למה זנחו תאגידי המיחזור את הרשויות הערביות?

בשבוע שעבר השיק תאגיד המיחזור אל"ה קמפיין להעלאת המודעות הציבורית למיחזור בקבוקים, שמטרתו להגדיל את יכולת האיסוף של התאגיד. יושבת ראש התאגיד, נחמה רונן, הסבירה אז כי "באמצעות הסברה וחינוך ניתן לשנות דפוסי התנהגות תוך פרק זמן סביר", ואף השוותה את המיחזור לנושא חגורות הבטיחות, שם נרשמה הצלחה בשינוי הרגלי הציבור.

אבל עידוד המודעות למיחזור רלוונטית כנראה רק ליישובים היהודיים. מבדיקת ynet עולה כי ברשימת 700 היישובים בהם מוצבים כיום כלובי איסוף בקבוקים, אין ולו רשות ערבית אחת. ההסבר באופן אירוני, מקורו בטענה שביישובים הערביים אין מודעות מספקת לנושא המיחזור. לאחר כמה ניסיונות כושלים להצבת כלובים ביישובים ערביים, המאמצים לרתום את התושבים לנושא נזנחו.

תאגיד אל"ה אחראי לחוק המיחזור, ובמוקד פעילותו נמצא מיחזור הבקבוקים שתחת פיקדון. אך התאגיד אחראי, בשיתוף עם חברת "אביב מיחזור", על כלובי האיסוף ביישובים השונים לשם מושלכים בקבוקי הפלסטיק הגדולים, שעליהם לא משולם פיקדון. אל"ה מממנת את ייצור הכלובים ו"אביב" מציבה אותם ומרוקנת אותם.

ברשימת הפריסה הארצית של אל"ה מופיעים כ-700 ערים ויישובים, ביניהם גם מקומות קטנים יחסית דוגמת היישוב מירב שבגלבוע - אולם אין ברשימה אף רשות מקומית ערבית. באל"ה וב"אביב" הודו כי כיום לא מוצבים כלובי איסוף בקבוקים ברשויות הערביות, אך הדגישו כי הנושא נזנח לאור כשלון של כמה ניסיונות בעבר.

"יש בעיית מודעות לנושא כנראה. ניסינו להציב בכמה מקומות אבל נתקלנו בחוסר שיתוף פעולה מצד האוכלוסיה. או שהכלובים נשארו ריקים תקופות ארוכות או שהיו גונבים את הכלובים, שורפים, או משחיתים אותם", אמרו ב"אביב".

באל"ה אמרו: "היו מספר נסיונות להרחיב את מספר הכלובים המוצבים ברשויות המקומיות הערביות שלצערינו לא צלחו, אבל בכוונת התאגיד להמשיך ולנסות. חשוב לתאגיד להצליח לאסוף חומרי מיחזור גם במגזר הערבי".

אלא שגם טענה זו אינה לגמרי מדוייקת. מבדיקת ynet עולה כי עד כה, מתוך 90 רשויות ערביות בישראל, הסתכם הנסיון של התאגיד ו"אביב" בשישה מקומות בלבד: כפר ברא, טירה, ג'לג'וליה, כפר סנדלה, מוקבלה ונעורה.

"בגלל היעדר תשתיות המיחזור עבר לידיים פרטיות"

חסן עלי, דובר מועצת אל-שגור, הכוללת בתוכה את הכפרים מג'ד אל-כרום, דיר אל-אסד ובעיינה, מסרב לקבל את ההסבר. "אין אצלנו כלובים אבל לא בגלל שהתושבים לא מתעניינים", הוא אומר. "יש בהחלט רצון מצד תושבים למחזר והתוצאה היא שישנם אנשים פרטיים שלקחו על עצמם את העניין הזה".

לדברי עלי, היעדר תשתיות מיחזור במועצה גרמו לכך שהנושא טופל בצורה פיראטית, "כך אזרחים מסוימים הפכו למתווכים בין התושבים לרשויות, או הגופים הממחזרים".

אחמד חסן, מנהל מחלקת הניקיון והאחראי על תחום איכות הסביבה בעיריית נצרת, טוען כי לפני כשנה הגיש בקשה להצבת כלובים בעיר אולם זו נדחתה. "ביקשתי להציב כלובים לתקופת ניסיון של מספר חודשים, כדי לראות איך העניין הזה עובד, אך החברה פשוט סירבה", הוא אומר. פינוי הפסולת בנצרת, עיר המונה כ-75 אלף תושבים, נעשה כיום באמצעות תחנת מעבר.

קאסם עמאד, ראש המועצה המקומית מזרע, אמר כי גם בקשתו להציב כלובי איסוף בשטח המועצה נדחתה בעבר. "מצבן של הרשויות הערביות איננו טוב, וייתכן שבגלל זה, ובגלל העובדה כי אנו יישוב קטן, העדיפו לא לשים אצלנו. אנו בהחלט מעוניינים בכלובי איסוף כי גם אנחנו מאמינים שמדובר בהרגל שצריך לפתח אצל האוכלוסיה".