"מביט לזבוב בגובה העיניים"
הצצה שבועית לעולמם של צלמי טבע ישראלים והפעם: אלון קירה, כלכלן וצלם טבע מגבעתיים המתעד זבובים, חרקים ועכבישים ממרחק נגיעה. "לרוב האנשים יש רתיעה מחרקים הנחשבים בטעות למזיקים", הוא אומר. "אבל כשלומדים להכיר זבוב או שפרירית מקרוב, מגלים יצורים מורכבים ומרהיבים"
כיום מנהל קירה משרד עצמאי להנהלת חשבונות ושרותים פיננסיים, מתפעל אתר צילומים מושקע, אך לפני ארבע שנים, השיגרה של הניירת והמספרים הופרה במפתיע. "קיבלתי מצלמה דיגיטלית פשוטה וממוצעת ביכולותיה מלקוח שלצערי, לא היה בידיו לשלם לי את שכרי", מגלה קירה. "הקליק ביני למצלמה הגיע מהר מאוד. בימים הראשונים השתעשעתי עימה וצילמתי ציוד משרדי, כשלפתע הבנתי כי אפשר לעשות הגדלות מרשימות לחפצים קטנים, דבר שלא הייתי חשוף אליו בעבר".
מכאן הדרך היתה קצרה במיוחד לצלילה לתוך עולם הצילום. קירה, מגדיר עצמו כבעל משמעת עצמית גבוהה, החל ללמוד את עקרונות והיסודות הטכניים לצילום מאקרו. "לא היה לי ציוד ייעודי משוכלל והשקעתי שעות רבות בניסוי וטעיה וגם תהייה", הוא מסביר. "התחלתי לחבר זכוכית מגדלת ואביזרים אופטיים לעדשת המצלמה הפשוטה שלי, עד שהגעתי למצב בו אני מסוגל לצלם פורטרט איכותי של זבוב".
למרות חיבתו העזה לזבובים, הוא מצלם גם פרוקי רגליים. "כשאני מנסה לצלם עכבישים קפצניים מקרוב, לעיתים ממרחק שנע בין שלושה סנטימטר ל-20 סנטימטר, בכל פעם שהם מזהים אותי מתקרב אליהם, הם מזנקים ונעמדים לי על העדשה", הוא צוחק. "אני משתדל להוריד אותם בעדינות, אבל יש פעמים שפשוט אי אפשר לצלם אותם וצריך להמתין שיסיימו את עיסוקיהם". לדבריו, ולאחר שמתרגלים לעובדה שהם שעירים ולא מזיקים, אפשר ליהנות רק מלהתבונן בעיניים הרבות שיש לכל אחד מהם. "זה כמו לתקשר עם מגדלור ששולח את העיניים שלו לכל כיוון".
כשהבין קירה כי מצא לעצמו תחביב מהנה ומאתגר, הוא החל להשקיע בציוד מיוחד לצילום מאקרו, זכה לטיפים מקצועיים מצלמים ברחבי העולם ששמחו לחלוק עימו את הידע הקיים. "האינטרנט מקצר את המרחק לכל מי שרוצה ללמוד ולהכיר אנשים בתחום", אומר קירה.
הגישה הצילומית של קירה היא לנסות ולהביא את החרק לצופה באופן אסתטי ככל שניתן. "לרוב האנשים יש רתיעה מחרקים מאחר והם נוטים לחשוש מהם, לראות אותם כיצורים פולשניים, מציקים או עויינים",
הוא אומר.
"אני רוצה לצלם את החרק במלוא תפארתו, להדגיש את הצבעים המגוונים והעשירים שבו, להעניק זווית חדשה לעולם שאנחנו לא רגילים לראותו ביום יום". מדגיש קירה.
"אני חושב שרוב האנשים פשוט מקשרים את החרקים לג'וקים שפולשים לבתיהם. אני גם לא מחבב את התיקנים בקיץ".
קירה ממליץ לצלמים המעוניינים להתמקד בצילומי מאקרו להתחשב בשעות הפעילות של מושאי הצילום שלהם. "חרקים בעלי דם קר פעילים פחות בשעות הבוקר המוקדמות לקראת הערב ואז ניתן לצלם אותם בקלות יותר", הוא מציין. "ותמיד צריך לקחת בחשבון שאפשר לחזור אחרי מספר שעות בשדה ללא תמונה מנצחת וכדאי להצטייד בסף תסכול גבוה מאוד".
קירה מקפיד לצלם חרקים בטבע כשהם במצב חופשי לחלוטין. "ישנם צלמים שמדביקים, מקפיאים ואפילו ממסרים חרקים כדי להוציא את התמונה המושלמת, אבל אני מעדיף להתמודד עם אחוזי הצלחה קטנים יותר, מאשר לפגוע בחיבור ובשלמות הטבע", הוא מבהיר.
"אני אוהב לצלם את החרקים מגובה העיניים שלהם גם במחיר של התמודדות עם תנאי שטח קשים". קירה נזכר כי באחד ממסעות הצילום שלו, הבחין בצמד זבובים שהחליטו להזדווג על ערימת צואה של פרות. "זחלתי לשם, הצמדתי את העדשה לקצה של הערימה ובסוף יצאה תמונה מוצלחת עם ניחוחות מיוחדים".
בין צילום בטבע עם חבריו לתחום והעברת סדנאות לצילומי מאקרו, משתף קירה גם את ילדיו בתחביב ולוקח אותם עימו לצילומים בטבע. "בתחילה הם הסתייגו מהתחביב המוזר שלי, אבל כעת הם מגלים סקרנות ומתרגשים יחד איתי כשיש סיטואציה מעניינת", הוא מספר. "לכל אחד יש מצלמה משלו כדי שיוכלו לתפוס את העולם הזעיר מסביבנו בדרך שלהם".
החלום של קירה הוא לתעד חרקים באזורי הביצות בלואיזיאנה, ארה"ב. "יש שם מגוון כמעט אינסופי של חרקים וזה כמו חלום שלא נגמר", הוא מסכם. "עולם החרקים נראה קטן מלמעלה, אך כשיורדים לגובה שלהם, מגלים את סוד הפרטים הקטנים".
