אפוליה: העקב של המגף

באפוליה אפשר למצוא את אחד המוזיאונים הארכיאולוגיים הפתוחים הטובים באירופה, קתדרלות עתיקות, כפרי דייגים לאורך החופים, אחד מהיערות הגדולים ביבשת ורצועות ים מהנקיות בים התיכון. תמוה עד לא ייאמן שאזור יפהפה זה נשאר מחוץ למסלול המסורתי של מרבית התיירים המבקרים באיטליה.

האזור כולל כמה פרובינציות: בארי ‭,(Bari)‬ ברלטה (Barletta), ברינדיזי (Brindsi), פוג'יה (Foggia), לצ'ה (lecca), טרנטו (Taranto). רוב התושבים הם עובדי אדמה - מגדלי זיתים, ענבים, שקדים, טבק ודגנים שונים. כפרי הדייגים מפוזרים לאורך חוף הים האדריאטי ומפרץ טרנטו.

שמן זית כמו יין

כמחצית מכל עצי הזית באיטליה גדלים באפוליה. לא זו בלבד ששמני הזית המפורסמים ביותר במדינה מיוצרים באזור, אלא שגם יצרנים בצפון איטליה לא מתביישים למהול את השמן שלהם בשמן מתוצרת אפוליה כדי לשפר את טיב המוצר.

האזור נשאר מחוץ למסלולי התיירים (צילומים: הלן חזן)

חוויה מיוחדת מזומנת למי שמגיע אל דאמיקו פיאטרו ‭,(Damico Pietro)‬ מגדולי היצרנים של שמן הזית באפוליה. לחוות עצי הזית שלו קוראים "איל פראנטוליו‭,"‬ והיא שוכנת לא רחוק מבארי. על שולחן ארוך במרכז המבקרים בחווה מסודרים כמה עשרות בקבוקי שמן, כשמאחוריו עומד בעל החווה עצמו. הוא לא פותח בהסברים מלומדים, אלא מוזג את הנוזל הסמיך והריחני בעל צבע זהב לתוך כוסות קטנטנות, ומציע אותן לאורחים. הטעם חזק, הארומה כובשת - כאילו שטועמים יין.

פיאטרו עצמו נוהג כטועם יין משובח. הוא מגלגל את השמן בפיו ומכריז בגאווה בלתי מוסווית: "טעמתם את שמן הזית הטוב בעולם. המשפחה שלי מייצרת אותו כבר מאות שנים בתהליך שסודו נשמר בקפדנות‭."‬ מי שמשתכנע לקנות, וקשה שלא לעשות זאת, ישלם כ-10 אירו על בקבוק.

המעוניינים בחוויה לא פחות מרשימה, יבקרו בחוות עצי הזית לה מקיולה ‭(La Macchiola)‬ שבספוניאנו, כ־20 ק"מ מאוטרנטו , כמעט בשפיץ של העקב. למשפחת ריצלי, הבעלים, מדליות זהב על שמן הזית שלה. בקבוק שמן של חצי ליטר עולה 12 יורו, בקבוק של שלושה רבעים הליטר ‭17 -‬ יורו. במקום "בית חרושת" קטן לילדים, בו הם יכולים ללמוד הלכה למעשה את תהליך הייצור. צמוד לחווה פנסיון צנוע, נקי ונעים.

אפוליה, תאמינו או לא, מייצרת יותר יין מכל חבל אחר באיטליה ‭17 -‬ אחוז מהתוצרת הלאומית. במשך תקופה ארוכה הועבר יין שהופק באפוליה לטורינו, לתעשיית הוורמוט. חלק גדול מהיין אף הועבר לצרפת, שם השתמשו בו לשיפור היינות המקומיים בשנים של בציר גרוע. בשנים האחרונות מייצרים יינני אפוליה כ־25 סוגי יין אדום מובחר המתחרה בטובים שבסוגי היין באיטליה.

המלצות? פרימיטיבו די מנדוריה (Primitivo di Manduria), קסטל דל מונטה (Castel del Monte), ומעל לכל סליצ'ה סלנטינו (Salice Salentino) - ‬ יין אדום וכבד המיוצר סביב העיר לצ'ה מענבי נגרו אמארו. ליין הזה חסידים רבים גם הרחק מגבולות איטליה. הצעה ידידותית: לא לגעת בהגה המכונית לאחר ששותים סליצ'ה סלנטינו. הוא אכן ארומטי ונהדר, אך גם מערפל חושים ידוע.

אבן לצ'ה

חמש ערים גדולות באפוליה: בארי, ברינדיזי, פוג'יה, לצ'ה וטרנטו. כל אחת מהן היא בירת מחוז. הערים האלו מציעות את מה שתראו כמעט בכל עיר אחרת באיטליה. יופייה של אפוליה דווקא בעיירות הקטנות ובכפרים, בחופים ובטבע.

בארי, בירת אפוליה, היא עיר נמל תעשייתית. הרובע העתיק ‭(Citta Vecchia)‬ במרכזה, ששופץ בשנים האחרונות, מושך יותר ויותר תיירים. שני מבנים היסטוריים מרשימים בבארי הם קתדרלת סן סאבינו ומבצר סן ניקולארה. המוזיאון הארכיאולוגי העירוני מתגאה בפריטים רבים מתקופת הברונזה.  

היופי ניכר בעיירות הקטנות ובכפרים

ברינדיזי נחשבה במשך מאות שנים ל"נמל הבטוח ביותר של הים האדריאטי" ול"שער אל המזרח‭."‬ עוד פרט מעניין לגביה: בין השנים 1943 ו־‭,1944‬ בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ברינדיזי הייתה בירת איטליה כולה. המלך הגולה ויטוריו עמנואלה השלישי התגורר בה, מה שהפך את העיר אוטומטית לבירת המדינה. המלצות לביקורים: מבצר אראגון, הנמל העתיק, כנסיית מריה דל קאזלה, המזרקה היפה ‭.Fountain Tancredi‬

פוג'יה שוכנת במרכז האזור החקלאי. העיר הייתה מרכז חשוב למסחר במוצרים חקלאיים וחיות בית, ובמידה רבה זה מה שניתן לומר עליה גם היום. בקיצור, אפשר בשקט לפסוח עליה. לצ'ה זכתה בתואר "פירנצה של הדרום‭."‬ העיר יושבת בקצה התחתון של העקב, קרובה גם לים האדריאטי וגם לים היווני. יפים כאן במיוחד הבניינים הרבים בסגנון הבארוק, שמרביתם בנויים "אבן לצ'ה" - אבן רכה בצבע צהוב הניתנת לעיבוד קל יחסית. העיר שזורה אתרים היסטוריים, ביניהם אמפי-תיאטרון רומי וזירת תיאטרון יווני.

טרנטו היא תערובת של עתיק ומודרני. לעיר שני חלקים נבדלים המחוברים בגשר מסתובב: העתיקה על כנסיותיה ואנדרטותיה, והעיר התעשייתית. הנוף הנשקף מהמקומות הגבוהים מרהיב - הפנורמה משתרעת מהרי קאלבריה ועד איי קארדי. המלצות לביקורים: ארמון הממשל, המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי, מוזיאון הטבע. וכן, לטרנטו עשרות קילומטרים של חופים לבנים שמעטרים מי ים צלולים.

עיר המערות

העיירות אוסטוני (Ostuni), לוקורוטונדו (Locorotondo), קיסטרניני (Cisternini) מדרום לבארי, הידועות גם כ"הערים הלבנות‭,"‬ נמנות עם הערים העתיקות היפות ביותר באיטליה. בתיהן, הידועים בשם "טרולי" ‭,(Trulli)‬ צבועים לבן בוהק, והחוק מחייב את בעליהם לצבוע מחדש לפחות פעם בשנה. הבתים מצטיינים במראה מיוחד: הם נטולי פינות, כל מפגש קירות הוא מעוגל.

מבצר עתיק בטרנטו

הרחובות בעיירות המתוקות האלו קטנים ומתפתלים, ואינסוף מדרגות הופכות כל סיור רגלי לאורכם למבחן כושר. אבל לא לדאוג, מספר המסעדות המעולות בכל אחת מהעיירות עולה על מספר המדרגות. בכל מקום מציצות ערוגות פרחים ותבלינים שונים, והאוויר מלא ניחוחות של מאכלים מעולים.

לוקורוטונדו (זכתה להיכנס לספר השיאים של גינס כעיר היחידה עם חמש אותיות O בשמה) משקיפה על עמק איטריה כולו. המראה של בתי הטרולי בתוך כרמי הזית והענבים מיוחד במינו. אוסטוני נושקת לחוף ‭,Murgia‬ והיא אולי היפה שבערים הלבנות של אפוליה (לא לפסוח על רובע לרדניאנו‭.(‬ זהו גם האזור המפותח ביותר בכל הקשור בתיירות, עם מרחצאות מרפא ואתרי נופש מגוונים.

אם אוסטוני היא היפה בערים הלבנות, אלברובלו ‭(Alberobello)‬ היא המפורסמת שבהן. העיר בנויה על שתי גבעות שנהר עובר ביניהן. בגבעה המערבית נמצא החלק הישן של העיר, עם המספר הרב ביותר של בתי טרולי -

2,000. בעיר העתיקה שני רבעים, שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר היסטורי עולמי. לא להחמיץ את השוק של יום שלישי בבוקר, ואת זה של שבת אחר הצהריים ברובע קורג'יה (לפעמים אפשר למצוא אפילו פריטים היסטוריים בעלי ערך ניכר‭.(‬ בערבים של ימי רביעי ושבת מארגנים הקצבים של אלברובלו מנגל המוני, הידוע כ"פורנלו פרונטו" - מומלץ לאוהבי בשר על כל סוגיו. חלק ניכר מבתי הטרולי בעיירה משמשים חנויות למזכרות, ולא מפתיע שהסובניר המבוקש ביותר הוא בית טרולי קטנטן.

ואי אפשר לסיים סקירה על חבל אפוליה בלי לציין עוד שני אתרים מיוחדים. הראשון הוא ארמון קסטל דל מונטה, השוכן מערבית לעיר בארי ונקרא גם "כתר האבן של אפוליה‭."‬ הארמון בנוי בצורת מתומן, עם שמונה מגדלים, אחד בכל קודקוד. זהו בהחלט אתר אזוטרי במיקום מרוחק, וגם מדריכי טיולים הבקיאים בהיסטוריה לא מבינים מדוע הוקם הארמון דווקא כאן.

האתר השני הוא "עיר המערות" מאטרה ‭,(Matera)‬ באזור בזיליקאטה, בין העקב והשפיץ של המגף האיטלקי. במאטרה מאות מערות בהן התגוררו בני אדם עד ‭,1968‬ וכן 60 כנסיות החצובות בסלע. במבט ראשון נראה שזוהי עיר רגילה עם בתים רגילים, ולוקח קצת זמן להבין שהבתים הם רק חזיתות, שמאחוריהן מערות מגורים. היום נראה המקום כעיר רפאים, והוא משמש כאתר לצילומי סרטים היסטוריים. גם פאזוליני וגם מל גיבסון צילמו כאן סרטים הקשורים בחיי ישו.