ברצלונה שאסור לפספס

ברצלונה שבצפון-מזרח ספרד היא העיר השנייה בגודלה במדינה ובירת קָטָלונְיָה (Cataluňia) הספרדית. ב-1992 התקיימו בה המשחקים האולימפיים, מיקדו בה את תשומת הלב העולמית והיא זכתה לעדנה מחודשת. שש שנים התמרקה ברצלונה לקראת האירוע ואת הפירות קוטפים התיירים עד היום.  

עיר יפהפייה. ברצלונה (צילום: רונה פפר)

זוהי עיר יפהפייה, שחושניותה מציתה את הדימיון, מלטפת את המבקר בצבעים העזים של הים התיכון, ומאמצת אותו אל חיקה מיד. העיר משתרעת לחוף הים לבין הגבעות המשתפלות מהרי הפִירִינֵאִים וממזגת בתוכה אווירה של הרים וים. זהו כרך המיטיב לשלב את האירופאי עם האיברי ועם הים תיכוני. ברצלונה לא נועדה להשרות שלווה, לפחות לא במובן המקובל. לארכיטקטורה יש קווים מטורפים והבארים המתמלאים מדי ערב מעידים על כך שהעיר איננה קופאת על שמריה. אפילו הכיכרות מניעות את העיר בקצב מיוחד. בצוהרי היום, ללא כל סיבה מיוחדת, מתמקמות להקות בכיכרות הרבות של הרובע העתיק והקהל מחליט, לפי צופן לא ידוע, איזו מהן למלא.  

אדריכלות ואורבניות (צילום: רונה פפר)

ברצלונה היא עיר בה האדריכלות והאורבניות חד הן. זוהי עיר של שדרות רחבות, של כיכרות מעוצבות להפליא ושל תכנית בנייה עירונית אשר עוצבה על ידי אנטוניו גאודי, הארכיטקט הגאון ממוצא קטלוני, שהלהט הדתי והאסתטי שלו הניב בניינים בעלי חושניות יוצאת מגדר הרגיל; סוג של ארט נובו מרוכך, עם יותר משמץ של סגנון גותי. יופייה של ברצלונה ניכר בכל מקום. לא רק יצירות האדריכלות בהשראתו של גאודי, אלא גם עמודי התאורה הייחודיים מברזל מחושל בשדרה המפוארת של העיר. עמודים אלו הם בעיני ביטוי לרוחה של העיר. הן משלבים תאורת רחוב עם מושבי פסיפס מאריחי קרמיקה נפלאים, להזכירך שבמקום הזה אי אפשר להפריד בין השימושי לבין המרגש.

בית האוצרות של הנדיבות

ברצלונה היא גם לבה של הרוח הקטָלנית הגאה והמתבדלת. שריד מתוסכל משהו למה שהיתה פעם ממלכה עצמאית ונבלעה בספרד. מדינית, אך לא תרבותית. הרוח הקטָלנית שימרה את שפת הקָטָלָן, הדומה מאד ללָנגדוק המדוברת בדרום צרפת והצמיחה מורשת תרבותית מפוארת ששמות גדולים מפארים אותה: חואן מירו, פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי, תומסו ויטוריה, לואיס יאח, פבלו קאזאלס ואנטוניו גאודי הם רק חלק מרשימת אומניה ואנשי הרוח שלה.

ברצלונה מצטיינת גם באווירה תרבותית קוסמופוליטית, בירידי ספרים, תיאטרון ומוסיקה ולא פחות, היא גם מוקד קולינארי חשוב. גן עדן לחובבי הדגים ופירות הים. מטבח מקומי יצירתי, עשיר בהשפעות מקסטיליה ומפרובאנס. מטבח זה פיתח סגנון בישול הנקרא "מאר אי מונטניה" (Mar Y Montaña) - בישול המשלב מוצרים מהים וההר.

דון קיחוטה אמר על ברצלונה כי היא "בית האוצרות של האדיבות, מקום מפלט לזרים". סיסמת המשחקים האולימפיים שנערכו כאן ב-1992 לא היתה שונה בהרבה: "בברצלונה תוכלו למצוא חברים לנצח". זו עיר ידידותית, מסבירת פנים, משעשעת, אוהבת חיים, תוססת ולא גדולה מדי.

אתרי ה"חובה"

עיר תוססת ואוהבת חיים. המרינה (צילום: רונה פפר)

הרובע הגותי (Barri Gotic)

הרובע הגותי מכונה כך בשל הבניינים הרבים שנבנו בו במאות ה-15-13. אך הוא למעשה עתיק הרבה יותר. ישנם שרידים המעידים על ישוב רומי, וכן שרידים של החומות האיתנות שנבנו במאה ה-4, לאחר פלישות הברברים ושרדו עד לפני כ-150 שנה. מאז ימי הרומים, דרך ימי הביניים ועד ימינו אנו, זהו לב-לבה של ברצלונה.  

מבוך של סמטאות. הרובע הגותי (צילום: רונה פפר)

הרובע הוא מבוך של סמטאות התחום בין ארבע כיכרות רחבות ידיים: פלסה אנטוני מאורה (Plaça Antoni Maura) בצפון; פלסה נובה (Plaça Nova) במערב; פלסה דה סנט ג'אומה (Plaça de Sany Jaume) בדרום ופלסה אמיל וילנובה (Plaça Emili Vilanova) במזרח.

למרות השיפוצים, התיקונים והשינויים הרבים, שעברו במאות השנים האחרונות על הרובע, הוא שומר על קסמו המדיביאלי (ימי ביניימי). מחד, הסמטאות צרות ומרפסות הבתים כמעט נוגעות זו בזו. מאידך, ברוב הבתים עדיין מתגוררות משפחות, והילדים מתרוצצים ברחובות, הרובע איננו קריית אמנים מצועצעת אלא מקום חי ותוסס. מרתק מיוחד בשל השילוב בין ישן וחדש, שהולך ומתחדד במסגרת "מתיחת הפנים" שעברה ברצלונה בעשור האחרון של המאה העשרים.

קסם של ימי הביניים. הרובע הגותי (צילום: רונה פפר)

בנוסף לקתדרלה המתוארת להלן, כדאי לבקר גם בכיכר המלך (Praca del Rey); ובמוזיאון פרדריק מארֶ(ס) (Museu Frederic Mare's), השוכן בארמון המלכותי שהיה בית מגוריהם של רוזני ברצלונה. סביב פלסה נובה מספר מבנים מעניינים מבחינת הארכיטקטורה שלהם.

הקתדרלה

זו כנסייה ענקית הבנויה בסגנון גותי מרשים. הקתדרלה הנוכחית, המוקדשת לאֱיוּלָאלְיָה הקדושה (Santa Eulalia) ולצלב הקדוש, נבנתה במקום בו עמדה קודם לכן כנסייה רומנסקית מהמאה ה-11, שהיא עצמה נבנתה על חורבותיה של כנסייה מן המאה ה-4. בנייתה החלה בשלהי המאה ה-13 ונסתיימה רק בשנת 1450. החזית המערבית והצריח הם שחזורים מודרניים יחסית שתכנן בנאי צרפתי בן העיר רואן (Rouen) ומכאן ההשפעה הצרפתית הניכרת בגמלוני החזית, בצריחונים ובעיטוריהם.

פנים הקתדרלה מלא הוד, בעיקר הודות לעמודים התמיכה הדקים והמעודנים של הקשתות והאור נשפך פנימה דרך הוויטראז'ים של החלונות המוארכים ודרך החלונות העגולים הקטנים הממוקמים סמוך לתקרה. המחיצה של רחבת המקהלה ראויה להתבוננות מיוחדת. זו פוסלה במאה ה-16, משיש לבן, לפי רישומים של בָרְתלומֶה ארְדנְיֶיס, אחד מאומני הרנסאנס הגדולים של ספרד. הפסלים מתארים את מותה של אֱיולָאלְיָה הקדושה, הפטרונית של ברצלונה. בקפלות הצדיות יש שפע של תמונות מזבח גותיות ושל קברי שיש; מפורסמת במיוחד תמונת הטראנספיגורציה (ההשתנות של ישו, מגשמי לרוחני), הנמצאת בקפלת בנדיקטוס הקדוש. החצר הפנימית (Claustro) היא אי רענן של צמחייה ירוקה התחום באכסדרות מקורות סביב סביב. עצי הדקל והמגנוליה, ובמיוחד להקת האווזים, מוסיפים חיות לתפאורה.

לה ראמבלה (La Rambla)

לה ראמבלה, הרחוב הידוע ביותר בברצלונה, הוא טיילת ארוכה ותוססת, המקשרת את כיכר פורטאל דה לה פאו (Portal de la Pau) שבקרבת הנמל, בה נמצא פסל קולומבוס ובה נמצא העתק ספינתו (סנטה מריה), טרם שנשרפה, עד כיכר קאטאלוניה (Plaça de Cataluñia). זהו מרכז החיים של העיר; מקום עממי, ספונטני וצבעוני, בו מתרחשת פעילות בלתי פוסקת כמעט. ה"ראמבלאס" (Ramblas), הטיילת רחבת הידיים, מחולקת לקטעים בעלי שמות שונים: Canaletes, Caputxins, Sant Josep ועוד. כולם מתחילים ב-Rambla.

תוואי הרחוב עובר באפיקו של נהר קדום, אשר גובל ברובע הגותי. משני צדי הרחוב ניצבים מבנים חשובים. משני צדיו של הראמבלאס נמתחות שתי מדרכות צרות, ובצמוד להן זורמת תנועת כלי הרכב, ובתווך הטיילת עצמה. עצים גדולים סוגרים עליה ומטילים צל על המטיילים. לכל אורכה זרועים, במספר גדול, קיוסקים גדולים לעיתונים, כתבי עת וספרים. בצד הקיוסקים, ביתנים לממכר פרחים, עציצים ועופות נוי. בכל שעות היום והלילה זורם ברחוב נהר אנושי של מקומיים, תיירים, ונוודים החולפים על פני מגידי העתידות, הלוליינים, ליצני הרחוב, והסטודנטים העומדים בלי נוע כפסלים אנושיים. חלקו העליון של הראמבלאס, הסמוך לכיכר קטלוניה, אלגנטי מאוד. כאן מצויים מלונות פאר וחנויות יוקרה. חלקו התחתון מפוקפק יותר.

דוגמני רחוב בראמבלאס (צילום: גילי חסקין)

כיכר ריאל (Reial)

כיכר רחבת ידיים, מוקפת במבנים בסגנון ניאו-קלאסי, שנבנו בין השנים 1859-1848. הכיכר גדושה בבתי קפה, מסעדות ובארים החוסים בצל דקלים, ומשום כך הומה אדם. בלב הכיכר מזרקה נאה ומשני צדיה ניצבים פנסי רחוב שעיצב גאודי. לאווירה המיוחדת מוסיפים הרוכלים ומצחצחי הנעליים היושבים סביב סביב. מדי יום ראשון בבקר מתקיים כאן שוק בולים ומטבעות. בשעות הלילה המאוחרות שורצת הכיכר כייסים וגנבים. מעברו השני של הראמבלה נמצא בריו צ'ינו (Barrio Chino), דהיינו, הרובע הסיני, שסיפק השראה לסופרים וציירים. זהו אזור פועלים ששמו יצא לשמצה בשל הבארים המפוקפקים שבו ויורדי הים המשוטטים בו ומשום כך הוא מכונה גם "רובע החטאים". בשנים האחרונות החלו לשפץ ולחדש את הרובע, אך כדאי לפקוח עין.

רובע איישמפלה (Eixample)

זהו פרויקט אורבני מרתק שראשיתו בשנת 1860, עם הפלת חומות ברצלונה העתיקה, כדי לאפשר לעיר להתרחב לכיוון צפון. בפרויקט זה, שהוא מלאכת מחשבת של תכנון ערים, אפשר לפגוש את פניה המעודנות של העיר. אביו מולידו של הפרויקט ומי שהעניק לו את שמו - אֵיְישמְפְלֶה, דהיינו גדילה, הוא המהנדס ומתכנן הערים אידלפונס סרדה (Cerda).

זהו מתאר רחובות הנחשב לאחד המהממים שיש, ובכל זאת, לא זכה סארדה לתהילת עולם כשל גאודי; מארג שתי וערב של רחובות - בחלקם מקבילים לקו החוף ובחלקם ניצבים לו, שזכה לתואר "Quadrat d'Art". הרחובות תוחמים, בריבועים שיצרו, גושים של בניינים שצורתם מתומנת, לאחר שהפינות ישרות הזווית שלהם נקטמו. באופן כזה כל צומת רחובות הופך לכיכר קטנה בצורת יהלום. גושי בנינים אלו נקראים בספרדית מנסנאס (Manzanas) היינו, תפוחים. מארג זה נחצה על ידי שתי שדרות אלכסוניות רחבות, שדירת דיאגונל (Avinguda Diagonal) ולה מרידיאנה (Meridiana), הנפגשות זו בזו בכיכר גְלורְיֶיס קאטאלנֶס (Plaça de les Glories Catalanes).

מוקד משיכה עיקרי באזור האיישאמפלה הוא שפע המבנים שהניבה האדריכלות המודרניסטית, מוזיאון פתוח לארכיטקטורה. הסגנון החדש, שצמח במקביל לזרמים בעלי מגמות דומות באירופה, השתמש במוטיבים קישוטיים עקלקלים וצורות א-סימטריות, בעבודה עם זכוכית צבועה, קרמיקה ומתכת. האדריכלים הבולטים של סגנון זה היו אנטוני גאודי, לואיס דומֶנֵק, אי מונטאנֶר, פואיג (Puig), יויול (Jujol) ואחרים. המבנים החשובים ביותר הם המבנים ברחוב גראסיה; בית באליו (Casa Batllo), פארק גואל (Parc Güel) שייסקר להלן וידועה מכל - כנסיית "לָה סָגְרָדָה פָמִילְיָה".

טמפלו דה לה סגרדה פמיליה (La Sagrada Familia - "כנסיית המשפחה הקדושה")

זהו פרויקט בנייה שאפתני, בו החל בשנת 1882 הארכיטקט פרנסיצקו דה ויליאר (Francisco de P. Villar) ונמסר שנה אחר כך לניהולו של גאודי. הוא שינה כליל את התכניות וניסה כנראה לבנות מונומנט שיהיה פסגת יצירותיו - היכל אדיר שיהיה הקתדרלה החדשה של ברצלונה. זהו אכן אתר מלהיב ומרגש ומכונה "הסימפוניה הבלתי גמורה", משום שלמרות שעובדים עליו עד היום, רחוקה הדרך מהשלמתו הסופית. גאודי תכנן כנסייה בצורת צלב עם שלוש חזיתות מרהיבות: המזרחית, בשם "לידת ישו"; המערבית בשם "הפסיון והמוות" והמערבית - "התהילה" - הגדולה מכולן. על כל חזית בנפרד היו אמורים לחלוש ארבעה צריחים, כשכל התריסר יחד, אמורים היו לייצג את 12 שליחיו של ישו. עוד רביעיית צריחים, המחברים צריח מרכזי היו אמורים להיבנות מעל להצטלבות מעל אגף הרוחב, ולסמל את ישו ואת ארבעת האוונגליונים (המחברים של ספרי הבשורה). אולם התווך תוכנן להידמות ליער עמודים. אלא שרק בנייתם של הקריפטה (קפלה תת קרקעית), קירות האפסיס, צריח אחד ואחת החזיתות ("המולד") הושלמו בימי חייו של גאודי. לאחר מותו בתאונת דרכים ב-1926 הופסקה הבנייה ונתחדשה שוב ב-1952. יש בקתדרלה מוזיאון קטן המציג את שלבי הקמתה.

אחת ויחידה. הסגרדה פמיליה (צילום: גילי חסקין)

ממרומי הצריח המזרחי נשקפת תצפית כללית טובה על כל עבודות הבנייה של הכנסייה ועל חלקים נרחבים של העיר. האתר הוא עדיין אתר בנייה ויש להתכונן לכך. ג'ורג' אורוול אמר עליה: "קתדרלה מודרנית ואחד הבניינים הזוועתיים ביותר בעולם. האנאכריסטים גילו טעם רע כשלא פוצצו אותה כשהיתה להם הזדמנות". מדי ערב יום א', מתקיימים ריקודי סרדָאנָס ברחבת הכנסייה.

קאסה מילה (Casa Mila)

קאסה מילה, המוכר גם בכינויו "לה פדררה" (La Pesdrera), הוא מבנה בולט הניצב בפינת הרחובות Passeig de Gracia (מס' 92) ו-Carrer Provenca. המבנה המיוחד שובר את האחידות של המבנים הניאו-גותיים שבסביבתו ומעורר רושם עז. זוהי עבודה מודרניסטית חשובה; דוגמה מובהקת לסגנונו של גאודי. הבניין הענק, שנבנה כבית מגורים בשנים 1910-1906, נראה כמו גלים מעל עמודים, עם כניסות הנראות כפתחי מערות, עבודת פרזול נפלאה על המרפסות ודמויות מפוסלות על הגג, המשמשות כארובות ופתחי אוורור. בני משפחת מילה - שהזמינו את העבודה - לא אהבו את היצירתיות היתרה ואף כינו אותו "לה פדררה", היינו, "המחצבה". הבניין הנחשב כיום ליצירת מופת, זכה בשעתו לקבלת פנים צוננת. אנשים התבדחו כי דיירי הבניין יגדלו נחשים כחיות מחמד. לבניין שתי כניסות: מאחת יוצאים לסיורים מודרכים ומהשנייה מגיעים לגלריה Fundació Caixa de Cataluñia, שבה תצוגות מתחלפות. לגלריה מוביל גרם מדרגות מדהים ובעליית הגג חלל תצוגה ענק ובו, בין השאר, מובייל ענק בעיצובו של גאודי.

הגג של קאסה מילה (צילום: צבי פלג)

פארק גואל (Parc Güell)

עולם מכושף של מבנים שהפכו בידי הפלא של האמן למערות, פטריות ועולם של אגדות. זהו פרויקט אדריכלי יוצא דופן הנמצא בקצהו הצפוני של רובע גארסיה (Gracia). כניסה מרחובות: Carretera del Carmelo; Ramiro de Maeztu ו-Lazzard. הקמת הפארק החלה בשנת 1900 ובוצעה בהזמנתו ובמימונו של הבנקאי אֱיסוביִי גואֶל (Eusebi Güel). גאודי תכנן מבנים רבים עבור גואל פטרונו ומעריצו. מבין כל העבודות שלשמן שכר גואל את שירותיו של גאודי, המפורסם ביותר הוא הפרויקט הארכיאולוגי הזה.

עולם קסום מאגדות. פסיפס בפארק גואל (צילום: רונה פפר)

הדמיון הבלתי רגיל של גאודי ניכר כאן במיוחד. כל המבקר בפארק חש כי הוא נכנס לעולם קסום של בתים דמויי פטרייה, פסלים המתנחשלים כגלים, ופסיפס של דרקון על גרם המדרגות. השבילים המקורים נמשכים והופכים למערות ולכוכי קסם. במעלה הגבעה נמצא ספסל אבן מתעקל, המקיף רחבה עצומה ומשקיף על הים התיכון (עבודה של יויול - האסיסטנט של גאודי ואדריכל נחשב בפני עצמו). הרעיון המקורי היה לבנות רובע מגורים מקורי בן שישים דירות, עבור עשירי העיר; פרויקט שיפגין את רעיונותיו החדשניים בתחום תכנון הערים). הפארק, שנבנה באזור שהיה אז מחוץ לעיר, תוכנן להיות מעין עיר גנים, (בדומה לאלו שהוקמו באירופה וארצות הברית כתשובה לתחלואים שליוו את המהפכה התעשייתית, ברוח חזונו של אבנעזר הארוורד) ושונה מכל מה שהיה מוכר עד אז - הן מבחינת סגנון הבנייה והן בכרי הדשא, הגינות ושירותי הרווחה. מותו הפתאומי של גאודי קטע את התוכניות, כאשר רק שני בתים הושלמו (אחד נרכש על ידי גאודי). בשנת 1923 הפך הפארק להיות נחלת הכלל. המקום מעורר עניין רב. כבר ברחבת הכניסה הראשית מתעורר במבקר רושם עז: הוא עובר דרך מעלה המדרגות, למעין עולם דמיוני, בעל מבנים מעוצבים במקוריות, בהם ניכרת השראת הארכיטקטורה הקלאסית. בהמשך, מבנים מצופים באריחים צבעוניים, המלמדים על השפעת הסגנון המורי והמודֶחָר. בכל מקום בפארק מרחפת ייחודיותו של גאודי - בפיסול באבן, באריחי הקרמיקה העליזים ובעבודות הברזל והמוזאיקה. זוהי חגיגת צבע מתמשכת. ביתו של גאודי עצמו (Casa-Museu Gaudi), שתוכנן על ידי פרנסס ברנגר (Francesc Berenger) משמש היום כמוזיאון, המציג את חפציו.

מונטג'ואיק (Montjuic)

"הר היהודים" הוא גבעה בגובה של 213 מ', המשקיפה על העיר. הגבעה נקראת כך על שם בית עלמין יהודי ששכן על מדרונה. ניתן להגיע אליה בטיול רגלי, באוטובוס או ברכבל. על הגבעה מצודה שהוקמה במאה ב-1640 כנגד פיליפ ה-4 ובה שוכן המוזיאון הצבאי (Museu Militar). מן המצודה נשקף נוף מרשים של העיר.

למרגלות ההר נמצא הארמון הלאומי (Palacio Nacional) ובו המוזיאון לאמנות של קטלוניה (Museu d'art de Catalunia), שאסור להחמיץ. בשנת 1929 אירח מונטג'ואיק את התערוכה העולמית ומאז ממשיכה כיכר אספניה (Plaça de Espaňa) לשמש כמרכז ראשון במעלה לירידים עולמיים. לרגל התערוכה הוקמו כמה מבנים מונומנטליים שהמרשים שבהם הוא המזרקה המוארת (Font Magical - מזרקת הקסם) שעיצב קארלס בויגס (Carles Buigas). בקצה שדירת ריינה מריה כריסטינה, ביתן מיס ואן דה רוהה (Pabellon Mies Van der Rohe) שנבנה מחדש בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ובולט בפשטותו, בסגנונו המודרני, ובמגוון חומרי הגלם ששמשו לבנייתו. הכפר הספרדי (Pueblo Espanol) שהוא שחזור ארכיטקטוני אמין של חלקים רבים בספרד.

בשכונה זאת התפתחו חיי לילה תוססים עם מועדונים, בתי קפה ומסעדות. מומלצת במיוחד מסעדת Torres de Avila, במיוחד בשל העיצוב המופלא שלה. מונטז'ואיק הוא אחד המוקדים החשובים של "המהפכה האולימפית" שעברה על העיר. במסגרת הפרויקט הקולוסאלי הוקם כאן אצטדיון הספורט (Palau Sant Jordi) שנבנה על ידי הארכיטקט היפני אירטה איסוזקי. נמצא שם גם מגדל התקשורת של האדריכל הספרדי ד"ר סנטיאגו קלווטורה (שבעבר הציג תערוכה שלו גם בחיפה). יצירותיו של קלווטורה מזכירות מרחוק שלדים של ציפורי ענק או דינוזאורים. מראש מגדל התקשורת, שצלו יוצר שעון, אפשר לערוך תצפית על העיר.

מעניין, למרות המיסחור. פואבלו אספניול (צילום: רונה פפר) 

פואבלו אספניול (Pueblo Espaňol)

מילולית: הכפר הספרדי. האתר הוקם לכבוד התערוכה הבינלאומית של שנת 1929 במטרה להדגים את הנוף הארכיטקטוני המגוון של ספרד, לפי אזורים. כך למשל, הכניסה לכפר היא העתק מושלם של שער ויסנטה (Vicente) - אחד משערי הכניסה העתיקים לעיר המבוצרת אבילה (Avila). במהלך סיור ב"כפר" ניתן להתוודע למגוון ציורי של מאפיינים מקומיים. החל בכיכר ציורית בסנטיאגו דה קומפסטלה, דרך כיכר נטועה עצי חושחש בוולנסיה, רחוב אנדלוסי שבתיו משוחים בלבן וטובלים בפרחי גרניום וכלה במגדל פעמונים באראגון. בכפר מצויות גם מסעדות, חנויות המשחזרות אף הן ימים עברו (בית מרקחת) ואומנים השקועים במלאכתם. אכן, מקום מסוג זה מזמין מסחור, אך המקום מעניין ומהנה, והמזכרות הנמכרות פה אינן יקרות מאשר בחנויות שבעיר. מומלץ לבקר במסעדת Torres de Avila (ב-Av. marques de Comillas) המרשימה בעיצובה.

הערה: העיצורים Gi וJ - הנהגים בספרדית כ-ח', מבטאים בקטלנית כ-ג'.

• בשבוע הבא: ברצלונה למתקדמים.
• מהודו ועד כולם - לכל הכתבות
• לאתר של גילי חסקין - לחצו כאן