הסיפורים מפקיעין: שנים של התנכלויות

הסיפור שלא סופר: הגרסה הרשמית של המשטרה ושל הנציגות הדרוזית על האירועים האלימים אתמול ביישוב פקיעין, מתייחסת אל המתקן הסלולארי, שהותקן בלול במושב פקיעין החדשה, כאל הגורם מעורר המהומות. כעת, טוענות משפחות יהודיות, שהתגוררו בשנים האחרונות בפקיעין העתיקה, כי האנטנה היא רק תירוץ.

לטענתם של כמה מהתושבים, במשך השנים האחרונות סבלו המשפחות היהודיות, כמו גם משפחות נוצריות ודרוזיות, מסדרה של התנכלויות מצד קבוצה של צעירים לאומנים, שהציתו ופגעו לאורך השנים ברכוש וכלי רכב. כל זאת, לטענתם, ללא התערבות משטרתית הולמת.

לדברי אותם תושבים, האירועים האלימים הלכו ותפחו, עד לאירועי המהומות בפקיעין, שהיוו מבחינתם את השיא במתקפה הכללית. פרט מדאיג נוסף: לאחר שהתושבים היהודים עזבו את המקום, אתמול בבוקר, הוצתו חלק מבתיהם, ובבתים אחרים נזרע הרס.

"אני לא רואה את עצמי חוזרת למקום, אלא אם אדע באופן ודאי, מההנהגה ומהשכנים שלי, שאירוע כזה של שנאה לא יחזור על עצמו. אני לא מתכוונת להיות קורבן", אמרה ל-ynet אורית זגלמן, שהייתה עד אתמול בבוקר תושבת פקיעין העתיקה. "לא האמנתי איזו כמות של שנאה הייתה שם. כל הזמן הייתה הרגשה שלמרות התנכלויות פה ושם, באמת מדובר בכפר של ארבע הדתות".

אורית ובעלה אביב עברו להתגורר בפקיעין העתיקה לפני כארבע שנים, בבית שרכשה עמותת "פקיעין לנצח". בסך הכל מתגוררים בפקיעין - היישוב היחידי בארץ מלבד ירושלים, שבו על פי המסורת לא פסקה מעולם התיישבות יהודית - שמונה משפחות יהודיות.  

שרידיו המפויחים של בית משפחת זגלמן בפקיעין

מרגלית זנתי, קשישה שאף נולדה במקום ונצר למשפחה עתיקה המתגוררת בפקיעין זה דורות, מספרת: "מצד אחד ישנם השכנים והאנשים הרגילים בכפר, שאיתם באמת הייתה חברות טובה. הילדים הסתובבו חופשי, ולא הייתה שום בעיה. מצד שני, יש כאן קבוצה של צעירים לאומנים. עד אתמול חשבנו שמדובר בכמה עשרות, אבל עכשיו ברור לנו שיש בין 100 ל-200 כאלה.

"במשך השנים היו התנכלויות. שרפו לנו את הרכב, גרמו נזק למחסן. וכך גם לכל המשפחות האחרות, ולא רק ליהודים, אלא גם לנוצרים ואפילו לחלק מהדרוזים עצמם. המשטרה במקרים האלה פשוט לא התייחסה. באו, רשמו תלונה וזהו. חוסר אונים מוחלט", נזכרת זנתי. "עכשיו הם במשטרה החליטו על המבצע כי לא הייתה כבר ברירה. בשבועות האחרונים, מאז החג בסוף הרמדאן, הרוחות ביישוב הלכו והתלהטו. בשתי הזדמנויות שונות השליכו כאן רימוני רסס על הבתים וזה נהיה פשוט בלתי נסבל".

כמו פוגרום

את הלילה שבין יום שני לשלישי, לא תשכח זגלמן עוד זמן רב. המהומות, לדבריה, החלו הרבה לפני שהמשטרה הגיעה ליישוב: "כל הלילה הצעירים הסתובבו רעולי פנים, חמושים באלות וגם בנשק חם, רובים

 ורימונים. כל הזמן היו יריות באוויר. במהלך הלילה שוב שרפו לנו את הרכב. אחר כך הגיע המשטרה, עם כל הסיפורים שכבר היו בתקשורת. אנחנו יצאנו בבוקר כאילו כרגיל. תיק לעבודה, תיקים לילדים, לגנים ולבית הספר, אבל הייתה אווירה רעה. היה ברור שמשהו לא טוב הולך לקרות. חצי שעה אחרי שיצאנו הודיעו לנו ששרפו לנו את הבית כולו. עד היסוד".

אורית סיפרה כי לא הייתה עדיין בבית, שכן המשטרה הזהירה אותה ואת חבריה שלא לחזור עדיין לפקיעין. "אנחנו עדיין לא יודעים מה נעשה הלאה, איפה נשים את עצמנו. אני לא מעוניינת לחזור לשנאה הזו, ומקווה שיהיה מי שיבוא וייקח אחריות ויגיד לנו שאירועים כאלה לא יחזרו על עצמם".

אביה של אורית, גיל ספיר, שביקר היום במקום, השתמש במלים קשות לתאר את האירועים. "זה היה ממש פוגרום. כמו מאורעות 29 ו-39, שאז גירשו את היהודים מחברון וממקומות אחרים, פה זה מאורעות פקיעין 2007, שנועדו לגרש את היהודים מהמקום". לדבריו, כל בתי היהודים בפקיעין ניזוקו, מלבד ביתה של מרגלית זנתי ושל יהודי ותיק נוסף. "אותם הם מחשיבים כבר מקומיים".

ממשטרת מרחב הגליל נמסר בתגובה כי בשנת 2005 הוגשה תלונה אחת על הצתת רכב של יהודים בפקיעין. נעצרו שני חשודים והם שוחררו בהחלטת הפרקליטות מחוסר ראיות. עוד נמסר מהמשטרה כי בשנת 2006 היו ארבעה מקרים של השלכת רימונים, אולם בשלושה מתוכם לא הוגשה תלונה, וברביעי הושלך רימון לתוך ביתו של נוצרי ביישוב.

כמו כן, אומרים במשטרה כי בשנה האחרונה אכן היתה התגברות במספר המקרים האלימים - בהם הצתת רכב, הצתת מבנה והשלכת רימונים. במרחב הגליל ציינו כי כל המקרים עדיין בחקירה, וחלק מהמעצרים שאמורים היו להתבצע שלשלום בלילה – היו במסגרת חקירות אלה.