שלום לשלום הנשים
כבר מראשית הציונות נאמר לנו הנשים לשתוק כי יש כרגע נושאים בוערים יותר מאשר שלומנו ויכולתנו לחיות בביטחון במדינה הזו. גם ב"שלום עכשיו" חושבים כך
עוד כמה ימים, ב- 25 בנובמבר, יציינו בישראל, כמו ברחבי העולם, את יום המאבק באלימות כלפי נשים. יום אחד מתוך שנה שלמה, מתוך חיים ארוכים של סוד ושתיקה, שבו כמה מאות של נשים יטרידו את מנוחתה של החברה שהוציאה מתוכה נשיא שכונה עבריין מין סדרתי ושר משפטים לשעבר שהורשע במעשה מגונה. אלא שבאותו יום ממש, מוצאי שבת, בו יצעדו בתהלוכה נשים מכל שדרות ומעמדות החברה כדי לציין את כל אלו שנרצחו, נאנסו, הושפלו ונמחקו, דווקא אז החליט "שלום עכשיו" לקיים הפגנה.
כבר מראשית הציונות נאמר לנו הנשים לשתוק כי יש עכשיו נושאים בוערים יותר מאשר שלומנו ויכולתנו לחיות בביטחון במדינה הזו. כמו עם "שלום עכשיו" עתה אנחנו יודעות כבר שנים שביטחון ומיני משאים ומתנים הם לא רק חשובים יותר מקיומן השלם של נשים, אלא שאנו, כל אלה מהמגדר המוכפף, ראוי לנו שנמשיך לשתוק, לשמור בסוד את האלימות השיטתית שמופנית כלפינו בבית, ברחוב ובמקומות עבודה.
יש אנאפוליס עכשיו, ופעם זו הייתה הקמת המדינה, שלל מלחמות, כיבושים, פגישות של אליטה צבאית-ביטחונית, איומים מאויבים חיצונים - מחד כה מפחיד, מאידך מאפשר לציבור לא להסתכל פנימה על אויבים פנימיים. אז הבה נשמור באדיקות על כל אלה שכביכול מאיימים על קיומנו מבחוץ, כך אפשר יהיה תמיד לשמור על חברה מאוחדת תחת שלטון שמפקיר תושבים ונשים. כך נוכל להמשיך להעלים את השברים מבפנים, את אלה שחיות תחת פחד, כשכל אשה שלישית עברה תקיפה מינית, כל ילדה שישית נופלת קורבן לאלימות מינית בתוך המשפחה הגרעינית, כמעט כל אשה מכירה מקרוב חוויה של הטרדה מינית, כל אותן נשים מוכות, שחלקן נרצחו על-ידי בעל אלים.
עכשיו מכריזים להם אנשים של שלום כביכול כי שוב עלינו הנשים לדחוק החוצה את קיומנו, לעולם מאחור, כי יש נושאים חשובים יותר על סדר היום. חלילה להם מלהצטרף לתהלוכת הנשים, כי להם, כמו לראש הממשלה ולשלל השרים, יש רק סוג אחד של ביטחון - כזה שמקריב משום מה את ביטחונם של אחרים.
עבור אלה שיפגינו בעד משא ומתן מדיני ויתעלמו מהפגנת הנשים, אין קשר בין ביטחון מדיני לביטחון אישי, גופני, כלכלי ומיני. בחברה שאימצה מילון מושגים צר ומצומצם, לעולם מתוך קנה של רובה ותותח, עם דימויים של גבר, חייל, גבוה, פאלי, מוצק, אין זה פלא שרף האלימות נגד נשים עולה בהתמדה. אנחנו המשרתות, כולנו העורף, אובייקטים שמטרתם לחזק את הגברים שיוצאים לקרב, כמו גם להפגנה.
ביום שבת אנחנו, נשים מכל שדרות החברה, נפריע את השקט, נפר למעט זמן את הכאילו-איזון, נגלה לכל אלה משמאל ומימין כי יש קשר הדוק, לא ניתן להפרדה, בין אותה אלימות גוברת ושיטתית כלפי נשים לבין ההכחשה הגורפת של מנהיגים ואליטות (תומכי ממשלה כמו גם מפגינים מאותו מעמד חברתי) אל מול הכיבוש הגובר של כל מי שאינו מהמעמד השלטוני או מהמגדר הגברי. אנחנו נצעד יחד, קרוב לוודאי מאות בודדות, רוב החברה כבר קרסה אל ייאושה, נכריז בקול רם שיש לנו אויב מבית, שבעודו מדבר ביטחון, חומות, פצצה גרעינית, הוא מקריב את חיינו באמצעות שלל בכירים שבתוך משפחה, ממשלה, מקום עבודה, בית הנשיא, מרשים לעצמם להרגיש את ביטחונם ועוצמת שליטתם דרך אלימות וחבלה בגופן ונפשן של נשים.
דורית אברמוביץ', נפגעת אלימות מינית, מרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר במכללת ספיר
לפנייה לכתב/ת 
הפגנה ביום המאבק באלימות כלפי נשים
צילום: ירון ברנר
מומלצים
