דרמה קווין
"Damages", הסדרה בכיכובה של גלן קלז שאין בה ולו גיבור-על אחד, היא אחד הדברים הכי טובים שקורים כרגע על המסך האמריקני. רגע לפני שהיא נגמרת, כדאי שתתחילו להכיר
מ"חיזור גורלי", דרך קרואלה דה ויל ב"101 דלמטים" ועד קפטן רולינגס ב"המגן", גלן קלוז יודעת היטב כיצד לתעל אל המסך דמויות נשיות חזקות, נחושות ובעלות מטרה שמקדשת אמצעים מפוקפקים. אבל הדרך שלה מעולם לא היתה כה מפותלת, עקומה ורבת מעקפים כמסלול אותו עוברת פאטי הייז, הדמות שהיא מגלמת ב-"Damages", סדרה של רשת FX האמריקאית.
זהו תענוג גלן קלוזי צרוף וקר, סדרת מתח מסורתית שמשתמשת בזוויות חדשות כדי לספר מעשיות ישנות, ובשחקנים צעירים וותיקים שמצליחים ללפות את הצופה בחיבורים שבין הגרון, לסרעפת וללב.
מתוך הסדרה. מי רע ומי טוב?
קשוחה, מנוכרת, מפתיעה, ותמיד בשליטה. זוהי Damages, סדרה מהודקת למרות הפיזור הרב של הפרטים שהיא מציעה, וזוהי גם פאטי הייז הספינקסית. 12 פרקים כבר שודרו, בשבוע הבא (23 באוקטובר), ישודר הפרק האחרון בסדרה, ועדיין לא ברור אם פאטי, ליטיגטורית ניו יורק, היא דמות טובה או רעה.
פאטי היא עורכת דין מבריקה ואכזרית, שבמשך עונה שלמה רודפת אחר ארתור פרובישר (טד דנסון), מיליארדר די מושחת שרוקן את חסכונות עובדיו בתרגיל תאגידי כלשהו. אבל התעלומה העיקרית בסדרה אינה באיזה סכום יפוצו לקוחותיה של פאטי, וגם לא מי רצח את הארוס של המתמחה החדשה שלה, אלן פרסונס (רוז ביירן האוסטרלית), צעירה תמימה, שמכניסה את ראשה הבריא למשרד החולני של פאטי. התעלומה העיקרית כאן היא מי הם לעזאזל הטובים והצודקים בסיפור הזה, והיא לא תבוא על פתרונה בקלות. לכן צפייה ב-Damages לא מעוררת רצון שהטוב ינצח. היא מעוררת רצון שהטוב יבחר כבר צד.
דנסון. אי אפשר שלא לחמול עליו
כי פאטי היא אולי רודפת צדק אבל גם אישה ערמומית ובעלת מצפון בעייתי, פרובישר הוא בוגדני ותככני, אבל גם אב מתוק וגבר במשבר ואי אפשר שלא לחמול עליו. במיוחד לא כשהוא מגולם על ידי טד דנסון. אלן היא תמצית התום עלי אדמות, אבל כבר בפרק הראשון נחשף כי בעתיד היא תפרוץ מפתח ביתה של פאטי, מכוסה כולה בדם, עירומה מרוב בגדיה ומהנאיביות שכה מזוהה עמה.
Damages נעה בין מינימליזם קיצוני של חוּם מהגוני ולבן מעומלן, המאפיין את עולם המשפט התאגידי הניו יורקי של פאטי הייז, לבין גופות מרוטשות באדום זרחני שפוצעות את הסטואיות שלו. היא מספרת סיפור על אנשים קפואים, הנעים בינות לארכיטקטורת בתי משפט צוננת. המחוות ומחוות הגמול בה הן מאופקות, אבל הרבה מאוד דם זורם מתחת להתנהלויות המהוגנות. הברוטליות תמיד רובצת שם, מתחת לחליפות.
"עקרות בית נואשות" - הגרסה האורבנית
הסדרה קרבה לסיומה (דיווחים מספרים שעונה שנייה תוכרז בתום שידור הפרק האחרון, למרות נתוני צפייה בינוניים). הסוף ודאי יחרוץ אי אלו גורלות, אבל נדמה שהתעתוע לגבי מי טוב ורע יישאר, כי Damages אינה סדרה חדשה טיפוסית, קומיקסית. התהפוכות היחידות ב-Damages, הן אלה שמתהפכת בהן העלילה ודמויותיה. הסדרה, שעלתה לשידור בקיץ האחרון, לא משתמשת בשום טריק כדי לפתות אתכם אל המסך, למעט סיפור רב מהמורות, בו שטנים ומלאכים מחליפים מקומות כמו בקרוסלה.
בלי תפאורה חיננית של עיירה צבעונית, בלי שכונתיות ניו יורקית מעושה, בלי איורי לשון ודיאלוגים מודעים לעצמם, ובטח שבלי עלילת "כוחות מיוחדים ממקור חייזרי", Damages מצליחה להעביר סיפור מותחן קלאסי, אבל ברוח 2007. למרות שפאטי הייז אינה נוסעת בזמן, כנפוץ בסדרות החדשות, הפרקים בנויים מנסיעות אחורה וקדימה בזמן. למרות שפאטי אינה שליחת השטן, תכונה כמעט מנדטורית לסדרה חדשה, היא מפליאה להתקיל את יריבה במהלכי שחמט גורליים. למרות שפאטי אינה ערפדית, כנהוג לאחרונה בקרב דמויות מובילות, היא אינה בוחלת בהקזת דם פה ושם.
בכך, הסדרה הזאת היא הגרסה האורבנית, לבנת הצוורון והמותחת של
"עקרות בית נואשות". רמאויות, גזל ורצח לא מפריעים לאף אחד שם (כמעט) בדרך למטרה - שמירה על מראית עין מכובדת ומצליחנית בעיני השכנים. כלומר הקולגות והעיתונים. Damages אינה סדרה על גיבורי על, שחיצוניותם הבוטחת זהה לפנימיותם טובת המזג. אלא סדרה על גיבורים כלפי חוץ שהם אנטי גיבורים קרועי נפש מבפנים. היא האנטי "גיבורים", ונעות בה דמויות שלא מבקשות להציל עולם, אלא מנסות להציל את נפשן בלבד. היא סדרה ששוווה לרדת עבורה לרגע מרכבת השדים שמספקות סדרות אחרות ולעלות לנסיעה מצמררת לא פחות.
