זליכה עוד כאן - באוצר ממשיכים לאכול צפרדעים
החשב הכללי ירון זליכה אמור היה לסיים היום את תפקידו. לינדנשטראוס מעכב זאת בינתיים. באוצר חורקים שיניים ושואלים עד מתי, תוך חשש בכלכלת ישראל באמת תיפגע מהפרשה
סוף השבוע היה אמור להיות גם סוף החוזה של ירון זליכה במשרד האוצר. אבל בראשית השבוע הבא, יש להניח שנפגוש אותו בכניסה למשרד, צועד קוממיות לעבר לשכתו כאילו לא נקבע מועד לסיום לכהונתו. בכירי המשרד יחרקו שיניים, יסתגרו בלשכותיהם לבל יצטלבו דרכיהם.
זו הפעם הראשונה בתולדות המשרד שעובד כלשהו נכנס בשעריו בחסות מבקר המדינה. אבל אין זה התקדים היחיד במשבר זליכה. ספק אם לכל ה"זליכומניה" יש תקדים בשירות המדינה. על דעת איש במשרד לא יעלה לנסות למנוע את כניסתו, בניגוד לזליכה עצמו שמיהר פעם ליתר ביטחון להחליף את מפתח חדרו של אחד מפקידיו אחרי שעבודתו נפסקה והאיש ערער על כך בבית הדין לעבודה.
צו ההגנה שהעניק המבקר לחשב הכללי כחושף שחיתויות, הפתיע את צמרת המשרד ומביך אותה. עד לפני פחות משנה הבטיח זליכה שלא יראו אותו אפילו יום אחד אחרי ה-19 באוקטובר, שבו יפוג תוקף חוזה העבודה שלו. אפילו המנכ"ל ירום אריאב שמע זאת ישר מפיו. זליכה לא גילה עד כה מה שינה את דעתו או מי הכניס לו לראש שהמינוי שלו איננו קצוב בזמן. נקודה אחת רשומה לזכותו. מה רוצים ממנו בקטע הזה, אם כהונת נציב שירות המדינה נראית היום ללא קץ למרות הדו"ח הקטלני שחטף ממבקר המדינה.
מהי אחריות לינדנשטראוס?
ההכרה שכולם ייפטרו מזליכה מיד אחרי החגים, אפשרה לצמרת המשרד לעכל איכשהו את הצפרדעים שהוא מאכיל אותה יותר משנה. בנסיבות אלה היה קשה לבוא בטענות אל המנכ"ל אריאב אשר סבל עד כה את גחמות החשב ופריקת עול המשמעת מצדו והתנחם בספירה לאחור של הימים שנותרו לסוף החוזה. הוא נכנס לתפקידו בראשית השנה וטרח הרבה כדי ליצור מערכת יחסי עבודה תקינים עם זליכה, עד שגם זו עלתה מהר על שרטון. אם נשבר לו והסכים לזמן את מסיבת העיתונאים בסוף השבוע שעבר, זה אחרי שנשברו כל הכלים ונחצו כל הקווים האדומים, בחסותו הנדירה של מבקר המדינה.
המבקר לא רק מביך את המשרד. הוא תורם לשיבוש העבודה הסדירה שזליכה החל בו. מיכה לידנשטראוס תקע את האוצר פעמיים. הוא חתם על צו הגנה זמני שלא ניתן לערער עליו בבג"ץ, ולא קצב את הזמניות, אשר יכולה להמשך לנצח, מה שכבר מכניס את המשרד לסחרור וערפל של חוסר ודאות. אם אכן יש ממש בסכנה הנשקפת לכלכלת ישראל מהמשך כהונת זליכה - כפי שמזהירים ראשי האוצר ונגיד בנק ישראל - החטא הזה ירבוץ גם לפתחו של מבקר המדינה, רק שמעליו אין מבקר ושופט.
האורות האדומים כבר מהבהבים
הערת האזהרה לכלכלת ישראל שיצאה ממסיבת העיתונאים נשמעה דמגוגית על פניה, אבל בחזית השותפים לדעה הזאת, לא נמצא בכיר שיפריך בגלוי את הפרדוקס המשתמע. האם הכלכלה שלנו איננה כה יציבה ומשגשגת על פי הצהרותיהם, אם פקיד מסוגו של זליכה מסוגל לזעזע אותה? בינתיים, רק השר רוני בר-און לא היסס לתמצת באוזנינו את הבעיה. השר אומר כי אם יש קצר בין החשב הכללי, כמנהל החוב הלאומי, לבין השר והמנכ"ל, ובינו לבין היועצת המשפטית של המשרד שמעורבותה מתחייבת בגיוסי ההון של המדינה - בכאוס הזה לא ניתן לנהל משק נורמלי לאורך ימים. את היועצת, ימימה מזוז, האשים זליכה במתן הכשר להפרטת בנק לאומי כדי לזכות במינוי ליו"ר רכבת ישראל.
בר-און, הוא הקורבן הסדרתי האחרון של זליכה. השר טרי באוצר מהמנכ"ל. הוא אומר שיחסיו עם החשב הכללי היו תקינים עד שלא מזמן צרף גם אותו לחבורת ה"מושחתים". בר-און מתכוון לתלונת זליכה במשטרה על כך שבתפקידו כשר הפנים העדיף מקורבים פוליטיים בהקצאת תקציבים. היועץ מזוז נפנף את זליכה אבל גם הוא כבר מסומן אצלו.
השר דיבר על רגל אחת. את הפאזל של האיום על כלכלת ישראל ניתן להרכיב מקטעי חוויות שניתן ללקט באוצר ובמגזר הפרטי. גם אם ההתרעה הזאת מכוונת יותר לבלגן שעלול להחריף אם תימשך כהונת זליכה - האורות האדומים כבר מהבהבים. בינתיים הבורסה אמנם לא נופלת והשקל לא מאוים. גם אין סימני בריחה של משקיעים. אבל כלכלה זו פסיכולוגיה שבנויה לא מעט על ציפיות ושידורי האוצר המנווט את המשק. החשש של צמרת המשרד צופה יותר פני עתיד, שמא האווירה הקיימת חלילה משדרת ספינה שאחד מקציניה קודח בה חורים כדי שתטבע בעודו יושב בסירת ההצלה שלו.
לוויין לא מתואם
מחוץ לאוצר כבר מדברים על שיתוק המערכות. מבפנים התמונה קודרת יותר. כל ראשי האגפים חתמו על מכתב חריף למבקר המדינה, בתחושת קיפוח, שיחסי החשב הכללי עם צמרת המשרד לא נבדקו לפני ששמעו אותם. הם סיפרו שם על "סכסוכים קשים שהופכים כל מחלוקת מקצועית למאבק אישי הכולל הכפשות אישיות והאשמות על התנהלות בלתי תקינה... החשב הכללי מהלך עלינו אימים בהתנהלות גסה ומעלילה שיוצרת חשש לדבר באופן חופשי ופוגעת בתהליכי קבלת ההחלטות".
במה דברים אמורים? בחוסר אפשרות לקבל החלטות אפילו בנושא התקציב שהוא הכלי הכי מרכזי של הממשלה בניהול משק המדינה. לב המשרד הם צוותי העבודה המקצועיים. אבל באווירה שנוצרה שם ראשי האגפים לא יכולים לקיים דיונים ולהחליט בנושאים רגישים פחות או יותר מחשש שיצאו מכלל שליטה גם בהדלפות של דברים שלא נחתכו, בין השאר לחברי כנסת. איך האוצר יכול לגבש אג'נדה משותפת כשלחשב הכללי יש אג'נדה משלו, ולא קוראים לה מלחמה בשחיתות? שואל גורם מתוסכל ומוסיף בקול מר - השם שלה הוא ירון זליכה, שמחפש רק את המדליה שלו, ואם התנגדת לו או התנגשת בו אתה מצורף מיד לעדת המושחתים. באווירה הזאת, גם החזק ביותר נאלץ להוריד פרופיל.
זליכה מתנהל כלוויין לא מתואם שמנותק אפילו מדובר האוצר. יש לו מערכת יחסים עצמאית עם נאמניו בתקשורת. לא עזרו ההפצרות שיתאם את מהלכיו עם הממונים עליו. הוא מתחבר למערכת מתי שמשתחק לו. במשרד תמהים אם החשב הכללי בכלל מבין שאין בכוחו לקדם לבד אפילו דברים חשובים לו. לאחרונה הוא טען שבכוונתו להישאר בתפקיד תקופה מוגבלת עד שיטמיע במערכת כלים מונעי שחיתויות. במשרד לא זוכרים שמישהו אישר את הפרוייקט הזה, גם אם מדובר בכלים נהדרים. זה בכלל שייך למדיניות האוצר? הרי לא ייתכן שפקיד יקבע מדיניות וסדר עדיפויות. ואפילו אם הכל היה כשר -הרי גם להטמעת הכלים הוא יזדקק לעזרת היועצת המשפטית של המשרד, ואיך יתקשר אתה אחרי שהאשים גם אותה בשחיתות?
חשש לפגיעה בכלכלה
בינתיים נראה כאילו המשרד בשליטה. החשב הכללי אמנם לא מעכב תקציבים. אבל אם מנכ"ל ממשלתי צריך לעבור אותו כדי לקדם פרוייקטים ומגלה שהם תקועים אצלו, מסיבות שאינן מתקבלות על הדעת, התחושה היא של שיתוק מערכות. לא מנכ"ל אחד ביקש עזרה מראשי אגפים אחרים באוצר בהתרת החסמים, מאחר שלא הצליחו להגיע לסיכומים עם זליכה. כי אפילו אם יש לו נימוקים חשובים, מציק הסגנון הלא-תקין, העכור. הם מכירים דרכים ראויות יותר לקדם עניינים.
הכשל הזה מחלחל החוצה. הוא חרג מזמן מגבולות חיכוכי ההיררכיה ומשחקי הכוח של הביורוקרטיה. כבר לא מדובר רק בחובת האמון שבין השר והמנכ"ל והכפופים להם. הדי המשבר שנקלטים באוצר מהמגזר הפרטי הם שכל העסק גובל בקטסטרופה, ושהפקידים לא מתעסקים באמת בניהול המשק אלא במלחמת הכל בכל. גורם במגזר אמר השבוע שאם הפקידים אכן מקדישים חלק ניכר מזמנם לא בקידום רפורמות אלא באיך לעבוד עם ירון זליכה, זה מחבל בדימוי התקין שהאוצר חייב להקרין החוצה. כי אם חלילה תתעצם בחוץ התחושה שעמוד השדרה של המשק מעורער ולא מתפקד בצורה תקינה, בסופו של דבר הפגיעה בכלכלה לא תאחר לבוא, גם אם לא ניתן יהיה למדוד אותה באחוזי תוצר.
זליכה לא נענה לבקשתנו להתראיין ולהגיב על הדברים.
