מי מרחם על ילדי הגן?
מדוע העדיפו ב"כלבוטק" לתעד במשך שישה ימים תמימים התעללות בילדים במקום להודיע להורים מיד? העורך גולן יוכפז: "אלמלא התיעוד שלנו, ייתכן שילדי הגן היו סובלים מאלימות עוד ימים ארוכים"
בסוף התוכנית חשבתי שיותר מכל הייתי רוצה לראות את פניה, אבל ב"כלבוטק" בחרו להסתיר ולטשטש את התוים המזהים שלה. מבחינתם מדובר במעשה מוצדק: למה לשרוף תחקירנית – ועוד כזו שמביאה אל המסך חומרים משובחים.
ובכל זאת הייתי רוצה לראות את פניה כשהחומרים המשובחים נקלטו במצלמה הנסתרת שלה: הייתי רוצה לראות כיצד הגיבה כשבריון אלים, חלאת-אדם בן שישים אומר לילד בן שנתיים, "שהכלב יאכל אותך". והייתי רוצה לראות את עיניה: האם נפערו לרווחה באימה כשאותו בריון עצמו, בעלה של גננת מוסמכת ואהודה על הורים שהפקידו בביתה ותחת השגחתה את הפעוטות שלהם, חבט בעורפה של תינוקת, טלטל ילד זעיר כאילו היה זה נתון בחדר חקירות, גרר ילד אחר, סטר לילד: מה עשתה התחקירנית כשזה קרה? ומה עשתה כשהגננת צווחה על הפעוטות והצמיתה אותם לכסאות, מבוהלים ומאויימים?
במשך שישה ימים – שישה ימים תמימים – תיעדה המצלמה הנסתרת של כלבוטק את הנעשה בגן של לאה טוביאס בירושלים. התחקירנית התקבלה שם לעבודה כסייעת – ככל הנראה אחרי שהקודמת פרשה בתיעוב ובפחד והודיעה לכלבוטק שנעשים שם מעשים איומים. גם השכנים התלוננו על צעקות רמות ובכיות של ילדים. לא ברור לי כיצד כל זה הגיע לידיעת כלבוטק לפני שהדברים נודעו להורי הילדים, אבל מעת שתוכנית התחקירים הכי נצפית בישראל נכנסה לתמונה, גורלם של הגננת ובעלה נחרץ: המצלמה תיעדה, המשטרה קיבלה קלטת ועצרה אותם, ומרגע זה ואילך אפשר להירגע: הצדק עוד ייעשה.
אבל כדי שהצדק ייראה טוב על המסך, צריך –כמו תמיד – לייצר דרמה. הפעם, מצירוף של תיעוד המעשים האיומים ועריכת הכתבה שהביאה אותם במרוכז אל המסך, נוצרה אצלי תחושה מעיקה, קשה אפילו, ש"כלבוטק" תיעדה התעללויות בילדים ונשארה שם כדי לתעד, לטובת הרייטינג, את המשך ההתעללות.
והיו גם שיחות עם הורים אחרי הצפייה בכתבה, מהן עלה כי הם מאמינים שבמשך שישה ימים תמימים אפשר היה לסייע לחסרי הישע הללו במקום לצלם אותם. אפשר היה לשכנע כל הורה סביר כבר אחרי עלילות היום הראשון שיוציא את יקירו הזעיר מגן האימים הזה. אפשר היה גם להתלונן במשטרה מיד עם הישמע האיומים והעלבונות שהוטחו בילדים וכשאלה תועדו: בתי המשפט הרי כבר פסקו כאן כי "התעללות" אינה בהכרח מסכת מתמשכת של מכות וסטירות טלטולים, ודי במעשה אחד, ודי אפילו במילים.
"ההורים סירבו להאמין"
"כלבוטק" רצתה שתישארו מרותקים למסך בזעזוע. כדי לבדוק כיצד נעשה התיעוד (במצלמת כפתור קטנה שכזאת), כדי לוודא שפעוטות לא הופקרו מתוך ידיעה שהם מופקרים ורק כדי לחולל רייטינג, פנינו למערכת "כלבוטק" לקבלת הבהרות. גולן יוכפז, עורך ראשי: "המערכת התלבטה ממושכות לאורך כל התחקיר מתי יש להפסיק את עבודתה של התחקירנית ולהעביר את החומר לידי המשטרה. לאורך הכתבה מתועדים שלושה מקרים של הכאת ילדים. המקרה הראשון תועד במצלמה נסתרת אך התחקירנית לא הבחינה בו בזמן אמת, וזיהינו אותו בהקלטה רק לאחר שהגן נסגר. לאחר מקרה ההכאה השלישי העברנו את כל חומר הצילום הגולמי למשטרה עוד באותו יום, והיא עצרה את הגננת ובעלה לאלתר".
אבל בעצם, המשטרה ידעה על הנעשה בגן מתלונות קודמות.
"צריך להבהיר שהיה ידוע למשטרה על חשדות לאלימות כלפי ילדים בגן עוד לפני כניסתה של התחקירנית למקום, ואלמלא התיעוד של כלבוטק, ייתכן שילדי הגן היו סובלים מאלימות והשפלה עוד ימים ארוכים עד למיצוי החקירה".
עוד נקודה בעייתית בסיפור הזה היא הרגע בו נראים הורים, אחרי שצפו בקלטת שבה מתועדת האלימות נגד ילדיהם, מתמוטטים בבכי: צופה סביר יכול להתרשם ש"כלבוטק" העצימו את הדרמה. יוכפז מבקש להבהיר: "עוד ביום בו סיימה התחקירנית את עבודתה בגן, עדכנו את ההורים באופן אישי בשיחות טלפון בנעשה שם. רבים מן ההורים סירבו להאמין כי אכן מופעלת אלימות בגן והם ביקשו להיפגש איתנו. להורים שביקשו – רובם ככולם – הקרנו חלק מן הצילומים שערכנו בגן. בבוקר שלמחרת החליטו כל ההורים, בעקבות הצפיה בחומר, שלא לשלוח עוד את ילדיהם לגן והמקום נסגר".
