יאללה מכבי, יאללה ירושלים: כשבבירה היתה אלטרנטיבה

בעיות כלכליות הן שמן האמצעי של מרבית מקבוצות הספורט בישראל, אבל לא מעט שורדות בזכות אהבה של איש אחד (או יותר) בעל אמצעים למועדון. גם זה לא תמיד מספיק. הגיבורה הטראגית שלנו היא אגודת הכדורסל מכבי ירושלים.

לא רבים מכירים את הסיפור האמיתי שמאחורי האלטרנטיבה הצהובה-כחולה בירושלים, סיפור שמלמד כי לפעמים אהדה לקבוצה, הישגיים ספורטיביים ורצון להצליח לא תמיד עולים בקנה אחד עם עסקנות הספורט בישראל. נא להכיר - הקבוצה הקטנה שניצחה על הפרקט, אבל הפסידה על השולחן הירוק.

סוף סוף דרבי ירושלמי

אחרי לא מעט שנים בליגות הנמוכות, הצליחה מכבי ירושלים בעונת 1994/95 לעלות בחזרה אל הליגה הראשונה בישראל. ההתחלה לא היתה קלה, אבל מכבי נלחמה כמו קבוצת תחתית טיפוסית ועם סגל שכלל לא פחות משבעה שחקני בית מחוזקים בג'ו דאוסן האגדי (שמשחק, אגב, גם היום - בגיל 47).

הקפטן מוטי לוי, על רקע כותרת "ידיעות אחרונות" למחרת הניצחון בדרבי

מינויו של יורם חרוש למאמן הבהיר כי הקבוצה רוצה לתקוע יתד בליגה, והיא עמדה במשימה למרות פתיחה לא קלה. "זו היתה שנה מיוחדת", מספר חרוש במבט לאחור. "למרות תקציב של 600 אלף דולר, הצלחנו לנצח את הקבוצות המובילות בליגה, כמו הפועל תל אביב והפועל ירושלים. יותר מכל זכור לי ניצחון החוץ בכפר בלום. היינו הקבוצה היחידה שניצחה את הגליל בביתה באותה עונה, אפילו מכבי תל אביב הפסידה שם".

שתי הקבוצות הירושלמיות חלקו ביניהן את אולם מלחה, ומחזור הפתיחה זימן דרבי בו ניצחה הפועל בארבע נקודות הפרש. אלא שאז הגיעה פתיחת הסיבוב השני, ואת התאריך 21 בדצמבר 1994 זוכרים היטב בבירה. מכבי ניצחה 70:84 והוכיחה שבירושלים יש גם צהוב, והוא לא רק של בית"ר. דאוסן היה מדהים עם 32 נקודות ו-15 ריבאונדים (10 מ-10 מהקו), שון גרין הוסיף 15 והפועל איבדה 25 כדורים.

"עכשיו אני משוכנע שכולם יידעו שיש עוד קבוצת כדורסל בירושלים, כל השבוע אמרתי לשחקנים שאנחנו יכולים לעשות את זה", אמר אלי בלול הנרגש בסיום, אחרי שהוריד 12 כדורים חוזרים. "למרות שמדובר במשחק בית, אנחנו רואים זאת כניצחון חוץ לכל דבר, עקב השליטה של אוהדי הפועל ביציעים", הוסיף אז חרוש ונזכר היום: "דאוסן היה מניה בטוחה, אבל לצידו שיחקו שחקני בית אלמוניים שנתנו המון. מי שהיה תגלית גדולה עבורי הוא אושיק בן עטר, שהיה מדהים בעיניי, וביחד עם שאר שחקני הבית, הקבוצה הצליחה בגדול".

רגע לפני הסוף: המכתב

מכבי ירושלים סיימה את העונה בצורה מוצלחת עם המקום התשיעי, שש נקודות מתחת לחצי גמר הפלייאוף ושש מעל הירידה ללאומית ב'. אלא שהבעיה הכלכלית ריחפה באוויר כל הזמן. תקציב נמוך וקושי במציאת ספונסרים איימו על עצם קיומה של הקבוצה.

חודשי הפגרה הלכו ונקפו, אבל עדיין לא היה ברור אם ההנהלה תצליח להעמיד קבוצה ראויה לליגה. כתבה קטנה באחד מן המקומונים הירושלמים, בה הודיע יושב ראש הקבוצה רוני שטייניץ כי הבעיות הכלכליות והמחסור באוהדים יביאו כנראה לפירוקה, גרמה לי לעשות מעשה.

הייתי אז נער בן 13, שחקן בקבוצת הילדים של המועדון שמקפיד ללכת למשחקי הקבוצה הבוגרת, ובעקבות הכתבה ההיא, אחי הציע שנכתוב מכתב לשטייניץ ונודיע לו כי יש לקבוצה אוהדים - אמנם מעטים, אבל תומכים בפועלו ורוצים שההצלחה תימשך. בהיותי שחקן במחלקת הנוער, ביקשתי ממנו שלא יוותר למען אותם שחקנים שחולמים שיום אחד יזכו להופיע בקבוצה הבוגרת ולהוביל אותה להצלחה.

חיפוש מהיר בספר הטלפונים (אז לא היה גוגל...) העלה את כתובתו של שטייניץ. הדבקתי בול ושלחתי. כמה שבועות מאוחר יותר, הידיעות המעטות בעיתונים בישרו שהקבוצה תפתח את העונה כרגיל ושמחתי שהאיום הוסר. אני כבר שכחתי מעניין המכתב, אבל בבוקר של אחד מימי החופש הגדול קיבלתי טלפון מהמנהל המקצועי של מחלקת הנוער, שהודיע לי כי שטייניץ מבקש להזמין אותי למסיבת העיתונים של פתיחת העונה.

באותו אירוע הציגה מכבי את השחקנים החדשים שצירפה לשירותיה - אורי כהן מינץ, אסף ברנע, טרי פייר וגלעד כץ. בתחילת מסיבת העיתונאים עלה שטייניץ וביקש לספר שהקבוצה היתה על סף פירוק, וכשהכל נראה אבוד הגיע המכתב בדואר. שטייניץ הקריא את המכתב וסיפר לתדהמתי שהקבוצה חיה ונושמת בזכות המכתב שלי, שגרם לו להבין שחייבים להמשיך ולהחזיק אותה למען שחקני הבית והאוהדים.

"שמרתי את המכתב בין כל המסמכים הישנים שלי מתקופת מכבי ירושלים", מספר שטייניץ וחושף פרט מעניין: "באותן שנים גם מצבה הכלכלי של הפועל ירושלים לא היה מזהיר, וראש העיר אהוד אולמרט הציע לקבוצות להתאחד תחת השם 'עירוני ירושלים'. הרעיון לא היה רחוק ממימוש, אבל אז הגיע נחום מנבר שהזרים כספים רבים להפועל ונושא האיחוד נפל".

אולמרט. "ההצעה שלו לאיחוד כמעט יצאה לפועל" (צילום: פלאש 90) 

ג'ורדן שורד בלאומית א'

עונת 1995/96 לא נפתחה טוב. חרוש עזב את תפקידו כבר אחרי שני מחזורים בשל סיבות אישיות, והמכה היתה קשה. במקומו הובא טים שיי, מאמן אמריקני שעבד ביוון, אך הוא לא שרד זמן רב ומי שנקרא לדגל היה עוזרו, אמנון שנק. המשכורות לא תמיד הגיעו בזמן, אבל כשרוב הקבוצה מורכבת משחקני בית, אפשר לדעת בוודאות שיש על מי לסמוך . "קיבלנו אולי חצי מהשכר שלנו בעונה הזו", מספר קפטן הקבוצה דאז, מוטי לוי, שצמח במכבי מהקטסל והיה גם קפטן נבחרת הקדטים.

"אנשים יגידו שזו קלישאה שחוקה", הוא ממשיך, "אבל במקרה שלנו שיחקנו באמת רק בשביל הסמל". המחזור אחרון זימן לירושלים משחק ביתי מול בני הרצליה, כשהמשוואה פשוטה מאוד: ניצחון - ונשארים בליגה, מפסידים - וחוזרים ללאומית ב'. הבעיה היא שגם לקבוצה מהשרון היה אינטרס ברור - היא נזקקה לניצחון כדי לעלות לפלייאוף.

ירושלים ניצחה בקלות 75:92, באחד המשחקים הגדולים של המועדון הקטן. דאוסן הוביל עם 24 נק' ו-12 ריב', אדוניס ג'ורדן צלף חמש שלשות וסגר על 23, כהן מינץ תרם 14 וגם 29 נק' של אמיר כץ לא עזרו להרצליה. שנק עדיין מתרגש כשהוא נזכר במשחק: "ידענו שרק ניצחון ישאיר אותנו בליגה, אבל מולנו עמדה קבוצה מצוינת. נתנו תצוגה מדהימה ומול אולם מלא השארנו את הקבוצה בליגה הראשונה". הניצחון הגדול וההישארות בליגה הביאו לפרץ שמחה גדול, ומאות אוהדים פרצו לפרקט במלחה. אבל כאן החלה הנפילה הגדולה.

מי שירדה לליגה השנייה באותה עונה היא מכבי רמת גן, מועדון עם מסורת ארוכת שנים בעבר אבל הווה חלש מאוד (מדהים איך הדברים הללו רלוונטיים גם במרחק 12 שנים). הקבוצה דשדשה בתחתית לאורך כל העונה והפסידה במשחק העונה בתחתית למכבי ירושלים 82:75, שלושה מחזורים לתום העונה. אלא שאת מה שהשחקנים לא הצליחו לעשות על הפרקט, הצליחו עסקני הקבוצה לעשות במשרדי איגוד הכדורסל.

"התרגיל המסריח", גירסת מכבי ר"ג

נכון, מכבי ירושלים סבלה מבעיות כלכליות, אבל זו היתה צרה משותפת למרבית קבוצת הליגה, ואף אחת מהן לא 'זכתה' לטיפול שהיא קיבלה. האיגוד והרשות לבקרה התקציבית הורידו את מכבי ליגה בטענה שאין ביכולתה להשיג את הערבויות המתאימות. "היה פה תרגיל מסריח של מכבי רמת גן", תוקף יורם חרוש. "מה לעשות שבמדינה שלנו יש את 'מדינת גוש דן'. יש אנשים מסוימים שאיכפת להם רק מהקבוצות הקרובות אליהם, ולא ממש אכפת להם ממועדון קטן כמו מכבי ירושלים".

במשך כל חודשי הפגרה התכוננו בירושלים לעונה נוספת בלאומית א'. "השלמנו את בניית הסגל ואפילו יצאנו למחנה אימונים בגליל, אבל אז הגיעה הידיעה מאיגוד הכדורסל שהחליט להוריד אותנו ליגה", משחזר שנק. ההודעה הזו היכתה בהלם את כל שחקני הקבוצה, שעשו הכל על מנת להשאיר את הקבוצה בליגה בצד המקצועי - אך במשחק העונה האמיתי מול העסקנים לא יכולים היו להועיל.

"זה היה הדבר הכי מתסכל", נזכר בעצב מוטי לוי, כיום מאמן הפועל מטה יהודה/מוצא מליגה ב' ובעלי חברה להפעלת נופש פעיל, 'מוטי לוי - אירועים שילדים אוהבים'. "ניצחנו את כל היריבות מהתחתית, כולל את רמת גן, היינו קבוצה של שחקני בית כמו אושיק בן עטר ואבנר סבן, קיבלנו את הצ'אנס ולקחנו אותו בשתי ידיים. הדרך שבה הסיפור נגמר עצובה מאוד". למקרה שתהיתם, את מקומה של ירושלים תפסה היורדת רמת גן, ולא הקבוצה שסיימה שלישית בלאומית ב'.

הפעם לא עזרו מכתבים, תחינות או הפגנות. הודעת איגוד הכדורסל הוציאה את האוויר ממפרשי מכבי ירושלים ולמעשה היוותה מכת מוות למועדון הקטן מהבירה. הספונסרים, שכבר היו סגורים בקבוצה לעונה החדשה, חזרו בהם מההסכמים עם הירידה ללאומית ב', וגם חברי ההנהלה נטשו את הספינה הטובעת. הקבוצה לא התאוששה מהמכה שקיבלה, לא הצליחה אפילו להתארגן ללאומית ב' וירדה לליגה השלישית.

קבוצת הבוגרים התפרקה, אבל מחלקת הנוער המשיכה להתקיים עוד שבע שנים, עד שגם שם אזלו הכוחות והמועדון התפרק סופית ב-2003. בעיר הבירה של

ישראל פועל כיום רק מועדון כדורסל גדול אחד וחרוש יודע שזו אולי הבעיה המרכזית.

"אין לי טענות לאנשי הפועל, אבל המונופול הוא אבי כל חטאת. לא יכול להיות שבעיר כזו תפעל רק מחלקת נוער אחת. בתקופתי היתה למכבי מחלקת נוער מצוינת, שהתמודדה על אליפות הליגה וגידלה לא מעט שחקנים ששיחקו בנבחרות הצעירות. התחרות מול הפועל היתה טובה לשני הצדדים. אין לי ספק שזה חסר ואני מקווה שמישהו יקים בחזרה את מחלקת הנוער".

לא מעט שנים עברו מאז אותו אירוע, אבל נדמה כאילו דבר לא השתנה. העסקנות משתלטת על הספורט, משחקים לא תמיד מוכרעים במגרש, ועל כל זה משלמים אוהבי הספורט שנשארים עם הסיפורים. לסיפור הזה יש סוף עצוב, אבל אולי ביום מן הימים יקום הרומנטיקן (ולא האוליגרך) שיבוא מאהבת הספורט ויקים מחדש את מועדון הכדורסל מכבי ירושלים.