"הטרנד הירוק לא מרשים אותי. צריך לעשות"

ליאורה אהרון (40), מובילה את פעילותה של עמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל"  (אל"ס), חברת הנהלת הקואליציה לבריאות הציבור וארגון "חיים וסביבה" , וחברת הנהלת ארגון-הגג של ארגוני החברה האזרחית בגליל

 - איך הפכת ללוחמת סביבתית?

"מאז ומתמיד הייתי כזו, והאמת היא שאני לא רואה את עצמי כ'פנתרה' אלא עדיין כאותה ילדה אינדיאנית מהגליל. מאז שהייתי נערה השתייכתי לחוגי הסיור של "החברה להגנת הטבע", זו היתה תקופה רומנטית של סנדלים ועור צרוב שמש מטיולים. בהמשך הבנתי שזהו מאבק ושצריך לצאת החוצה. ההבנה הזו הצריכה אותי לעשות שינוי גדול, כי לא הייתי טיפוס שמסוגל לדבר עם עיתונאים. היתה לי טראומה מהתקשורת ולא סמכתי על עיתונאים במשך שנים. היום? אני יכולה להעביר קורסים בתקשורת. מהבחינה הזו, מרגע שלמדתי לקשר את בעיות הסביבה לאקטואליה, רשמתי כמה הישגים ציבוריים".

- במה שונה המאבק הסביבתי כיום לעומת מאבקי העבר?

"בעבר לא נעזרנו באנשי תכנון, מדענים וכלכלנים. היום המאבק שלנו מתחיל לקבל צביון כלכלי ואנחנו לומדים להילחם בזירות הרלבנטיות. הדאגה שלנו היא לא רק לנוף ולפרחים, אלא קודם כל לאנשים, אבל למדתי שרק כשאנו נוגעים באינטרסים - דברים מתקדמים. בנוסף, אמנם לא תמיד הצלחנו בזירה המשפטית, אבל בזירה הציבורית צברנו הרבה נקודות, בעיקר כי השכלנו לעבוד עם התקשורת".  

- מהו בעיניך המאבק האקולוגי החשוב ביותר כיום? 

"כל מה שקשור בחומרים מסוכנים. זוהי כותרת רחבה שכוללת תחומים רבים: החל מהקרינה הנפלטת מהטלפונים הניידים ועד לחומרים הכימיים המצויים בחלב שאנחנו שותים ובירקות שאנו אוכלים. אנחנו נפגעים ממוצרי הצריכה שאנחנו

בעצמנו מייצרים. אמנם יש מחקרים, אבל צריך להבין שהמדע לנצח יפגר אחרי המציאות. ישנם כ-85,000 כימיקלים בעולם אבל רק כ-10,000 מהם נחקרו על-ידי מדענים, וגם לגביהם אין מידע מושלם".

- מהצד נראה שאתם מצליחים. הרי כולם רוצים להיות ירוקים.  

"זה טרנד. הוא לא מרשים אותי כיוון שאני מאמינה במעשים. נכון שהצלחנו להביא את הנושא למודעות, וזה נהדר שאייטמים שעוסקים באיכות הסביבה יכולים היום לפתוח מהדורות חדשות, אבל אם מדווחים שעובדי המשרד להגנת הסביבה מבקשים לפרק את המשרד בגלל שכרם - אין לנו סיכוי. לצערי, קשה לפעול למען איכות הסביבה בישראל בשיטות פציפיסטיות. היינו מעדיפים רק לדבר ולהשפיע, אבל לעתים קרובות עלינו להיאבק".

- מה היית משפרת בתפקוד המשרד להגנת הסביבה?

"אין ספק שאנו זקוקים למשרד ועובדים איתו בשיתוף פעולה. אין לו תחליף, כי הוא החוק. מאידך, צריך לזכור שהממשלה לדורותיה היא הפוגעת הגדולה ביותר בסביבה. המשרד להגנת הסביבה הוא הממשלה - ולממשלה יש אינטרסים כלכליים. המשרד הנוכחי פסיבי ומונע מאינטרסים. אחת הבעיות הגדולות ביותר היא העובדה שאין למשרד מדיניות. אנשיו יושבים איתנו ועם בעלי מפעלים מזהמים ומנסים לחפש את 'שביל הזהב'. הם לא מבינים שזה לא התפקיד שלהם. בשנה האחרונה, למשל, נבדקו רק 60 מתוך אלפי מפעלים הפועלים בארץ. זה אומר משהו".

- מהו ההישג שאת הכי גאה בו?  

"במישור החקיקתי, אנחנו גאים מאוד בשני חוקים. הראשון הוא חוק המידע הסביבתי שעבר לפני כשנתיים, אך כיום ממתין שיתוקנו התקנות הרלוונטיות לו. השני הוא חוק המזהם משלם שהגיש ח"כ דב חנין (חד"ש), שעבר בינתיים בקריאה ראשונה. החוק הזה מבקש לפגוע בכדאיות הכלכלית של המזהמים, והקנס על זיהום יוכל להגיע עד פי ארבע מעלות מניעת הנזק". 

- ומה הלאה? 

"המשימה שלנו תמיד תישאר לעזור לאנשים להניע מהלכים לטובת הסביבה. במקביל, הייתי רוצה שאנשי המשרד להגנת הסביבה לא ידברו על פירוקו אלא להיפך, שהמשרד יגדל. בעיניי זהו משרד שצריך להכיל גם את משרדי התשתיות, החקלאות וחלק ממשרד הבריאות".