כשהסקס כואב

"אחרי למעלה משנתיים שהייתי עם החבר שלי ובמהלכן ניהלנו חיי המין טובים ומהנים, התחילו להופיע אצלי כאבים בזמן הסקס", מספרת סיגל, בת 23 מרעננה, שחיה עם בן זוגה כבר כחמש שנים. "היו דלקות, הייתה פטריה בנרתיק - קיבלתי טיפולים אצל הגינקולוג והזיהומים עברו, אבל הכאבים הלכו וגברו”. במשך כשנתיים ניסתה סיגל להתמודד בעצמה עם המצוקה שלה ושל בן זוגה והסבל היה גדול. “כשיש לך בעיה מינית, את מנסה להדחיק", היא מסבירה. "אמרתי לעצמי בהתחלה שהכאב הוא משום שאני לא מספיק מגורה. הוספתי חומרי סיכוך והשתדלתי לקיים יחסים למרות הכאב. אבל לפעמים הכאב הגיע לרמות כאלה שהייתי פורצת בבכי והחבר שלי היה מפסיק מיד. עם הזמן פיתחתי סלידה לא רק ממין, אלא גם מכל ביטוי של חמימות ואינטימיות מצד בן הזוג שלי, מפחד שזה 'יידרדר' לחדירה ואני שוב אסבול. וכך עברו כמעט שנתיים".

- איך הסתדר הגבר שלך ללא יחסי מין?

"הייתי מספקת אותו בדרכים אחרות, והוא גם רצה לענג אותי בלי חדירה, אבל אני לא הייתי מעוניינת. הייתי יותר מדי שקועה בכאב שלי. חשבתי שאני היחידה שמתמודדת עם הבעיה הזאת, עד שבמקרה חברה סיפרה לי שהצטרפה לקבוצת תמיכה וטיפול בגלל סבל דומה. עברו עוד שלושה חודשים עד שקבעתי תור לבדיקה ולראיון כדי להתקבל לסדנה בבית חולים ליס”.

נשים שונות - צרה אחת  

הסדנה אליה פנתה סיגל היא היחידה מסוגה הפועלת במערכת הציבורית בישראל ולא רבות כמוהה קיימות בעולם. מאז 1999, מדי שנה, מתגבשת קבוצה של כ-10-12 נשים שהגורם המאחד והמייחד אותן הוא מצוקה בגלל בעיות בחדירה. בין המשתתפות יש נשים עם בני זוג,יש פנויות ויש אמהות, יש דתיות, חילוניות, ולא יהודיות. יש בנות 20 ויש גם בנות למעלה מ-30. חלק חוו פגיעה או הטרדה מינית כלשהי, חלקן סבלו מניסיון מיני ראשוני חסר התחשבות ורגישות, אבל יש גם כאלה שלא נמצאה אצלן אף אחת מהסיבות האלה. חלקן מאובחנות כסובלות מווסטיבוליטיס, אחרות מווגיניסמוס (הסבר בהמשך).

במשך 22 מפגשים של כשעה וחצי כל אחד, פעם בשבוע, בהדרכת הסקסולוגית אורית פס ואשת מקצוע נוספת, הנשים דנות בעצמן, במיניותן, בתפיסות שיש להן על נושא הסקס, בהחלפת חוויות ודיווח על מידת ההתקדמות בתרגילים שקיבלו כשיעורי בית.

כיום, כשנה וחצי לאחר סיום הסדנה, סיגל בוחנת את תוצאותיה. "זה הרגיע אותי לראות שיש עוד הרבה בנות במצבי. שימשנו זו לזו קבוצת תמיכה. הבנתי שיש לי בעיה רפואית ושכתוצאה מהכאב, הגוף שלי פיתח התנגדות לכל מה שקשור בסקס. הייתי מוצאת את כל התירוצים שבעולם כדי להתחמק מ-10 הדקות היומיות בהן היינו אמורות לעשות שיעורי בית.  היו תקופות שהתקדמתי אבל היו גם שנעצרתי ואפילו נסוגתי. כשראיתי שבחורות אחרות מדווחות על שיפור, זה דרבן גם אותי. ההנחיה הייתה ליצור מצבים של כיף, של אינטימיות וחמימות ביני לבין החבר שלי מבלי להגיע לסקס. זה עזר למתן את החששות שלי. בסופו של דבר, בהדרגה, הגעתי לקיום יחסים מלאים, כמעט בלי כאבים. כיום, כאשר יש כאבים, אני יודעת להתרכז בהנאה ולהמעיט מחשיבותם של המיחושים. לבנות במצבי אני אומרת: אסור לזלזל בכאבים אלה ולדחות את הטיפול. אין סיבה שפעילות מינית שאמורה לענג, תגרום לסבל. אם לא מקבלים טיפול נכון, הבעיה יכולה להישאר לכל החיים”.

בעיה אחת - המון סיבות

ד"ר ליאורה אברמוב, גינקולוגית בכירה, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבי"ח "ליס" בתל-אביב, יוזמת ומקדמת הסדנה, אומרת שכ-10-20 אחוזים (!) מהנשים בין גילאי 20 ל-30, סובלות מקשיי חדירה על רקע וסטיבוליטיס ו/או וגיניסמוס. "וסטיבוליטיס, ממנה סובלות כ-15 אחוז מהנשים, שזה אומר אחת מתוך שמונה, היא רגישות יתר בפתח הנרתיק שמתבטאת בכאב בזמן חדירה ומוגדרת כתסמונת כאב כרוני. אפילו נגיעה רפואית עם מקלון אוזניים בפתח הנרתיק מחוללת כאב. הסיבה המשוערת היא ריבוי קצות עצבים באזור, מעבר לרגיל. הרגישות יכולה להופיע בעקבות זיהומים בנרתיק או בדרכי השתן, בגלל פעילות לא תקינה של שרירי רצפת האגן, כאלרגיה לסבונים מסוימים או לדאודורנטים לנרתיק, ואפילו לזרע. אין סיבה בודדת וברורה. אם הבעיה קיימת יותר מחצי שנה, סביר להניח שהיא לא תעבור ללא טיפול סקסולוגי ורפואי מתאים.

"וגיניסמוס היא התכווצות לא רצונית של שרירי רצפת האגן מול ניסיון של חדירה. ההתכווצות יכולה להתרחש כתוצאה מכאב (בגלל וסטיבוליטיס למשל), אבל גם כתוצאה מפחד בלבד. כ-10 אחוז מהנשים הצעירות סובלות מווגיניסמוס (חלק מהאחוזים חופפים עם אלה של וסטיבוליטיס).

"הרושם שלי ושל גינקולוגים אחרים הוא שכיום יש שיעור הרבה יותר גבוה של נשים שסובלות מקשיי חדירה, מאשר מצאנו בעבר. אולי בגלל שבעבר אמרו לנשים ש'הכל זה בראש' ואולי משום שהגלולות המודרניות למניעת הריון מכילות ריכוז אסטרוגני נמוך. קשה למקד את הסיבה. בכל מקרה, במהלך הסדנה, המשתתפות מקבלות גם תמיכה של בדיקה רפואית, אם יש צורך, הפניה לפיזיותרפיה, תרופות, חומרי סיכוך, משחות אלחוש וכל מה שדרוש. אנחנו מודעים לעובדה שעבור אוכלוסיה צעירה העלות צריכה להיות מינימלית, כדי לא להוות גורם מרתיע".

דברים שמגלים בפעם הראשונה

“כוחה של השיטה טמון בדינמיקה של הקבוצה", אומרת אורית פס, סקסולוגית ומטפלת מינית שמנחה את הסדנה מזה מספר שנים. “עבור רובן, זו הפעם הראשונה שמדברים על מין בפתיחות. מתגלות שם הרבה תופעות של סגירות מינית, של חשק ירוד, תחושת אשמה כלפי בן הזוג, דימוי עצמי ודימוי גוף נמוך, הפרעות אכילה. פתאום יש עם מי לדבר על נושא שהיה טאבו גמור. האווירה בקבוצה מאפשרת לנשים לדבר על כעסים וחרדות, על תחושה של נכות, על חשש מהעתיד. בהתאם לדרישת הנשים, מתקיימים גם מפגשים של המנחות עם בני הזוג של המשתתפות.

"בקבוצה יותר קל ויעיל לברר ולשנות עמדות שהפריעו לחיים. המשתתפות מקבלות טיפים זו מזו והתחרותיות הבריאה יוצרת מוטיבציה. הנשים לא מתרכזות רק בכאב ובסבל, אלא מדברות על מודעות נשית, על אסרטיביות, על מיניות והנאה. הן מקבלות כלים להתמודד עם הכאב, להרפות, להשתמש בדמיון מודרך, בפנטזיות, כדי להגביר הנאה ולעקוף את הכאב”.

במהלך נובמבר ייפתחו במרפאה לטיפול מיני בבי"ח "ליס" בת"א שתי קבוצות טיפוליות: האחת בנושא קשיי חדירה והשנייה המוקדשת לטיפול בקשיים לחוות אורגזמה. כל סדנה כוללת כ-22 מפגשים. המחיר הוא 83 ש"ח למפגש ואינו תלוי בקופת החולים שבה מבוטחת המשתתפת. לפרטים: המרפאה לטיפול מיני, 03-6925657.