תרבות ובידור

שיבת המלך

אחרי שלושה סרטי "שר הטבעות" ויגו מורטנסן רצה להתאוורר בסרטים קטנים. השבוע עולה "סימנים של כבוד", שיתוף הפעולה שלו עם דייוויד קרוננברג. את סצינת המכות שלו בעירום תתקשו לשכוח

יאיר רוהפורסם: 24.10.07 , 14:15

ויגו מורטנסן מפהק לי באוזן. 72 שעות אחרי שהייתי אמור לראיין אותו בטלפון לקראת יציאת "סימנים של כבוד", הסרט החדש של דייוויד קרוננברג שבו הוא משחק, סוף סוף הצלחתי לתפוס אותו. אבל נשמע שהוא סחוט מעייפות. היינו אמורים לשוחח כשהוא בספרד, שם פתח "סימנים של כבוד" את פסטיבל סן סבסטיאן. אבל זה התפספס. חבל, קיוויתי שקרוננברג יהיה שם לידו ואוכל לבקש ממנו שיעלה אותו על הקו. שלושה ימים אחר כך ומורטנסן כבר דילג בין מדינות נוספות עם הסרט שלו וקרוננברג קרס מעייפות וטס חזרה הביתה לקנדה חולה. כשאני תופס את מורטנסן לבסוף הוא בדנמרק, אוסף פרס הוקרה כלשהו לקרוננברג, שהבריז מהאירוע בגלל עייפותו והשאיר את השחקן שייצג אותו.

"סימנים של כבוד" ("Eastern Promises" במקור) הוא שיתוף הפעולה השני של מורטנסן עם קרוננברג, אחרי "היסטוריה של אלימות" המופתי, אבל למרות שהוא משחק בסרטים כבר 25 שנה, מאז גילם חקלאי אמישי ב"העד" לצד הריסון פורד, את שמו זכרו בעיקר המבקרים, שהבחינו בו בתפקידי משנה משובחים בסרטים עשויים היטב אבל שלא זכו להצלחה קופתית, כמו "הרץ האינדיאני", "ג'י.איי ג'יין" ו"הקיץ שבו הלכו על הירח". שאר היקום גילה את מורטנסן כשגילם את אראגורן בטרילוגיית "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון. בסרט השלישי בטרילוגיה, "שר הטבעות: שיבת המלך", שהפך לשובר קופות שהכניס מעל מיליארד דולר בעולם וזכה באוסקר, הוא היה המלך מהכותרת.

אחרי "שר הטבעות" הלכת ועשית שני סרטים יחסית קטנים עם דייוויד קרוננברג. האם לא הגיעו הצעות לשוברי קופות קיציים, לשחק איזה גיבור על?

"קיבלתי המון הצעות לכל מיני סוגים של סרטים, אבל אני מעדיף לבחור פרויקטים על סמך התסריט והבמאי. למזלי העבודה עם דייוויד ב'היסטוריה של אלימות' היתה כל כך מוצלחת שמיד רצינו למצוא עוד משהו לעשות יחד".

אחרי שגילם ב"היסטוריה של אלימות" בעל דיינר כל־אמריקאי בעיירה קטנה הנקלע לתקרית אלימה החושפת את עברו הסודי, "סימנים של כבוד" לוקח את מורטנסן ליבשת אחרת. שוב, סרט גנגסטרים אבל הפעם זו המאפיה הרוסית בלונדון. מורטנסן מגלם נהג בשירות המאפיה, המסיע את לקוחותיו של הבוס וגם את גופותיו, שבעורקיו זורם דם קפוא.

קרוננברג סיפר בראיון שהוא נדהם מהתחקיר שעשית על הדמות לפני שהתחילו הצילומים. מה בדיוק עשית?

"נסעתי לרוסיה, הסתובבתי שם כמה חודשים. רציתי בעיקר לקלוט את המבטא הרוסי, אבל גם קראתי המון ספרים על המאפיה הרוסית, נפגשתי עם אנשים, דיברתי עם אנשים שהיו במאפיה וישבו בכלא הרוסי. רציתי לראות איך הם מדברים, איך הם מתנהגים. אחד הדברים שגיליתי שם זה את כל העולם הזה של כתובות הקעקע. האופן שבו כל מי שיושב בכלא מקעקע על עצמו את סיפור חייו. סיפרתי על זה לדייוויד ושלחתי לו ספר בנושא והוא מיד הכניס את זה לתסריט. אחרי ההקרנה בפסטיבל טורונטו ניגשו אליי כמה עיתונאים רוסים והחמיאו לי שהדמות מדויקת ושהצלחנו להימנע מכל הקלישאות הרגילות של ייצוג רוסים בקולנוע".

למה הכוונה בקלישאות? כי עדיין זה סרט על מאפיה, על וודקה ועם "אוצ'י צ'ורניה" בפסקול.

"אבל הדמויות נראו להן אמינות. קודם כל בשפה, במבטא. אבל גם בהתנהגות. אחד הדברים ששמתי לב אליו כשהייתי ברוסיה והכנסתי לדמות שלי זה את חוש ההומור המוזר של הרוסים. הרוסים מצליחים להתבדח דווקא ברגעים הכי קשים. הם מתמודדים עם משברים באמצעות הומור. זה אולי קצת מזכיר את ההומור היהודי, אבל אצל הרוסים זה הומור מאוד יבש".

לדמות שלך קוראים ניקולאי לוז'ין. זו מחווה ל"הגנת לוז'ין" של נבוקוב?

"כן. זה היה רעיון של דייוויד. מי שעולה על זה עולה, אבל מי שלא זה לא מפריע לו לסרט. הרעיון הוא שהדמות שלי משחקת מעין משחק שחמט אלים במיוחד".

קרוננברג הוא לא רק אחד הבמאים הטובים ביותר בעולם כרגע, הוא גם מוכר כאחד הבמאים הכי אלימים. סרטיו לא מתפשרים כשזה מגיע לאלימות. הוא לא מייפייף אותה, אלא מציג אותה בכל גועליותה המדממת. אחד השיאים של "סימנים של כבוד", ואולי אחת הסצינות שהכי ייזכרו מהשנה הזאת, הוא קרב סכינים בין דמותו של מורטנסן ושני מתנקשים צ'צ'נים. הטוויסט: הקרב מתנהל בחמאם, כשמורטנסן נלחם בעירום מלא.

טוב, כולם שואלים אותך את זה וחוששני שלא אהיה מקורי יותר. זו פשוט סצינה אגדית. איך הרגשת לצלם את הקרב בעירום.

"זו הגדולה של דייוויד. הרעיון לבצע את הסצינה הזאת בעירום היה שלו. לקח לנו יומיים לצלם אותה".

הרי כשאתה נלחם עם מישהו ואתה לבוש, אפילו בחולצה דקה, יש לך תחושה של ביטחון מסוים, שיש משהו שחוצץ בינך ובין הלהב של יריבך. בעירום אתה מרגיש פגיע יותר. זו דרך נהדרת לפורר את הדמות שלך שנראתה כל כך רובוטית בהתחלה.

"וכשיש בגדים אז אני כשחקן יכול ללבוש מתחתם ריפודים להגנה. יצאתי די חבול מהסצינה הזאת".

"נסעתי לרוסיה, הסתובבתי שם כמה חודשים. רציתי בעיקר לקלוט את המבטא הרוסי, אבל גם קראתי המון ספרים על המאפיה הרוסית, נפגשתי עם אנשים, דיברתי עם אנשים שהיו במאפיה וישבו בכלא הרוסי. רציתי לראות איך הם מדברים, איך הם מתנהגים"