה אמור להביע, את המעטפה?". זה לא מצא חן בעיניי.
האיש הגבוה פתח את אחת ממגירות השולחן, שלף ממנה מעטפה אטומה ומסר אותה לידי. "אולי כדאי שתעיף בזה מבט. מעניין מה תאמר על הרעיון של התמונה הזאת תלויה על כל לוח מודעות בפקולטה שלך", אמר לי והתקשה להסתיר את שביעות רצונו.
פתחתי את המעטפה ושלפתי ממנה תמונה בה נראה בבירור בחור צעיר יושב על ספה בסלון ביתו וצופה בגמר של 'כוכב נולד'. אי אפשר היה לטעות, זה הייתי אני. "אתה לא תעז!" אמרתי.
" אני אעשה את מה שאני צריך לעשות", השיב הבוס הגדול.
"לא ישארו לי חברים. זה יהרוס אותי", התחננתי.
" אני אעשה את מה שאני צריך לעשות", חזר ואמר, ואני ידעתי שהוא מחזיק אותי בביצים.
נקישה עדינה נשמעה לפתע על דלת הלשכה וקטעה את חוט המחשבה שלי. זה היה יורגן. "הקפה, בוס".
"תגיד יורגן", אמר הבוס הגדול, "הבאת אולי קצת מהעוגיות הפריכות האלו שאתה מכין בבית? לא אלו עם הקשיו. השניות, אלו עם שבבי השוקולד והסוכריות הצבעוניות?"
המשך הסיפור
לפנייה לכתב/ת 
