הטוב, הרע והתורשה

הכולסטרול, המיוצר באמצעות אנזים בכבד, הוא מולקולה שומנית שרק בעלי חיים מייצרים אותה. תפקידיה לגוף חיוניים ביותר: היא משמשת חומר גלם לבניית כל קרומי התאים בגוף, ליצירת הורמוני המין והורמונים של יותרת הכליה, ליצירת חומצות המרה שמסייעות בהמסת השומן במזון ובעיכולו, וכן להפקת ויטמין D. בעבר האמינו המומחים שעודף כולסטרול בדם הוא גורם חשוב בקביעת רמת הסיכון לטרשת עורקים. ואולם לפני כ־25 שנה התברר שהגורם החשוב אינו סך כל הכולסטרול בדם, אלא הכמות של שני הנשאים העיקריים שלו: LDL ו־HDL.

ה-LDL) Low Density Lipoprotein) – ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה, נושא את הכולסטרול מהכבד אל יתר חלקי הגוף, בעוד שה־HDL) High Density Lipoprotein) – ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה, מפנה את הכולסטרול מהגוף לכבד, שם הוא מתפרק ומופרש מהגוף.

על אף שהם מכילים בדיוק אותו כולסטרול, הרי שרק עודפי ה־LDL שוקעים על דופנות העורקים, שם הם יוצרים רובד טרשתי שמצר את כלי הדם, פוגע בזרימת הדם ועלול לגרום להתקף לב או לשבץ מוחי. מסיבה זאת זכה ה-LDL לכינוי "הכולסטרול הרע", בעוד שה-HDL, שעוזר בפינוי הכולסטרול, מכונה "הכולסטרול הטוב".

מאחר שאצל כשליש מהלוקים בהתקף לב נמדדות רמות תקינות של כולסטרול, הועלתה בשנים האחרונות ההשערה שהבעיה איננה רק בכמות הכולסטרול, אלא גם באיכותו. ההשערה היא שכאשר הכולסטרול מתחמצן בהשפעתם של רדיקלים חופשיים, הנזק שלו חמור יותר. כי הוא שוקע ביתר קלות בכלי הדם ובכך מחמיר את תהליך סתימת העורקים.הגורם העיקרי לעלייה ברמת הכולסטרול הוא התורשה, המשפיעה בין היתר על נטייתו של הכבד לייצר יותר כולסטרול, ו/או לקלוט פחות כולסטרול מזרם הדם. 70% מסך הכולסטרול המצוי בגוף מיוצר בתהליכים פנימיים, ורק 30% מגיעים מהתזונה. המשמעות היא ששינוי התזונה יכול להשפיע על רמת הכולסטרול רק באותו טווח של 30%.