הסיוע לילד הנכה קוצץ - מצבו מידרדר
רועי גינת, בן 11, משותק ועיוור. לאחר שהחלים מגידול סרטני במוחו הוא מנסה להשתלב בחברה, אך השנה נמנעת ממנו העזרה של סייעת אישית בבית הספר, ולכן הוא נאלץ לעשות את צרכיו במכנסיו. האב: "הילד שלי סובל ואני סובל עמו, אבל אף אחד לא מבין ולא עושה דבר". משרד החינוך מסביר שהקיצוץ בסייעות נועד להכין את הילדים הנכים לחיים עצמאיים
"אני יודע שאין צדק אבסולוטי בחיים, אבל למען השם - תנו לי לעזור לילד שלי". רוני גינת, אב לילד בן 11 משותק ועיוור שהחלים ממחלת סרטן במוחו, מתקשה להבין מדוע מונע משרד החינוך סייעת צמודה לבנו בבית הספר. "הילד שלי עושה את צרכיו במכנסיים כי אין לו סייעת צמודה. בית הספר לא מאפשר אפילו לאמא שלו להיות לצדו. מה כבר ביקשתי? לעזור לילד שלא הולך ולא רואה".
רועי נולד כילד בריא לחלוטין, ואולם בגיל שנה ושלושה חודשים התגלה במוחו גידול סרטני בגודל שישה ס"מ. הוא הובהל לחדר הניתוח, שבו איבד את ראייתו בשל זיהום בחלל חדרי המוח. במשך שבועות אושפז בבידוד במחלקת טיפול נמרץ, כשהרופאים העריכו את סיכוייו לחיות ב-2 אחוזים בלבד. במשך שנה וחצי עבר טיפולים כימותרפיים, ובמאבקים קשים הצליח לשרוד גם אותם. "אף אחד מהילדים שהכרנו במחלקה שלו, שסבלו מאותה המחלה, לא שרדו", מספר רוני האב בשיחה עם ynet.
רועי נותר פגוע בראשו. הוא סובל מאוטיזם ושיתוק בפלג גופו השמאלי, אינו רואה ולא מסוגל ללכת לבד, וכן אינו שולט בצרכיו כראוי. "למרות כל מה שהוא עבר בגילו הצעיר, הוא שרד ואנחנו הרגשנו שקיבלנו את חייו במתנה", אומר רוני. לפני שנה החל את לימודיו בבית הספר "און" בתל-אביב לילדים בעלי צרכים מיוחדים. בשנת הלימודים הקודמת היתה לצדו סייעת אישית במשך 30 שעות בשבוע, שתפקידה היה לתווך בינו לבין לוח השיעור, להוציאו לשירותים כשהוא נזקק לכך, להוציאו להפסקות ולסייע לו להתחבר עם האנשים סביבו.
"תנו לי לעזור לילד שלי". רוני גינת ובנו רועי
ואולם בתחילת שנת הלימודים הנוכחית התבשרו בני משפחת גינת כי בשל שינויים מערכתיים הוחלט כי עבודתן של הסייעות האישיות לילדים ופסק, וכל סייעת תשגיח על כמה ילדים בכיתה. "אמרנו להנהלת בית הספר שקשה לו להתמודד לבדו, וכי הוא זקוק לטיפול אישי", אומר האב. "אבל נענתי בשלילה. שלחתי את העוזרת הפיליפינית שלו איתו לבית הספר, אבל אסרו את כניסתה. אמו, עירית, הגיעה לטפל בו בעצמה, אבל גם את כניסתה אסרו ואיפשרו לה רק להאכילו בארוחת הצהריים".
"ניירת יש בלי סוף, אבל אין מי שירים את הכפפה"
לדברי גינת, חרף פניותיו החוזרות ונישנות לכל הנוגעים בדבר - כולל לשרת החינוך ומנכ"ל המשרד - לא ניתנה לו האפשרות להעניק לבנו סיוע אישי. "הילד מטיל את מימיו במכנסיים ואף אחד לא שם לב. לפעמים הוא שב הביתה אחרי שהשתן כבר התייבש במכנסיו. הילד שלי סובל ואני סובל עמו, אבל אף אחד לא מבין ולא עושה דבר. במקום זה, אומרים לנו באגף המיוחד במשרד החינוך: 'אנחנו רוצים שהם ייגדלו לעצמאות'. עד היום אני לא מצליח להבין על מה הם מדברים".
גינת מציין כי הציע למנהלת בית הספר לממן בעצמו את הסייעת, אם אין ביכולתו של בית הספר או ביכולתה של מערכת החינוך לעשות זאת, אך נענה בשלילה. "אמרו שזה אסור לפי החוק. לפי החוק, אסור שאפילו אמו תהיה לצידו. אבל שהוא יישב בכיתה לאחר שעשה את צרכיו במכנסיים, זה מותר?"
האב המתוסכל מספר כי הוא מנהל תכתובת ממושכת עם הגורמים האחראים, כששוב-ושוב מפנים אותו לגורמים שאין בידיהם הפתרון. "ניירת יש בלי סוף, אבל אין מי שירים את הכפפה. אני רוצה שיבוא בר-סמכא לבית הספר, יראה במו עיניו ויחליט האם מכסת הסייעות הקיימת מספיקה כדי לעזור לילדים המסכנים הללו". לדבריו, ועד ההורים בבית הספר יוזם בימים אלה הקמת מטה משותף, שימחה על הנהלים החדשים וישקול את השבתת המוסד החינוכי.
משרד החינוך: אנחנו פועלים ברגישות
ממשרד החינוך נמסר כי האגף לחינוך מיוחד פועל ברגישות רבה כדי לתת מענה הולם לילדים בעלי צרכים מיוחדים. במשרד דוחים את הטענה כאילו חל קיצוץ בעניין הסייעות, ומציינים כי השנה הוקצו עוד 150 סייעות לטובת תחום זה. כמו כן, בשנת הלימודים הנוכחית הוחלט באגף כי בשל מספרם הרב יחסי של נשות הצוות בכיתה (מורה, סייעת ומטפלת פרא-רפואית בכיתה של 7 תלמידים) הוחלט לשנות את המדיניות של סייעת צמודה לתלמיד. בבסיס השינוי עמד הרצון להכין את התלמידים לקראת חיים עצמאיים באופן יחסי.
במשרד מוסיפים כי בשל המחלוקות הקיימות בין השטח לבין הדרג המקצועי במשרד באשר למדיניות של הקצאת סייעות בחינוך המיוחד, מינתה שרת החינוך ועדה ציבורית בראשותה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר (הידועה בפסקי הדין שלה ובתמיכתה בתחום קידום הצרכים של ילדי החינוך המיוחד). בוועדה חברים ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי גיא-רון, ונציגים מארגוני אקי"ם, אלו"ט ואיל"ן.
הוועדה תנהל דיון ציבורי פתוח אודות הטיפול ואופן הקצאת המשאבים של מערכת החינוך לצורך הטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים, שבסופו יוכרעו סוגיות אלו. הוועדה אמורה להציג את מסקנותיה בתוך חמישה חודשים על מנת שבשנת הלימודים הבאה יחל תהליך יישומן.
לפנייה לכתב/ת 
