באדי אנד סול

סול ווילאמס וטרנט רזנור, שני מוזיקאים שמורדים בשיטה, כותבים נפלא ומאמינים גדולים בכח האמנות. למרות כל התכונות המשותפות הללו, קשה לתאר איך שניהם, הניצבים משתי קצוות הקשת המוזיקלית, יתאחדו וייצרו משהו ביחד. אבל הנה זה קרה והתוצאה מסקרנת ומעמיקה.

ווילאמס הוא כותב מבריק ומגיש טקסטים בצורה מבריקה עוד יותר. סינגלים כמו "Elohim" או "Twice For The First Time" שיצאו לפני כעשר שנים היו לפצצות מילים מתקתקות מפי מנהיג של דור מוזיקלי. יצירתו הארוכה "She" - ספר שמגיע עם דיסק אותו ווילאמס מקריין ללא צלילים או מקצבים, שמה אותו בשביל רבים בעמדה של נביא, ובצדק. הדיוק הלירי והמטפורות המרגשות שלו הצליחו לחבר את השירה הכתובה גם למאזינים שהכי רחוקים ממנה. כל זה מבלי להזכיר את הסרט "סלאם", שם ווילאמס, שפחות או יותר משחק את עצמו, יורה את מילותיו לכל עבר ומחמם את הלב.

עטיפת האלבום החדש. לא ניתן להשיג בחנויות

רזנור להצלה

האלבום החדש של ווילאמס נקרא "The Inevitable Rise and Liberation of NiggyTardust", כשהשם והקונספט הם סוג של טייק-אוף על דיוויד בואי וזיגי סטארדסט. בכל השירים, ווילאמס, רזנור וחברו של רזנור, טכנאי הפלאים אטיקוס רוס, מצליחים ליצור שילוב מדויק בין הטקסטים לצלילי האינדסטרייל, ההיפ-הופ, האלקטרו והרוק'נרול.

רזנור. עושה את זה הכי טוב (צילום: אור אלתרמן)

הקשבה מעמיקה לאלבום תעיד על כך שרזנור הצליח ללמד את ווילאמס הרבה דברים, למשל איך לשיר, והבדלי השירה מאלבומו הראשון הם תהומיים. יותר מכל, רזנור לימד אותו איך לגשת לעניין. איך לשים את עצמו במקום הכי נכון מבחינה מוזיקלית אבל הכי רחוק בדמיון. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא בגרסת הכיסוי ל-"Sunday Bloody Sunday". הגרסה החדשה לא הולכת למקומות רחוקים אבל כן לנכונים, והשניים מצליחים להעביר רגש גדול מתוך השעמום המוכר של U2.

דבר אחד שפוגם בהגשת היצירה החדשה היא העובדה שהיא מוצגת כאלבום שלישי של ווילאמס, ולא כפרויקט של השניים. האישיות המוזיקלית של רזנור היא לרוב יותר בולטת באלבום מאשר זו של ווילאמס ואם רזנזור, שלפעמים גם שר בשירים החדשים, לא היה שם, היה מדובר במשהו שונה לחלוטין. אם השניים כן היו מחליטים להפוך את זה לפרויקט מיוחד, רזנור, מבחינה שיווקית ומוסרית, היה מצליח למשוך הרבה ממעריצי "ניין אינץ ניילז" לגלות את המשורר המיוחד הזה, ואולי גם לגרום להם לחזור אחורה ליצירותיו האדירות.

אבל יש סוף טוב: את האלבום הטרי לא תוכלו להשיג בחנויות. ווילאמס ורזנור החליטו גם הם (ואלוהים יברך אותם על כך) להפיץ את האלבום שלהם חופשי-חופשי ברשת.

עוד לפני ההופעה שלו בישראל, רזנור סיפר כי הוא תומך בהפצה חופשית של המוזיקה באינטרנט ושנמאס לו סופית מחברות התקליטים. עכשיו, הוא מיישם את השיטה.

בעמוד המייספייס של ווילאמס, כתב המשורר: "אנחנו יודעים שזה קצת מסוכן אבל אנחנו עוד יותר מודעים לכך שאנחנו לא יכולים לפנות לכוחות התעשייה עבור תמיכה, והיוזמה של 'רדיוהד' מאוד השפיעה עלי.

"כמובן שיש הרבה אמנים עצמאיים בעולם. הסרט העצמאי 'Slam' פתח עבורי הרבה דלתות. אבל, הסטיגמה שדובקת בך בהיותך אמן עצמאי בתעשיית המוזיקה, לא תמיד היתה מתגמלת מספיק. עכשיו זה מרגיש לי שונה. אני מרגיש שהזמן קשר קשר להפוך את האלבום הזה לחלק חשוב בהיסטוריה". כותב מבריק, כבר אמרנו?

•  באתר של ווילאמס תוכלו להוריד את האלבום בחינם (או לקנות. מה איכפת לכם? זה רק 20 שקל)