אסון צ'רנוביל והקשיים של הציפורים הלבקניות

לפני כשנתיים זיהה אלישע פורת, תושב קיבוץ עין החורש שבעמק חפר, עורבני לבקן שהופיע באזור הקיבוץ. "הצבע הלבן שלו הסגיר אותו בקלות, אך באותה תקופה לא הצלחנו לזהותו בוודאות, מאחר שהוא היה נרדף על ידי בני מינו ועל ידי אחרים", סיפר פורת. "באביב השנה הבחנו שהוא חזר ונראה פעמים רבות בשכונת המגורים שלנו, בה גדלים עצי פקאן רבים. ניסינו לתעד אותו, אך ללא הצלחה".

גם יהואש הרכבי, צפר חובב (65) ותושב הקיבוץ, הבחין בחטף בציפור לפני כשבועיים. הוא החליט לעקוב אחר דפוס ההתנהגות של כל העורבנים, במטרה לאתר את מיקומו המדוייק של העורבני הלבקן. "כל העורבנים נוהגים להתלהק בחלקת הקלמנטינות הצמודה לבתי המגורים בקיבוץ", הסביר הרכבי. "בחלקה ישנם מספר זוגות או משפחה שהתרבתה עם השנים, הורים וגוזלים, כולם עורבנים רגילים, שנוהגים להיכנס לשטח הקיבוץ, כדי ליהנות משפע המזון הקיים בו. יש לנו מגוון מזון עשיר, החל מאגוזי מקמדיה, פקאן, תאנים, הדרים, וכל המטעים מספקים להם מזון בכל חודשי השנה".

אחר מעקב של כמה ימים זיהה הרכבי דפוס התנהגות: העורבנים לוקחים אגוז פקאן מהעץ ומפצחים אותו על עמודי הגדר או על האדמה. ביום חמישי האחרון הזעיק הרכבי את רותי רם, תושבת מעברות (71) וצלמת ציפורים מנוסה, כדי לצלם את ציפור השיר הנדירה. 

קשה בטבע לציפור לבקנית. העורבני הנדיר (צילום: רותי רם)

"לבקנות היא תופעה גנטית מוכרת בעולם החי, הגורמת למחסור בפיגמנטציה", מסביר עמיר בלבן, מנהל עמית בתחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע. "היא יכולה להתבטא באופן חלקי באזורים שונים בגוף הציפור שיהיו לבנים, או באופן מלא שיכלול גם אפילו עין אדומה, דבר שנחשב לנדיר ביותר". העורבני נחשב לעוף יציב בישראל, הנוהג לחיות באזורי חורש, אך הרחיב בשנים האחרונות את תחומי מחייתו לפרסים וליישובים.

לבקנות היא אמנם תופעה טבעית, אך יכולה להיגרם גם מסיבות חיצוניות. בלבן אומר כי בעקבות אסון הכור הגרעיני בצ'רנוביל, חלה עלייה גדולה מאוד בתופעת הלבקנות בקרב ציפורים נודדות דוגמת סנונית הרפתות. "בשנים האחרונות אנו עדים בתחנה ללא מעט פרטים לבקנים המגיעים אלינו בנדידה", הוא מגלה. "רק בשנה שעברה תפסנו מספר ציפורים עם לבקנות מאוד מעניינת, וכיום יש לנו בתחנה שחרור עם סימנים לבקניים על הגוף".

האם לתופעת הלבקנות ישנה השפעה על חייה של הציפור? בלבן אומר כי חייה של ציפור לבקנית אינם קלים בלשון המעטה. "הלבקנות פוגעת בכושר ההסוואה שלה, בין אם היא רוצה לצוד ובין אם הוא ניצודה, דבר המקשה עליה להסתתר היטב. הפרטים הלבקנים נחשבים לחריגים, ומאחר שהתופעה תורשתית, הסיכוי של ציפור כזו להתרבות בדרך כלל נמוך. בקרב הציפורים קיימת סטנדרטיזציה המאפשרת להן להשוות בינן לבין עצמן, ומי שאין לו את הסימון הרגיל יתקשה לקחת חלק פעיל בתהליך הרבייה - מה שמסביר מדוע התופעה נחשבת לנדירה".

העורבני מעין החורש אינה ציפור נודדת כאמור, ולא נחשף לקרינה בצ'רנוביל. הוא ככל הנראה נפל קורבן רק לדרך הטבע, שגרמה לו לשינוי הגנטי הנדיר.

רם הצלמת, ארבה לציפורים באחד המטעים של עין החורש. עד מהרה הצליחה גם היא לזהות את הציפורים ואת דפוסי ההתנהגות שלהן.

"בשעות אחר הצהריים, לאחר שהטמפרטורות יורדות מעט, הן נהגו  לצאת מהפרדס לקטוף אגוזי פקאן ולפצח אותם. הבחנתי בו כשעורב מציק לו, דבר שאישר בבירור שהוא נחשב לחריג בשטח, אפילו בקרב בני מינו".

רם ארבה ללבקן במרחק של כ-30 מטר והצליחה לתעד אותו. "התקווה הגדולה שלנו שאולי בשנה הבאה הוא יצליח להעמיד צאצאים, למרות ייחודו בשטח", היא אומרת.