כך ייראו כבישי ישראל ב-2030
ועדת היגוי בין-משרדית תחל מחר לבחון ארבע חלופות לתכנון הכבישים בישראל, לראשונה בראייה כוללת ליותר מ-20 שנה. אז איך נגיע לדודה בטבריה בשנת 2030?
יוצאים מהפקק? אם אתם רוצים לדעת איך תיסעו בעתיד לבקר את הדודים בטבריה או את הסבתא בבאר-שבע, כדאי שתעקבו בחודשים הקרובים אחרי עבודתה של ועדת היגוי בין-משרדית, שתקבע בעוד כחצי שנה כיצד תיראה רשת הכבישים של ישראל בשנת 2030. מחר (ה') יוגשו לוועדה ארבע חלופות עיקריות, מהן תיבחר באפריל 2008 תוכנית-אב אחת, שתשמש כבסיס לתכנון ופיתוח כל רשת הכבישים הבינעירונית של ישראל, וזאת כאמור עד שנת 2030.
בדרך לעתיד טוב יותר? (צילום: ניב קלדרון)
אז איך ייראו הכבישים בעוד יותר מ-20 שנה? התשובה תלויה כמובן בהתפתחותה של מדינת ישראל, גם בהיבטים תחבורתיים, אך גם בהיבטים מדיניים. למשל: אם יהיה שלום עם המדינות השכנות, ייסללו כבישים חדשים וישירים שיובילו עד למעברי הגבול בצפון, בדרום ובמזרח. על-פי חלופה אחרת, כביש 6 יהפוך לחופשי מתשלום, וישמש כציר אורך עיקרי שיוביל מדימונה בדרום ועד ראש הנקרה וראש פינה בצפון.
על מלאכת התכנון של ארבע החלופות - ומידה רבה גם על חיזוי העתיד - הופקד צוות רב-תחומי, שכלל נציגים ממשרדי התחבורה, הפנים, השיכון, האוצר והגנת הסביבה, וכן נציגים של רכבת ישראל, האקדמיה ורשות הטבע והגנים. ארבע החלופות שיוצגו מחר בפני ועדת ההיגוי הבין-משרדית, מבוססות על הערכות בנוגע למספר כלי הרכב בישראל בשנת 2030, מספר התושבים, התפתחות הערים, ועוד. לאחר שיוצגו החלופות, מתכננים בחברה הלאומית לדרכים (מע"צ החדשה) לבחון את הפתרונות השונים באמצעות מודל חיזוי מיוחד. מודל זה אמור לבדוק מי מהחלופות עונה בצורה הטובה ביותר על צורכי התחבורה של ישראל, כפי שהם צפויים להיות ב-2030.
התוכנית לפיתוח רשת הכבישים, שיישומה ינוהל בידי החברה הלאומית לדרכים, תהיה חלק מתוכנית כלל-ארצית לפיתוח התחבורה, שתכלול את כל המרכיבים השונים: רכבת ישראל, רכבות עירוניות, אוטובוסים, נמלי ים ואוויר, ועוד.
יש לציין שבכל החלופות כלול חידוש חשוב אחד, המשותף לארבעתן: הכנסת אמצעים לניהול ביקושים ברשת הכבישים, עם דגש על הכניסות למרכזים המטרופוליניים הגדולים. מאחורי התואר "ניהול ביקושים" מסתתרים למעשה שלל אמצעים לשליטה בעומסי תנועה: אגרות גודש, מערכות מחשוב ובקרה מתקדמות, אינטגרציה בין אמצעי תחבורה ועוד. בין ארבע החלופות יש הבדלים בצורת היישום של אמצעים אלה: למשל, אגרות גודש יכולות להיות דיפרנציאליות, כלומר תלויות בזמן הנסיעה או בעמוסי התנועה, או קבועות.
ואלו הן ארבע החלופות:
"עמוד שדרה"
בבסיס החלופה עומד ציד אורך מרכזי, שמגיע מדימונה בדרום ועד ראש פינה וראש הנקרה בצפון. הציר, שמכונה "דרך על", יבוסס על כביש חוצה ישראל ("כביש 6"), שיהפוך לכביש חופשי לשימוש. וכיצד זה יקרה? הפסקת ההתקשרות יכולה להתממש בסוף החוזה הנוכחי של המדינה עם הזכיינית, או במסגרת הסכם אפשרי לפיצוי כספי, שיביא לפתיחת הכביש לכל ציבור הנהגים.
בנוסף לציר האורך, חלופה זו מציעה לערוך שינויים בכבישים קיימים או בכבישים מתוכננים שאושרו במסגרת תמ"א 3 (תוכנית מתאר ארצית לדרכים), אך אינה כוללת כבישים חדשים שטרם אושרו. חלק ניכר מהשינויים נועד לענות על דרישות בטיחות מחמירות יותר מכפי הנהוג כיום.
"האילן"
החלופה האופטימית, ואולי גם השאפתנית ביותר, מתבססת על תחזית מדינית מרחיקת-לכת: ב-2030 ייכון שלום בין מדינת ישראל לשכנותיה. ולכן, יהיה צורך לפתח רשת כבישים חדשה, שתאפשר נסיעה ישירה בין ישראל לבין המדינות השכנות: מצרים, ירדן, לבנון וסוריה. גם בחלופה זו מתוכנן ציר אורך עיקרי על-בסיס כביש 6, אולם במקום להגיע עד ראש הנקרה ודימונה, הוא ממשיך עד מעברי הגבול בצפון, בדרום ובמזרח.במסגרת חלופה זו מתוכננים שלושה כבישי רוחב עיקריים ממערב למזרח. הכביש הצפוני ייצא מאזור חיפה, יתחבר לכביש 6 מצפון ליוקנעם עילית, ויגיע עד בית-שאן. כביש נוסף יחבר את איזור המרכז עם מזרח המדינה: כביש זה - שישמש גם ככביש גישה חדש לירושלים (כביש 45) - ייצא מאזור גוש דן, יחצה את כביש 6, ויגיע עד למעבר גבול מצפון לים המלח. כביש הרוחב הדרומי יוביל מהקצה הדרומי של כביש 6, בצומת בית קמה, ועד מעבר הגבול לעזה במערב (קרני) ומעבר הגבול לירדן במזרח (נאות הכיכר). יש לציין כי בחלופה זו יהפוך כביש הערבה ל"דרך על דו-מסלולית", שתגיע עד אילת ומעברי הגבול הדרומיים לירדן ולמצרים.
"שדרוג ממוקד"
על-פי חלופה זו, רשת הכבישים הקיימת בישראל תישאר במתכונתה הנוכחית, אולם תעבור שדרוג משמעותי שנועד להפוך אותה לבטוחה ולמתאימה יותר לצורכי התחבורה. פיתוח הכבישים ייעשה על-פי שיקולים מקומיים - אם כדי להפוך את הכבישים לבטוחים יותר, ואם כדי להגדיל את קיבולת התנועה. כך, למשל, יישקל להפוך את הכביש בין ראשון-לציון לצומת מורשה לכביש דו-מפלסי: כביש אחד ישרת את התנועה המקומית (מטרופולינית) וכביש שני ישרת את התנועה ה"עוברת" - תנועה שממשיכה ליעדים אחרים.אחת המטרות של חלופה זו תהיה לטפל בכבישים חד-מסלוליים, המהווים בעיה בטיחותית. במסגרת השדרוג, יורחבו כבישים אלה ויותאמו לדרישות בטיחותיות מחמירות. בנוסף, מתוכנן טיפול מקיף בצמתים ברחבי הארץ, על-מנת לשפר בהם את זרימת התנועה, וכן להפוך אותם לבטוחים יותר.
ראוי לציין שעל-פי התוכנית, חלק ניכר משדרוג הכבישים מיועד לטפל באזורים בעייתיים כיום: הצפון והדרום. כך, למשל, מתוכנן שדרוג מקיף לכבישים רבים באזורי הגליל העליון והגליל התחתון.
"הסולם"
הרעיון העומד מאחורי חלופה זו מוכר היטב למתכנני תחבורה: יצירת מתווה של "שתי וערב" - כבישי אורך ורוחב, המשתלבים ומזינים זה את זה. רשת הכבישים בחלופה זו מבוססת על שני צירי אורך עיקריים: כביש מספר 2 (ת"א - חיפה) וכביש מספר 6 (לכל אורכו העתידי). בין שני הכבישים העיקריים ייקשרו כבישי רוחב, חלקם קיימים וחלקם מתוכננים במסגרת תמ"א 3.על-פי התוכנית, חיבור רשת הכבישים לאזורים המטרופוליניים יעשה דרך מרכזי תחבורה משולבים (מתח"מ) שיוקמו בשולי הערים הגדולות. מרכזים אלה יהוו למעשה את נקודת הכניסה לכל אמצעי התחבורה. שאר רשת הכבישים הבינעירונית תשודרג, כאשר השיקול העיקרי המנחה יהיה שיפור הבטיחות וזרימת התנועה.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ששון תירם")
