רבין, מס הבורסה ותורת היחסיות של השחיתות
היו הרבה יצחק רבין. הנה הסיפור על רבין ומס הבורסה, ובסופו מוסר-השכל
באמצע אוגוסט לוהט של 1994 שוכנע יצחק רבין, ראש הממשלה, לתמוך בהצעה שהובאה בפניו בסודי-סודות על-ידי שר האוצר דאז בייגה שוחט: להטיל מס של 10% על הרווחים בבורסה, בלי התחשבות בהפסדים. ההסכמה נפלה כרעם ביום בהיר. כחודש וחצי קודם לכן, ב-24 ביוני 1994, התחייב רבין בכינוס הכלכלי בקיסריה שלא יהיה מס על הבורסה. בהודעה לרדיו ולטלוויזיה אף התחייב: "כל עוד אני ראש הממשלה, לא יהיה מס על הבורסה".
ההצעה שאותה קיבל רבין מפקידות האוצר נראתה לו פשוטה, ולכן שבתה את לבו. אבל הפקידים שהכינו אותה סובבו אותו בכחש. אין דרך במדינה דמוקרטית לגבות מס הכנסה מרווחים בלי אפשרות לקזז הפסדים. רבין לא ידע זאת.
בדצמבר אותה שנה, כשצוותי האוצר שקדו על ההכנות האחרונות להחלת מס הבורסה, טס רבין למזרח הרחוק, כשבפמלייתו אנשי עסקים מובילים. הללו שכנעו אותו לשנות את מתכונת המס, ועם שובו ארצה הורה רבין לתקן את החקיקה כך שתינתן גם אופציה של מס גבוה יותר על הרווחים - עם קיזוז הפסדים.
התיקון של רבין, מוצדק ככל שהיה, הרג הלכה למעשה את מס הבורסה בגרסה המקורית.
עכשיו הבה נעוף על כנפי הזמן תריסר שנים קדימה. מה היה קורה היום לו ראש הממשלה היה לוקח איתו לסיור מדיני חשוב בעולם קבוצה של חברים טובים, שאנשי עסקים ("בעלי הון") ידועי-שם, מקשיב לעצותיהם בסוגיית מס הנוגעת ישירות לכיסם, מסכים איתם וכופה על שר האוצר שלו לשנות את חקיקת המסים? התשובה: למחרת היום הייתה נפתחת נגדו חקירת משטרה בחשד למרמה, הפרת אמונים ועוד סעיפי אישום כבדים. סביר גם להניח שהמשטרה הייתה מגישה לפרקליטות תיק עם המלצה להגשת כתב אישום, ופרקליטות המדינה הייתה מאמצת את ההמלצה.
יצחק רבין לא הועמד לדין על נכונותו להטות אוזן לטענות חבריו מהמגזר העסקי, ולקבל את עצתם. אף שבימים ההם, פברואר 1995, כבר התנהל נגדו מסע שיסוי על-ידי הימין הקיצוני, ואף שבעיתונות נכתב רבות על "החברים של רבין", איש לא העז להטיח בראש הממשלה את אשמת השחיתות. מעשהו לא נתפס כמושחת. לדעת הקהל הישראלית נראה טבעי שראש ממשלה מאזין לקולות רבים – לא רק קולותיהם של פקידי האוצר – וחלק מהקולות עשויים לשנות את דעתו, לאחר שהשתכנע כי השינוי חיוני לטובת המדינה, הכלכלה והאזרחים. בשביל זה הוא ראש ממשלה.
פרשת מס הבורסה שחקה לעומק את אמינות ממשלת רבין כולה. פקידי האוצר לא הצליחו לגבש מערכת תפעולית לגביית המס. הטלת מס על רווחים ממסחר במניות וניירות ערך לא יכלה להצליח כצעד נפרד. היה עליה מלכתחילה להיות חלק ממהלך גדול למיסוי כל רווחי ההון לסוגיהם.
עובדה: כעבור שבע שנים הכינה ועדת מומחים המלצות לרפורמה מקיפה שכללה גם מס על רווחי הון ובורסה, והן הופעלו במלואן בתוך פרק זמן קצר על-ידי שר האוצר הלא-סוציאליסטי סילבן שלום. המסים האלה מזרימים עכשיו לקופת האוצר מיליארדי שקלים בשנה.
מוסר ההשכל מהסיפור ההיסטורי הנ"ל:
1. בדרך כלל רצוי להדליף מהלכים כלכליים מתוכננים כשהם עדיין בשלב של גיבוש, כדי לבחון את תגובת הציבור. אם תתעורר בהלה, אפשר לגנוז אותם בלי לאבד אמינות.
2. כמו הפורנוגרפיה, כך גם השחיתות היא עניין של גיאוגרפיה, והיא תלויה במקום, בזמן ובנורמות ציבוריות (ההוכחה: ראש הממשלה יוצא כעת למסעותיו המדיניים כשמטוסו ריק. הוא אינו מציע לאנשי עסקים להתלוות אליו).
3. תמיד חייב ראש הממשלה לחפש דעה שנייה ודעה שלישית לרפורמות שמציעים לו פקידי האוצר, ואפילו שרי האוצר. יצחק רבין מעולם לא התבייש לשאול עוד ועוד אנשים לדעתם בנושאים כלכליים - ולשנות את דעתו אם וכאשר שוכנע.
אבל הוא היה יצחק רבין.
לפנייה לכתב/ת 
