המנצחים והמפסידים של השבוע

1. סטנלי פישר. אחד משבעת המופלאים
   

כשהספורט הישראלי מדשדש בביצה המקומית ולא מצליח לפרוץ לצמרת העולמית, כמעט בשום ענף, לא נותר לנו אלא להתנחם בהצלחת הצמרת הכלכלית שלנו בזירה הבינלאומית. שחקן החיזוק שלנו, נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר, נבחר השבוע לאחד משבעת הנגידים הבולטים בעולם (מתוך 31 נגידים שנבדקו), בדירוג השנתי שמבצע המגזין "גלובל פייננס", וקיבל את הציון A ב"תעודת הנגידים המרכזיים השנתית". הדירוג משקף את התוצאות של סקר שנתי שמבוסס על ביצועיהם של הנגידים, יעילותם והצלחתם ביישום המדיניות המוניטרית במדינה בהם הם פועלים. לצד סטנלי פישר מופיעים ב"שביעיה הפותחת" גם נגידי שבדיה, הפיליפינים, מלזיה, הודו, אינדונזיה וטיוואן. לא פחות מעניין מהשביעיה הפותחת הוא מי שנעדר ממנה - נגיד הבנק המרכזי האמריקאי, בן ברנאנקי ונגיד הבנק המרכזי האירופי, ז'אן קלוד טרישה. שניהם קיבלו ציונים נמוכים (ברנאנקי C, וטרישה C+). לטענת המגזין, תגובתו של ברנאנקי למשבר בשווקים היתה חלשה למדי, וטרישה התייחס בנונשלנטיות לסיכונים לפני פריצת המשבר. לפישר זה לא היה קורה. 

2. דיטה ויהודה ברוניצקי. האנשים הכי מחוזרים בארץ

למרות שבני הזוג ברוניצקי, בעלי השליטה בקבוצת אורמת, מעולם לא הניחו אותה על המדף למכירה, ואף פעלו לחיזוק שליטתם בחברה, לא מפסיקות לזרום בשבועות האחרונים ידיעות על גופים עסקיים המבקשים, מציעים, מנסים, להשתלט על אורמת. זה התחיל כבר בקיץ כאשר גזית גלוב בבעלותו של חיים כצמן הגיעה לאחזקה של 17% ממניות אורמת. אחר כך פורסם כי בית ההשקעות גולדמן זאקס מתעניין ברכישת 10% לפחות מהחברה, וגם שמו של פויו זבלדוביץ  עלה בהקשר של המתעניינים באורמת. אבל הפצצה הגדולה ביותר הוטלה השבוע ב"ידיעות אחרונות" שם סופר כי קרן איפקס הבריטית (שרכשה כבר את בזק ואת תנובה) מנהלת מו"מ לרכישת השליטה באורמת לפי שווי חברה של 8-9 מיליארד שקל - ב-25%-30% יותר משווי החברה כפי שהוא משתקף בבורסה. נציין כי גם אורמת וגם קרן איפקס הכחישו נמרצות את הידיעה, אך המשקיעים בבורסה לא כל כך התרשמו והמניה זינקה באותו יום (ד') בכ-5%. לבני הזוג ברוניצקי יש 27.7% מהמניות וכדי לחזק את שליטתם בחברה הם מינו באחרונה את בנם, יורם ברוניצקי, כנשיא אורמת. קשה להאמין שאחרי הכחשות כל כך נמרצות מבעלי אורמת, הם אכן ימכרו את החברה, ויסתכנו במסירת הודעת כזב לבורסה, אבל כך או כך, בוודאי נעים לראות איך כל העולם רודף אחריך ומבקש לקנות את מה שבנית.

3. שעיה בוימלגרין. ואתם השמצתם אותו

כמו עוף החול התרומם תוך שבועיים היזם ואיל הנדל"ן שעיה בוימלגרין והוציא את חברת אזורים שבשליטתו מהבוץ. בחודשים האחרונים, בשעה שכל מניות הנדל"ן זינקו לשמיים, פקדו את חברת אזורים משברים לא קלים - השותפות של בוימלגרין עם לב לבייב בפרוייקטים יקרים בארה"ב התפרקה, את הרבעון השני סיימה החברה בהפסד של 15 מיליון שקל, הרכישה היקרה של חברת לגנא העיקה אף היא על מאזניה של אזורים, וזמן קצר לאחר קריסת חברת חפציבה נפוצו בבורסה שמועות שגם אזורים נקלעה לקשיים. ואם לא די בכל אלה, מנכ"ל החברה, עמיקם אורן, פוטר לפני כשבועיים. התוצאה של כל אלה היתה צניחה חופשית בשער המנייה. מתחילת אוגוסט ועד אמצע ספטמבר איבדה מניית אזורים 38% וצנחה לשפל של שנתיים. אלא שאז לקח בוימלגרין את המושכות לידיו והראה לשוק ההון את יכולותיו. בוימלגרין עשה רה-ארגון בחברה, החליף את המנכ"ל, שינה את האסטרטגיה והודיע כי כל הנכסים שאינם בליבת העסקים של החברה (תחום היזמות) יוצעו למכירה. כך למשל, מכר השבוע את קניון קרית אונו ב-830 מיליון שקל ושילשל לקופת אזורים רווח הון של 220 מיליון שקל. קודם לכן מכר פרויקט של החברה בטקסס ורשם על עיסקה זו רווח של 23.5 מיליון דולר (כ-100 מיליון שקל). התוצאות לא איחרו לבוא - מאז אמצע ספטמבר, בתוך חודש אחד, זינקה מניית אזורים ב-67% והיתה לאחת המניות הטובות ביותר של החודש האחרון בבורסה של תל אביב. ההספד על מותה אזורים, כך נראה היום, היה מוקדם מדי.

1. שירה מרגלית ואורן פרנק. סערה בביצה

ביום חמישי השבוע דיברו במשרדי הפרסום רק על דבר אחד - פיטוריהם המיידיים של שירה מרגלית ואורן פרנק, שני המנכ"לים המשותפים במשרד הפרסום הגדול בארץ, מקאן אריקסון. לסיפור הזה יש את כל המרכיבים של טלנובלה דרום אמריקאית זולה. פרנק כתב השבוע בבלוג שלו מאמר ביקורת חריף נגד הטיפול של רפי גינת וכלבוטק בטיב טעם. טענתו העיקרית היתה שגינת נטפל לטיב טעם כי היא חלשה ולא מאיימת, ואינו מטפל, למשל, ברשתות החזקות כמו שופרסל שבבעלות נוחי דנקנר. "לא היה עולה בדעתו של גינת להוציא חוזה על שופרסל במקום על טיב טעם. להסתבך עם נוחי? לא בגן של גינת", כתב פרנק. מדוע בחר להביא דווקא את דוגמת שופרסל של דנקנר, שהוא אחד הלקוחות היותר גדולים של מקאן? לפרנק הפתרונים. בעל השליטה במקאן, אילן שילוח, לא חשב פעמיים. ביום חמישי בבוקר קרא למשרדו את שני המנכ"לים המשותפים שלו ופיטר אותם על המקום. מה שהפך את הפרשה הזו לטלנובלה היא העובדה שלצד אורן פרנק פוטרה גם המנכ"לית השנייה במשרד, שירה מרגלית, שהיא לא רק המנכ"לית, אלא גם בת זוגו לחיים של אילן שילוח הבוס, ואף נמצאת בהריון ממנו. מרגלית, כך הוסבר, חטאה לפני חצי שנה באותו חטא שחטא פרנק, כאשר כתבה ברמיזה נגד סלקום, גם היא של דנקנר וגם היא לקוח של מקאן. שילוח, שרצה להפגין נאמנות לדנקנר שלח את שני המנכ"לים הביתה. ודנקנר? על פי מקורביו הוא בכלל הופתע מעוצמת התגובה של שילוח ולא הוא שהכתיב את פיטורי המנכ"לים במקאן. אלא שלפעמים לא צריך להגיד דברים במפורש. בצבא קוראים לזה רוח המפקד.

 2. קובי טרייביטש. האסטרטגיה נגד כלבוטק - אני הקורבן

יום לאחר שידור תחקיר החתולים בכלבוטק על טיב טעם היו העיתונים תמימי דעות כי קובי טרייביטש וחבר יועציו עשו את כל השגיאות האפשריות בטיפול בפרשה. טיב טעם, במו ידיה, ניפחה את הפרשה למימדים מפלצתיים ורק הוסיפה שמן ורייטינג למדורה שהבעיר רפי גינת בכלבוטק, זעקו כתבי השיווק בפרשנויות שכתבו. במקום לשבת בשקט, החליטה טיב טעם לצאת למלחמה בכלבוטק, עוד לפני ששודר התחקיר, ובכך, טענו העיתונים, רק הגבירה את הציפייה לשידור התחקיר והוסיפה לו צופים רבים שמלכתחילה אולי לא התכוונו לצפות בו. אלא שלטיב טעם לא היו הרבה ברירות. לבוא לאולפן ולהתנצל שוב על הפאשלה, 9 חודשים לאחר התחקיר הקודם על מיחזור העופות שפג תוקפם, אי אפשר היה שכן בכך היתה הרשת מודה שמשהו בסיסי רקוב בהתנהלותה. אז מה נשאר לה? או להשיב מלחמה או לשבת בשקט ולשתוק מתוך תקווה שהתחקיר המביך ישודר מבלי לעורר יותר מדי מהומה. אלא שלא איש כרפי גינת  יאפשר לתחקיר שלו לעבור בלי  לנפח אותו למימדים מפלצתיים. הרשת, בעצת יועצי התקשורת שלה, ברשות מוטי שרף, החליטה להשיב מלחמה. הטענות שהעלתה כלפי כלבוטק, על גניבת דעת ואי דיוקים בתחקיר, לא עוגנו בהוכחות, וכאן היא כשלה. מי שהצליח למצוא דרך אל לב הציבור היה דווקא מיייסד הרשת ובעליה, קובי טרייביטש, שטען כי כלבוטק "התלבשה" עליו, ומה שנמצא אצלו היה נמצא בכל רשת מזון, אלא שהוא קטן ולכן קל "להתלבש" עליו, יחסית לענקי השיווק האחרים כמו שופרסל או הרבוע הכחול. יומיים ושלושה אחרי שידור התחקיר כבר החלו להישמע יותר ויותר קולות התומכים בטיב טעם שציירה לעצמה את דמות הקורבן של רפי גינת הדורסני. אז מי באמת ניצח בקרב הזה? בשאלה הזו יכריעו הקופות הרושמות בטיב טעם, שיעידו האם הציבור מדיר את רגליו מהרשת בעקבות התחקיר של כלבוטק. אנחנו נדע את התשובה לאשורה כשיתפרסמו הדו"חות הכספיים של הרשת לרבעון האחרון של השנה. 

3. ארקדי גאידמק. הקניות בטיב טעם עלו לו 25 מיליון שקל

אולי זה מקרה ואולי לא, אבל בדיוק בשבוע בו שודר תחקיר כלבוטק על טיב טעם, החליט ארקדי גאידמק שנמאס לו מהרומן הכושל עם רשת המזון והוא מכר את המניות שהיו לו בחברת אנטר של עמית ברגר, המחזיקה, יחד עם קובי טרייביטש, בשליטה בטיב טעם. פחות מ-5 חודשים נמשך הרומן המתוקשר בין גאידמק לטיב טעם, ובסיומו, השבוע, הוגש לו החשבון - 25 מיליון שקל - זהו ההפסד הצבור של גאידמק מהרפתקת טיב טעם. הפרשה החלה בתחילת יוני השנה כאשר גאידמק סיכם לרכוש את השליטה בטיב טעם תמורת 100 מיליון דולר - ב-80% יותר משווי החברה אז בבורסה. זמן קצר אחר כך התחרט גאידמק והודיע על ביטול העסקה. לפי תנאי החוזה המקוריים הוא אמור היה לשלם לבעלים - קובי טרייביטש ועמית ברגר - 20 מיליון דולר פיצוי על ביטול העסקה, אולם בעזרתו של עו"ד רמי כספי הצליח גאידמק להפחית את סכום הפיצוי ששילם ל-30 מיליון שקל בלבד - 8 מיליון שקל במזומן לטרייביטש ועוד 22 מיליון שקל ברכישת 10% ממניות אנטר של עמית ברגר. השבוע, 4 חודשים מאוחר יותר, מכר גאידמק את המניות שקנה במחיר הפסד של 10 שקל למניה. ארקדי, שהשקיע כאמור 30 מיליון שקל, יצא מטיב טעם עם 5 מיליון שקל בלבד ועם תדמית של איש עסקים נמהר שמקבל החלטות ללא בדיקה ראויה, או לחילופין של מיליארדר שהכסף לא משחק אצלו תפקיד.